נזר הקודש - מנחות קמא

מלהקריב פרים מרובים בלא נסכים, הלא ע"כ גם ר"י ור"ש סברי הייני כללי דמיני דמים קודמין לנסכים, ומדוע סברי הכא דמדחי] פרים בשביל נסכים, וזה טעמא בעי. ט וונראה דסברת ר' יהודה ור' שמעון בזה דסברי דבזה ליתא דין קדימה לעשות המצוה חסירה היינו שלא תהיה המצוה בשלימות, דאין מגרעין את המצוה לעשותה כחושה, וכיון שהדין דהקרבת הפר בעי נסכים, הוי על הנסכים ג"כ מצוה דהקרבת הפר כיון דהנסכים הם השלמה להמצוה, והוי מצוה חדא, אעפ"י שאין הנסכים מעכבין, אבל המצוה של ההקרבה דהנסכים באים בהשלמה לכל פר ופר, ולהכי אין לעשות המצוה בחסר, אפילו באופן שהתכלית יהי' יותר גדול, כמו הכא שבדמי נסכים יקריב קרבנות. י ובזה מצא רבינו סוגיא ערוכה דלא סברה סברא זו, בהא דמצינו לקמן מ"ט דבעי שם הגמ' בתמידין דלמחר ומוספין דהיום איזה מהם עדיפא היינו אם תדיר עדיף או מקודש עדיף, ופירש רש"י דהמוספין דהיום היינו שהי' שבת ומקריבין שני כבשים למוסף, וכנראה, הרמב"ם לא רצה לפרש כן, דהרי קשה דבאיזו סברא פליגי להדחות היום את המצוה דמוסף בשביל תמידין דלמחר הלא אין לנו להעביר על המצוה של היום, וכאשר העיר בזה המל"מ בפר"א ממגילה יעוי"ש, אמנם הרמב"ם מפרש דהמוספין הי' בר"ח או ביום טוב שמקריבין למוספין שבעה כבשים לכתחילה, ובדיעבד, יוצאין את החוב גם באחד, - כמבואר בפר"ח מתו"מ ה"ב, וסבר הרמב"ם דבאופן זה בעי הגמ' אם כדאי להניח שני כבשים מהשבעה עבור תמידין דלמחר, והיום יקריבו חמשה כבשים עבור מוסף, ובזה שפיר יש סברא לומר דבשביל לקיים את המצוה דתמידין דלמחר שהוא מצוה חשובה ביותר יען שיש להם מעלת תדיר, להכי טוב יותר להקריבם למחר מפני שתדיר עדיף ממקודש, מלהקריבם היום שהוא רק מעלת מקודש, או דלמא מקודש דהיום עדיף ממעלת תדיר דלמחר, וזה לא קשה עכשיו היאך מניחין מצוה דהיום בשביל מצוה דלמחר דהרי מיירי עכשיו שגם היום מקריב את המוסף רק לא היתה ההקרבה בשלימות, ובזה שפיר יש לספוקי דדלמא בשביל מעלת התדיר כדאי הדבר גם אם המצוה לא תהי' בשלימות אם רק עצם המצוה קיים כדין. - יא וכמו כן יש לפרש באופן שליתא אלא שני כבשים, ואם יקריבם היום עבור מוסף לא תהי' המצוה בשלימות דהרי חסר עבור מוסף עוד חמשה כבשים, ובזה בעי הגמ' דאם תדיר עדיף ממקודש צריך להניח השני כבשים למחר עבור תמידין, וזהו מפני כי גם היום לא יקיים הקרבן מוסף בשלימותו, והפירוש הזה השני מבואר להדיא ברמב"ם פר"ח מתו"מ ה"כ שמיירי שם במוספי יו"ט וכתב האי דינא דגמ' יעוי"ש, ולפי"ז אם נחליט להלכה דיותר טוב לקיים מצוה אחת על צד השלימות עם הפרטים והסעיפים השייכים להמצוה, כמו הא דלעיל דסברי דיותר טוב לקיים המצוה בהקרבת פר אחד חמש יעוי"ש, דלפי"ז תקשה עם נסכיו, מלהקריב שני פרים בלא נסכים מפני שצריך לקיים המצוה בשלימות ומצוה בחסרון גרועה מעלתה הרבה מאד, וסברא זו מכרעת גם את המקודש דהרי הקרבת הפרים הוי מקודש יותר מהנסכים וגם תדיר ביותר, ומכל זה סברי דהמעלה שעושין מצוה בשלימות תכריע למקודש ותדיר, א"כ הכא בתמידין דלמחר שהקרבתן למחר תהי' על צד השלימות האמתי דהרי לא צריך אלא לשני כבשים עבור תמידין וזה יש לו, ואם יקריבם היום למוסף לא תהי' המצוה על צד השלימות דהרי חסר חמשה כבשים, ולשיטת ר"ש ור"י ודאי דתמידין דלמחר עדיפי מפני שהמעלה של עשיית המצוה בשלימות עדיף יותר ממעלת תדיר ומקודש, וזה הי' הוכחה להרמב"ם להשמיט את הדין דר' שמעון במשנה, וגם את הדין דר' יהודה דהתוספתא. - יב ובזה יש ליישב מה שיש להעיד לכאורה לפי מה שרוצה הסוגיא לומר בבכורות מ"ח רד' יהודה סבר לענין פדיון הבן דאיכא מצוה גם בחצי מדוע אמר ר' יהודה בקדושין לענין פדיון בנו ולעלות לרגל דלעלות לרגל עדיפא משום דהוי מצוה עוברת, וקשה הא יכול בהני חמשה סלעים לקיים את שתי המצוות היינו דיתן איזו נתינה לכהן עבור פדיון בנו דע"כ חצי לאו דוקא, ובמותר יכול לקיים את המצוה דלא יראו פני ריקם, ובפרט לפי מה דקיי"ל דמן התורה אין שיעור לראיי' כמבואר ברמב"ם פר"א מחגיגה ה"ב יעוי"ש, ואפילו לפי פירושו של התוס' ר"י הזקן בקדושין דפירש לעלות לרגל דצריך להוצאת הדרך יעוי"ש, אכתי תיקשה דיתן פרוטה אחת לכהן עבור פדיון בנו ויקיים מצוות פדיי' לר' יהודה דסבר אפילו חצי חמש כדלעיל, וזה ודאי דוחק לומר דהי' בצמצום שלא יכול ליתן אפילו פרוטה ואף שהמסקנא בבכורות לא קיימא הכי, מ"מ מדוע לא מקשה הגמ' הכי על הסוגיא דס"ד לומר דר' יהודה סבר אפילו חצי חמש דלפי"ז תקשה מר' יהודה עצמו לפי מה דסבר בקדושין דמצוות פדיון נדחית לגמרי בשביל מצוות הרגל, אבל לפי מה שכתבנו אתי שפיר דר' יהודה אזיל לשיטתו דהמצוה צריכה שתהי' נעשית בשלימותה ומעלה זו בעצמותה יש לה כח להדחות מצוה אחרת, להכי ודאי אי לאו דהוה רגל מצוה עוברת דאז בודאי הוי אמרינן דפדיון בנו קודם, וגם המצוה דהשלימות מדחה מצוה אחרת, להכי לא הקשה הגמ' מר"י דקדושין. יג כתב הטור והמחבר באו"ח סי' רצ"ו במי שאין ידו משגת לקנות יין לקידוש ולהבדלה יקנה להבדלה דקידוש אפשר בפת יעוי"ש, - והנה מבואר בב"י סי' ער"ב דמצוה מן המובחר לקדש על היין מלקדש על הפת יעוי"ש וכן מבואר ג"כ בדרישה סי' רע"א יעוי"ש, ובכל זה כתבו הטור והמחבר לדבר פשוט וברור דטוב להניח את ההידור דהמצוה, ולעשות המצוה בלא הידור, בכדי שעל ידי זה יכול לקיים מצוה אחרת גם כן כמו הכא שמניח את ההידור דמקדשין על היין בכדי שיהי' יכול לקיים גם את מצות הבדלה, דעיקר מצוה של הבדלה על הכוס תקינו