נזר הקודש - מנחות יג

היכא דהילוך חשיב עבודה ומחשבה פוסלת בה יעוי"ש, - אמנם בתו"כ פ' צו פ' ח' תניא ר"מ פוסל בהילוך שאי אפשר לעבודה בלא הילוך יעוי"ש, הרי מבואר דהילוך בחיוב, וע"כ זהו סברת חכמים דפליגי על ר' שמעון, - ובזה אתי שפיר דכתב הרמב"ם וז"ל לפיכך כהן גדול שקבל את הדם ועמד במקומו וזרקו למזבח נפסל הזבח יעוי"ש, וע"כ הטעם מטעם חסרון הילוך, [כהן גדול דנקט כוונתו שהוא גדול בקומה] הרי מבואר דעת הרמב"ם דעבודה שאפשר לבטלה אין מחשבה פוסלת, ושאני הילוך דאינה בביטול, - ולפי"ז בחטאה"ע אינה במחשבת פיגול אלא במיצוי משום דהזאה ישנה בביטול, - ושפיר מדייק הרמב"ם בביטול,-- בהא דחטאה"ע דנפסל במליקח ובמיצוי, - וע"כ מפרש הרמב"ם הא דמעילה דמבואר דיש פסול בין בהזאה ובין במיצוי זהו לראבר"ש דסבר שמבדילין בחטאה"ע, לדידי' ע"כ הזאה באה בחיוב לחטאה"ע, דאל"כ הרי"ז כמעשה עולה ממש, - ובזה מדויק ואתי שפיר הא דכתב הרמב"ם דבשני דברים נפסל עוף במליקה ובמיצוי, והיינו דכתב סתם וכוונתו נם על חטאה''ע והיינו כי גם בחטאה"ע אין מחשבה נתפסת רק במיצוי, - וכמוש"נ. בדין מנחת העומר א דף ד' אמר רב מנחת העומר שקמצה שלא לשמה פסולה הואיל ובאת להתיר ולא התירה וכו, - לכאורה למה לו הטעם הזה דבאת להתיר, הלא בלא"ה פסולה מטעם משקה ישראל, וכמו שפריך הגמ' לקמן לר"ל דמכשיר, - ולרב ליכא לשנויי דסבר האיר המזרח מתיר, דהלא סבר לקמן ס"ח דהאיר המזרח אינו מתיר, וכיון שע"כ יש כאן פסול גדול דהיינו משקה ישראל, ומחו"ז נ"כ לבו ביום, כמו שמוכיח הסוגיא לקמן, - ומצאתי בשיט"מ שהקשה כן בהשמטות, - וכתב ותוכן דבריו שם בשם הר"פ דשיטת רב דלולא סברא זו דחסרון המתיר, הוי אמרינן דזה נקרא משקה ישראל משום דשירי' היו נאכלין נ"כ כדין כל הקרבנות הנעשים שלא לשמה דנאכלין נ"כ, וכן מצינו בלוג שמן של מצורע שלא לשמה דשיריו נאכלין, ורק מפני זה שבאת להתיר ולא התירה, יש בזה חסרון עצמו המעכב שיריים מאכילה, ורשב"ל סבר דאעפ"י שהמנחה כשרה היא להקרבה, אבל אין בה פעולת מתיר לשיריים, יעוי"ש, - והביאור בזה לדברי רשב"ל הוא דבעומר מצינו שני מתירין, א) היתר אכילה דהקדש, והיינו דהקרבת הקומץ מתיר השיריים באכילה מטעם קרבן, ואין בזה משום איסור הקדש, - וזהו דין כולל בכל הקרבנות, ב) מתיר הוא איסור חדש שהוא איסור דחולין, - ובזה פליגי רב ורשב"ל, דרב סבר דנם בשלא לשמה הקרבת הקומץ מתיר את השיריים מהשתי איסורים כמו בלשמה- ורשב"ל סבר דרק בזה שנוגע להקדושה מתיר, - אבל באיסור דחולין כמו הכא איסור חדש דאינו שייך דוקא להקרבן, - בזה אינו מתיר הקומץ דשלא לשמה. - ב ויש לעיין לרשב"ל כיון דע"כ סבר נ"כ דאין חסרון בעצם הקרבת המנחה, - וע"כ יש שלימות בהקרבה דשלא לשמה, - וממילא יש בזה גם המצוה דאכילת שיריים ג"כ, - ומדוע לא אמרינן דעשה דאכילה תדחה איסור חדש, - ואפשר לומר דכיון דיש עצה להתיר האיסור ע"י הקרבת המנחה דאח"כ באופן זה לא אמרינן אתי עשה ודחי ל"ת, - וזה תליא בפלוגתא דהב"י ורבנו ירוחם, הובא בב"י או"ח סי' י"א, - ומכאן ראי' לשיטה זו דלא אמרינן עשה דוחה ל"ת באופן שיש לקיים העשה בלא דחיי', וכמוש"נ. ג ובעיקר הקושיא שהקשו הא לרב בלא"ה פסולה מטעם משקה ישראל, - אפשר לומר דסבר רב דמנחת העומר כשרה גם מן הישן, כמו שמבואר לקמן פ"ג ע"ב דקאמר שם הסוגיא מתניתין דלא כהאי תנא דתניא עומר הבא מן הישן כשר אלא שחיסר מצוה, יעוי"ש, - ולהכי קאמר רב הטעם משום דבאת להתיר ולא התירה. ד דף ה' ורשב"ל אמר מנחת העומר וכו' כשרה והא בעינן ממשקה ישראל אין מחוסר זמן לבו ביום, - והנה יש לפרש בזה בשני אופנים, א) דמקריבין תיכף מטעם ההיתר דאין מחו"ז, - ב) דמקריבין אח"כ אחרי הקרבת המנחה המתרת, - ולכאורה יותר נוח לומר דמקריבין אותה אח"כ בכדי שתהי' היתר גמור, - ואין לומר דהוי דחוי אם אסור להקריב עתה, - דליתא דכיון דאין מחו"ז לבו ביום, ממילא אין כאן דחוי כלל, - והנה הרשב"א בחידושיו כתב וז"ל כיון דאין מחוסר זמן לבו ביום לאו איסורא הוא, פי' דכמאן דקריבה מנחת העומר האחרת דמי, יעוי"ש, - ומאי בעי הרשב"א בזה, - ונראה דבא לומר דמקריבין אותה עכשיו, ואין ממתינין אחר הקרבת המנחה האחרת, - ונראה הטעם בזה משום דיותר טוב להקריב אותה טרם שנקרב המנחת העומר הכשרה והמתרת, - והיינו דעתה עכ"פ עדין יש חיוב הקרבה דעומר, - משא"כ לאחר שנקרבה המנחת העומר המתרת ותפקע החיוב, א"כ ממילא אין מקום להקרבה זו כלל. - ה דף ד' אמר רב מנחת העומר שקמצה שלא לשמה וכו' משום שבאת להתיר ולא התירה, - ויש לעיין הלא רב לשיטתו דסבר לקמן פ"ח דבזמן המקדש עומר מתיר, וא"כ ע"כ פסולה שלא לשמה, דכיון דאין כאן מתיר, א"כ לא הוי ממשקה ישראל, כמו שפריך הש"ס לקמן לר"ל, - ומצאתי בקר"א לקמן ה' שעמד בזה בתמי', - ונראה דכיון דע"כ בכל הקרבנות הנעשים שלא לשמה, הכשרים ואינם מרצים, - הענין בזה דע"כ עושה הקרבן כל ההכשר הנדרש להקרבן, ורק חסר בזה פעולת הריצוי גרידא, וגם חסר בזה כח המתיר, ולהכי נם במנחת העומר שקמצה שלא לשמה, ע"כ כל ההכשר הנדרש להקרבן בעצמו, עושה הקרבן עבור עצמו, ולהכי גם כח המתיר עבור עצמו יש בזה,