נזר הקודש - מנחות קלט

בשותפות בפנים הבית, חסר חצי בית, ובמזוזה באופן זה אין כאן חיוב מזוזה, וצ"ע, - והרשב"א בחידושיו לחולין קל"ו כתב דשותפות נכרי אינו פוטר במזוזה מטעם דדירת ישראל בשלימותו, וחייב במזוזה, ודעת התוס' לפטור מטעם דכיון דגבי שותף אחד לא שייך למען ירבו וגו', והרמב"ם דסתם ולא כתב חילוק משמע דעתו לחיוב, וגם המחבר סתם שותפות חייב, והרמ"א הגיה וכתב דוקא שותפות ישראל, וצ"ע לדינא. לג אמנם אם קבעו בית דירה בביהכ"נ לנכרי שומר ביהכ"נ לכו"ע אין לחייב במזוזה מטעם שביארנו לעיל דהחיוב דוקא על הדר שם. לד שם אין משכירין בתים כו' דלא נתחלקה לשבטים. והנה בערי מקלט אעפ"י שנתחלקה לשבטים מ"מ מבואר במכות י"ג ע"א דבשש ערים אין הרוצח מעלה שכר, וכן ברמב"ם בפר"ח מרוצח ה"י היינו גזירת הכתוב מדכתיב לכם לרוצחים, ויש לעיין אם נעשה שלו, וע' רמב"ם פר"ד שאין ערי מקלט נעשים עיר הנדחת, וצ"ע. א עמוד ב אלא בבאין עם הזבח דכולי שלמא ל"פ דמנחה ואח"כ נסכים דהכתיב עולה ומנחה וכו', ומזה יש לתמוה אדברי התוס' יומא ל"ד ד"ה נסכים שכתבו לתמוה מנלן דמנחה קודמת לנסכים אי משום דכתיב עולה ומנחה אימא דנסכי] קודמין למנחה דכתיב זבח ונסכים וכו' יעוי"ש, -- וקשה טובא הא מבואר להדיא הכא בסוגיא דנלמד מעולה ומנחה דמנחה קודמת לנסכים, וקרא דזבח ונסכים נלמד דינא דזעירי דאין הנסכין מתקדשין אלא בשחיטת הזבח, ומצאתי בקר"א שעמד בזה. - אבל נראה דאין לחשוד לרבותינו בעלי התוס' בהעלם סוגיא דהכא, ונראה דכוונתם להקשות מניין להסוגיא למידרש מעולה ומנחה דמנחה קודמת לנסכים, והא דזבח ונסכים לכדזעירי, דלמא דרשא דזבח ונסכים לומר דנסכין קודמין, - ואם בשביל הקרא דעולה ומנחה נדרוש דהמנחה קודמת למוספין, וממילא אין לנו לדרוש דינא דזעירי, ועל זה תירצו דדרשא זו דעולה ומנחה מדויקת יותר כיון דתמיד כתיב מנחה ברישא, וממילא נלמד גם כן דינא דאין הנסכין מתקדשין אלא בשחיטת הזבח. ב והנה בעיקר דינא דזעירי יש לעיין מניין למידרש מזבח ונסכים דאין הנסכים מתקדשין אלא בשחיטת הזבח, דלמא כוונת התורה דהנסכים יקרבו תיכף אחרי המנחה, ושלא להקריב המוסף בינתים, וכן נדרש שם ביומא מהא דכתיב זבח ונסכים לומר שלא יפסיק בזבח אחר בינתיים, - ונראה דדינא דזעירי נלמד מזה גופא דכיון דאמרה תורה דאין להפסיק בקרבן אחר בינתיים, מזה אנו רואים דהנסכין הוא חלק מהקרבן עצמו וכגופי' דזיבחא הוא, ממילא אנו יודעין דהזבח קובע הנסכים, ובזה מיושב הא דהקשה בגבו"א שם דלפי דינא דברייתא דנלמד מזבח ונסכים דאין להפסיק בקרבן אחר, והא מיבעי' לן האי דרשא לכדזעירי יעוי"ש, ולדברנו כל עיקר דינא דזעירי נלמד מדרשא זו דאין זבח אחר בא קודם הנסכים, והיינו משום דהנסכים הם חלק הקרבן עצמו כשבא עם הזבח, וכמוש"נ. נ נמצא לפי"ז דהא דאין מקריבין המוסף קודם הנסכים הוא משום דהנסכים חלק מהזבח, והיינו דהזבח מקדשן, ולפי"ז בנסכין של מוסף צריך להיות גם כן קודם, ולפי"ז בשבת שמקריבין הבזיכין במוסף, ע"כ יש להקריב הנסכים מקודם, אבל הרמב"ם פסק בפר"ו מתו"מ הי"א וז"ל בשבת מקטירין את שני בזיכי לבונה עם המוספין קודם ניסוך היין של מוספין, וראיתי למרן שם כתב ולא ידעתי מניין לו שהי' קודם לניסוך היין יעוי"ש, ביאור דבריו אשר אין לזה הכרח מהש"ס, אבל לפי מה שביארנו תמוה ביותר כיון דע"כ כל עיקר דינא דזעירי נלמד מזה דהנסכין הם כגופא דזיבחא, אבל ע"כ הבזיכין אינם שייכים להזבח לקידושין, דהלא כבר נתקדשו משבת שעבר, ונראה דהלחם הפנים אצל קרבן מוסף דינו כהמנחה בהקרבן תמיד ונקרא גם בשם מנחה כמבואר לעיל י' ע"ב, ולקמן מ"ו, -- וממילא הבזיכין הבאין להתיר את הלחה"פ ג"כ דינו בהמנחה, וא"כ הדין בזה דבזיכין קודמין ליין מטעם הכתוב עולה ומנחה. - ד והנה לפי"ז משמע דמנחת הסולת גם כן קודמת לניסוך היין משום דהמנחה יש לה דין קדימה, ולזה מסכים גם המל"מ דהרמב"ם סבר דמנחת הסולת קודמת, וכמו שמשיג בזה על הלח"מ, יעוי"ש, אבל לא הביא ראי' לזה רק מדייק ממשמעות דבריו, אבל לפי מה שביארנו ע"כ צריך לומר כן. ה והנה המל"מ מראה מקום לדין זה בירושלמי יומא פר"ב, וכוונתו בהא דבעי בזיכין ויין מי קודם, ופריך ולא מתניתא היא לבונה ליין, וחזינן שהבזיכין קודמין, ומשני כאן לקרבן יחיד, כאן לקרבן ציבור, ופירש בקרב"ע דבקרבן צבור בזיכין קודמין, ובשירי קרבן כתב שזה מקור להרמב"ם, ולזה כיון המל"מ יעוי"ש, אבל תמוה דע"כ לפי דברי הירושלמי שם דאיתא שם בטעמא דחביתין קודמין ליין מטעם שזה לאשים וזה לספלים, א"כ מאי בעי שם אח"כ לענין בזיכין ויין, הלא גם בזה יש סברא זו דזה לאישים דהיינו הבזיכין, ויין לספלים, ולאישים קודם, ומה שפירש שם בגילה"ש דהבעי' הוא מטעם דיין הוי תדיר ובזיכין מקודש מטעם דהוי לאישים, ומבעי' איזה עדיף, דוחק הוא. ו והנכון לומר דכוונת הירושלמי דבעי בזיכין עם יין היינו משום דיש מעלה ביין שנאמרה בו שירה, ובזה ההבדל בין יחיד לציבור, דדוקא בצבור נאמרה השירה, וזהו שמשני כאן ביחיד כאן בצבור, היינו דביחיד הלבונה קודמת מפני מעלת האישים, אבל בצבור הוי בעי דלא איפשטא מטעם השירה, ומצאתי בקר"א שמפרש כן ביאור הירושלמי, והוא נכון, וכוונת הרמב"ם לפי ש"ס דחביתין קודמין ליין, מטעם דאיקרי מנחה, וממילא בזיכין קודמין קודמין ג"כ מטעם זה, וכמו שנתבאר.