נזר הקודש - מנחות קמב

כמבואר בטור יעוי"ש, ומזה נפשט גם את החקירה שכתבנו. - יד אמנם יש להקשות לפי דבריהם מסוגיא ערוכה שבת כ"ד דאיתא שם בגמ' בעי רבא נר חנוכה וקידוש היום איזה מהן עדיף קידוש היום עדיף דתדיר, או דלמא נר חנוכה עדיף משום פרסומא נסא הדר פשטא נ"ח עדיף משום פרסומא נסא יעוי"ש, וקשה הא לשיטת הטור ומחבר מה שייך בעי' זו דהרי כיון דמצי לקדש על הפת, ומסתמא יש לו פת, וא"כ ממילא מובן שצריך לקנות נ"ח בכדי לקיים שתי מצוות, וגם לפי המסקנא למה לן לטעמי' דפרסומא נסא, וב"ה מצאתי במהרש"א בחידושיו פסחים קי"ג העיר בזה, יעוי"ש. טו ונראה בביאור הדברים לפי מה שמבואר פסחים ק"ו דאם חביבא לי' חמרא מקדש אחמרא ואי חביבא לי' ריפתא מקדש אריפתא, וכן מבואר להלכה ברמב"ם פרכ"א משבת ובשו"ע סי' רע"א, - ופירוש חביבא לי' ריפתא היינו שתואב לאכול דהיינו שהוא רעב וחביבא לי' אכילה יותר משתי', הרי מבואר לפי"ז דלפעמים הוי מצוה מן המובחר לקדש על הפת היינו בשעה שהוא רוצא אכילה יותר משתיי', נמצא דהאי מצוה מן המובחר לקדש על היין הוי החיוב בגדר תנאי, היינו שהחיוב תלוי בתנאי היאך יהי' לבו תואב בשעת קידוש אם לאכילה אם לשתיי', משא"כ הבדלה דהוי מצוה בחיוב להבדיל על היין בלא שום תנאי מוקדם לזה, להכי אמרינן דיותר טוב להניח היין להבדלה שחיובה ברור בלא תנאי מוקדם ויקדש על הפת כיון דחיוב קידוש על היין הוי לכתחילה בספק חיוב דהיינו עפ"י תנאי מוקדם, ומצינו סמך לסברא זו בכתובות מ' דמפתה אחת מחייבי לאוין דלא אתי עשה ודחי לל"ת משום דאיבעי אמרה לא בעינא וכו', והקשו התוסי"ש דלפי"ז למאי איצטרך קרא בכיבוד אב דלא אתי עשה דכיבוד ודוחה לל"ת והא אי אמר האב לא בעינא מי איתא לעשה כלל, ותירצו דהתם מ"מ מיד כשציוה האב הוי עשה לעשות מצוותו, והביאור בזה דמפרשי דהכא התחלת החיוב של העשה היתה על תנאי אם תרצה וכל זמן שלא אמרה בעינא אין כאן עשה כלל, להכי אמרינן דעשה כזו שחיובה בא מעיקרא על תנאי וספק, להכי אין בכחה להדחות לל"ת שחיובה היתה ברור בלא שום תנאי, משא"כ בעשה דכיבוד אב דהחיוב של העשה היתה ברורה, ותיכף כשציוה האב היתה עשה ברורה, ורק עכשיו צריך לבטל את העשה במה שיאמר לא בעינא, ובזה שפיר בעינן קרא, ובדברי התוס' אין מוכרח לדברי רש"י שפירש שם דמלמדין אותה לומר לא בעינא, הרי מבואר דחילוק יש בין חיוב ברור בלא תנאי לבין חיוב שבא דוקא בתנאי איזה אופן, ובזה מצאו הטור והמחבר לחלק בין קידוש להבדלה, וכמו שכתבנו. טז ובזה יבואר היטב הא דאמר רבא דבנר חנוכה אם לאו משום פרסומא נסא הי' סברא לומר דקידוש היום עדיף אעפ"י שקידוש היום החיוב מעיקרא בא על תנאי דהרי אי חביבא לי' רפתא מקדש אריפתא, מ"מ כיון דאיכא מעלת תדיר כקידוש היום, הרי מעלה זו יש לה חשיבות של מצוה מובחרת, דהרי יש סברא לומר דתדיר עדיף ממקודש, להכי יש סברא לומר דתדיר אף בחיוב ספק דהיינו שראשית החיוב הי' על תנאי ג"כ יש בכחה להדחות מצוה שאינה באה בתדירות, ודוקא לגבי' הבדלה מחלקי הטור והמחבר לבין חיוב שבא מעיקרא על תנאי, לבין חיוב שבא מעיקרא בלא תנאי, אלא חיובה ברור, והיינו משום דבזה הוי הבדלה וקידוש היום תרווייהו שווים דתרווייהו יש להם מעלת התדיר, משא"כ קידוש היום ונר חנוכה דלקידוש היום יש מעלת התדיר, ולגר חנוכה אין להם מעלת התדיר, בזה שפיר הוי אמרינן דתדיר עדיף אעפ"י שחיובה באה בראשונה על תנאי, כיון דהשתא עכ"פ מחיוב בקידוש היום ביין בתואב לשתיי' יותר מלאכילה, ושפיר יש להדחות נ"ח מפני שאינה במעלה של תדיר, להכי איצטרך לטעמא דפרסומא נסא דתכריע מעלת תדיר. יז ולפי"ז מיושב ג"כ הא דהקשה המהרש"א שם דהרי בהבדלה מצי להבדיל בתפילה יעוי"ש, דלפי דברינו דוקא בקידוש היום אמרו הטור והמחבר הכי דמדחינן קידוש על היין אעפ"י דהוי מצוה מן המובחר מפני מצוות הבדלה, יען דהחיוב קידוש על היין מעיקרא היתה על תנאי, היינו עצם המצוה דהמובחר היתה על תנאי מעיקרא, משא"כ בהא דמבדילין על הכוס, חיוב מובחר זה לא היתה בשום תנאי וחיובה ברור, ולפי"ז אין לדחותה בשביל שיכול להבדיל בתפילה, וזה מדויק בלשון הטור שכתב וז"ל דכי תקינו רבנן אבדלתא אחמרא תקינו יעוי"ש, וזהו כמו שכתבנו, הרי לפי"ז אין לנו ללמוד מדברי הטור והמחבר לענין זה. יח ויש לפשוט לכאורה מהא דאיתא ביבמות ריש פר' ד' אחין דאיתא שם במשנה ד' אחין שנים מהם נשואים שתי אחיות ומתו הנשואים את האחיות הרי אלו חולצות ולא מתייבמות, יבמות, ופריך בגמ' ש"מ יש זיקה דאי אין זיקה האי לייבם חדא והאי לייבם חדא, ומשני לעולם אין זיקה ומשום דקסבר אסור לבטל מצות יבמין דלמא אדמייבם חד מיית אידך וקמבטל מצות יבמין יעוי"ש, הרי חזינן דמשום חשש בטול מצוות יבמין דהיינו מצות חליצה אסרו ליבם אפילו חדא ותרווייהו אחין חולצין לשתי אחיות יבמות, - והנה מבואר ביבמות כ"א דמצות חליצה לגבי מצות יבום הוי מצוה גריעא, דאיתא שם דחליצה במקום יבום לאו מצוה היא, - ואם אמרינן דמצוה החשובה מטעם ההידור יש בכחה להדחות אף שתי מצוות שאינם בדוגמתה במעלת ההידור, - תיקשה לפי"ז מדוע אמרינן דמשום חשש ביטול מצות יבמין יבוטל מצות יבום אפילו בחדא הלא כיון דמצות יבום היא מצוה מהודרת לגבי חליצה, וטוב לקיים מצוה אחת מהודרת דהיינו מצות יבום בחדא מלקיים שתי מצות חליצה בשתיהן, וע"כ מוכח דלא כן הוא, אלא טוב יותר לקיים שתי מצוות אף בלא ההידור שלהן מלעשות מצוה אחת בהידור שלה, אבל יש לדחות דשאני התם דהמצוות השתים המה בשני בני אדם, ואין סברא שבשביל קיום המצוה דזה שיעשה מצוה מן המובחר תדחה מצוה דהשני