נזר הקודש - מנחות קמו

המליקה נעשה, משא"כ בנידון זה דשחיטת משהו מהוושט לא נעשה כלל מטעם תורת הכשר השחיטה, וצריך עיון. - יא והגר"א ז"ל בביאור ליו"ד הוכיח דלא בעינן בשחיטה רוב הנראה לעינים, אלא סגי גם ברוב מצומצם, מפני דמוקי שם בגמ' דהמשנה דידן דתנן רוב אחד בעוף, רישא בחולין וסיפא בקדשים, ומאי רוב, כל אחד ואחד, וזהו לראבר"ש דסבר בעולה"ע בעינן רוב שנים דוקא, ומבואר בסוגיא חולין קכ"ג דלראב"ש בעלה"ע עבדינן רוב בצמצום כדמוכח שם בסוגיא, ועי' בתוד"ה עולה"ע, וא"כ גם הא דרישא דרוב אחד בעוף ע"כ ג"כ הוי רוב בצמצום עכת"ד, יעוי"ש, - ונראה דאין מזה הוכחה גמורה דהרי בלא"ה ע"כ מובדל הא דרוב אחד בחולין מהא דרוב כל אחד ואחד בעולה"ע לראב"ש, והיינו דדינא דרוב אחד בחולין בעוף קאי על דיעבד, אבל לכתחילה לא סני ברוב, אלא בעי שחיטת כל הסימן, כמבואר בגמ', ואילו לראב"ש בעולת העוף לכתחילה אינו רשאי למלוק יותר מרוב, אמנם אעפ"י שלכתחילה צריך למלוק רוב מצומצם, משום מצות דצריך להיות אחוז הראש בגוף ומזה כמבואר חולין כ"ב, אבל בדיעבד גם כשמלק בעולה"ע שני הסימנים ברוב הנראה לעינים גם כן כשר, וא"כ אתי שפיר המשנה בדמיון רוב אחד דחולין, ורוב כל אחד ואחד דקדשים, והכל קאי אדיעבד, והיינו דרוב אחד בחולין היינו בדיעבד, דלכתחילה צריך לשחוט כל הסימן, ורוב כל אחד ואחד בקדשים בדיעבד כששחט רוב הנראה לעינים, והוי עתה חולין וקדשים באופן אחד ששחט רוב הנראה לעינים, והמשנה מיירי ברישא ובסיפא לענין דיעבד, וכמוש"נ. יב והנה בעיקר דברי הראשונים דסברי דבעינן בשחיטה רוב הנראה לעינים, ולא סגי ברוב מצומצם, דעת רבינו הגר"א ז"ל דסברת הראשונים בזה דהוי מדרבנן גרידא, ובזה מיושב הא דהקשה הרשב"א מהא דאיתא בתו"כ פ' שמיני להבדיל בין הטמא ובין הטהור, אין צריך לומר בין פרה לחמור וכו' בין נשחט רובו של קנה, בין נשחט חצי', וכמה בין רובא לחצי' כחוט השערה, דמשם אין ראיה דמדאורייתא קאמר יעוי"ש, - הרי מפרש רבינו בדעת הראשונים, שרק מדרבנן בעינן רוב הנראה לעינים, אבל תמוה כאשר כתבנו לעיל אות ח', - וביותר תמוה לי לדבריהם דע"כ יפרשו דברי רבא שמשני בחולין כ"ט שם דשאני לענין טרפות דבעינן רוב הנראה לעינים, דהיינו דלא סגי ברוב מצומצם, דקשה היאך עלה על דעת רבא לחדש ולומר להקל בטרפות ברוב מצומצם, וגם אביי השיב לרבא מכח ק"ו דאם בטרפות בעינן רוב הנראה לעינים, כש"כ דבעינן בשחיטה רוב הנראה לעינים, אבל בעיקר הסברא שמחדש רבא דאין מטריפין ברוב מצומצם, רק ברוב הנראה לעינים, בזה לא השיב אביי כלל, ותמוה הרבה שלא השיב אביי על עצם חידוש דין דרבא. דין כזה שלא נשמע בכל התורה כולה בדיני רובא, ומצינו נם בהא דתנור שנטמא וחלקו לשנים דגם כן סני ברוב מצומצם, מדמטמאין לשניהם, מחששא שאין יודעין מאיזו מחצה נשאר רוב, וא"כ ע"כ הרוב בצמצום מועט עד שאי אפשר לצמצם, וצע"ג. יג ולולא דמסתפינא אמינא בכוונת הראשונים דכו"ע סברי דרוב המצומצם ע"י מדידה הוי רוב מעליא, בין מדאורייתא ובין מדרבנן, וכו"ע מפרשי דברי רבא שאמר דלענין טריפות בעינן רוב הנראה לעינים, לאפוקי רוב כזה שאינו משוער רק במחשבת הלב, וכמו שפירשו הרשב"א והר"ן, ובזה אתי שפיר הסוגיא, וכוונת המרדכי נראה שבא לשלול עוד אופן בירור אם יש רוב, - והיינו דבא לאפוקי אופן בירור הרוב עפ"י השערה ואומדנא לומר שיש רוב, וכנראה שזהו כוונתו שכתב המרדכי פר"ק דחולין סי' תקע"ח וז"ל ואותן בני אדם שבודקין הסימנים לאחר שחיטה בנוצה, ותוחבין בסימנים דרך הפה, נראה דמעות עושין כי אין זה בדיקה דשמא לא נשחט הרוב [ הנראה לעינים] ואנן בעינן רוב הנראה לעינים, עד כאן, - הנה דברי המרדכי מתפרשין היטב דאותן הבודקין בנוצה, לא יצא להם רוב ברור עפ"י מדידה, רק בהשערה ובאומדנא סמכו אבדיקה זו דהאומדנא תעיר ארובא, וזה מדויק בלשון שכתב ,דטעות עושין, כי אין זה בדיקה דשמא לא נשחט הרוב", ומזה נראה דחייש המרדכי שמא אין כאן רוב כלל, והגירסא שלפנינו דחייש המרדכי שמא אין כאן רוב הנראה לעינים, מצאתי בפסקי המרדכי אות י"ח דלא גרס לה, וא"כ אתי שפיר דעיקר חששת המרדכי שמא אין כאן רובא כלל, ובא ללמדנו דאין לסמוך ארובא היוצא לפי האומדנא והשערה בעלמא, ויליף לה מהא דאיתא בש"ס דרבא מחדש למאן דאמר דמחצה הוי כרוב, ומ"מ לענין מטרפות בעינן רוב הנראה לעינים, היינו דלא סגי ברוב המשוער במחשבת הלב, ובעינן רוב בפועל [ואף ע"י מדידה] כן לדידן. דקיי"ל דבעינן רובא, ולא סגי לן במחצה, כתב המרדכי דאין לסמוך ארובא, עפ"י אומדנא לומר שיש רוב עפ"י השערה גרידא, רק בעינן ידיעה שיש רוב הנראה לעינים, היינו שהעינים יראו את הרוב, אבל מעולם לא בא המרדכי לשלול רוב כזה שיצא לנכון עפ"י המדידה, דע"כ רוב גמור הוא גם מדרבנן, וכמוש"נ, [וספר האגודה ומהרי"ו אינו תח"י. יד ובזה שכתבנו יש ליישב דברי התוס' דאף אם אמרינן דבמליקה די ברוב מצומצם, לא יגרע חלקו מחולין בשחיטה דבעינן רוב הנראה לעינים, והוא כי במליקה יען שמקודם יש חתיכת שדרה ומפרקת השייכים ג"כ למליקה, ובצירוף כולם יש חשיבות לרוב מצומצם, ולכהפ"ח במשקל השוה כמו בשחיטת חולין רוב הנראה לעינים, וכמו שמשני הש"ס לראב"א דסבר סימן אחד בעוף הוושט, ולא תקנה, ופריך שם ממליקת עולה"ע, ומשני שאני התם דאיכא שדרה ומפרקת, וה"נ שאני מליקת העוף בדין זה, אבל דוחק הוא, ואינו ענין לזה, ולדינא מבואר אצלי באריכות בחידושנו ליו"ד. טו עוד יש לדון וליישב קושיות התוס' באופן שעשה מליקה שאינה מפורעת דבשחיטה פסולה כמבואר בחולין ל', ואילו במליקה פשיטא דכשרה, דע"כ אינה מפורעת דפסולה בשחיטה הוא