נזר הקודש - מנחות קלח

מיוחדים, וכיון שביהכ"נ של כפרים פטור ממזוזה א"כ גם שותפין הדין כן, ובית השותפין גם כן פטור, וכמו שפירש"י שם ד"ה דכפרים דהרי זה כבית השותפין, ולפי"ז בית השותפין גם כן פטור, ומאן דמחייב בית השותפין ע"כ סבר דבית השותפין מטמא בנגעים, וגם ביהכ"נ של כפרים מטמא בנגעים, וכן מצאתי בתוס' ישנים ד"ה יצאו אלו שכתבו כן יעוי"ש, ולפי"ז יש לתמוה דהרמב"ם פוסק דבית השותפין מטמא בנגעים, בפרי"ד מטו"צ, ובית הכנסת של כפרים השמיט, וכתב סתם בית הכנסת מטמא בנגעים בתנאי שיש שם בית דירה לחזנין או לתלמידים וע"כ דעתו דגם בית הכנסת של כפרים הדין כן, וזה תמוה מ"ש משל שותפין, וצ"ע. כח והנה לפי מה שביארנו לעיל דשני חיובים איכא במזוזה, א) התשמיש הכללי, ב) התשמיש הפרטי, - דהיינו שחייבה תורה במזוזה לרבים על תשמישם הכללי, וחייבה תורה ליחיד על תשמישו הפרטי, והנה כשאנו באים לחייב בית הכנסת על תשמישם הכללי בזה כבר שללה תורה חיובם מטעם דאין זה תשמיש חול, אבל בית השותפין יש לחייבם עבור תשמישם הכללי מפני שתשמישם הוא תשמיש חול וכיון שגילתה לנו תורה בפרטי תשמישים דבעינן תשמישים המיוחים לתשמיש חול דוקא, - ובלעדי תשמיש חול אין זה המכוון בית דירה שאמרה תורה, להכי גם בדין טומאת נגעים בעינן גם כן שתהי' מיוחדים בתשמישם המיוחדים לעניני חול, ולהכי אעפ"י שסבר הרמב"ם דבית השותפין מטמא בנגעים, היינו עבור שמיוחד הבית לתשמישי חול לצרכם, משא"כ בית הכנסת של כפרים שאין להם תשמיש מיוחד לתשמישי חול, לא קרינן בזה ביתו, ולפי"ז בית הכנסת של שותפין וביהכ"נ של כפרים דינם שוה, ובעינן בית דירה, ואין זה ענין לבית שותפין, כמו שנתבאר. כט שם בתוס' ישנים תירצו עוד וז"ל אי נמי שאני הכא דלא נתברר חלקם מעולם עכ"ל ביאור הדברים דהכא מיירי קודם חלוקה שלא נתברר עדיין חלקם, ואינו דומה לשותפין וביהכ"נ של כפרים, וקשה דלפי"ז מאי פריך הש"ס מזה להוכיח על כפרים שאין מטמא בנגעים, עד שהוכרח הש"ס לומר אלא מחוורתא כדשנינן מעיקרא, ולדברי התוס' לא דמי זה לזה, וצ"ע. ל שם תנו רבנן בית הכנסת ובית האשה ובית השותפין חייבת במזוזה, פשיטא מה"ד ביתך ולא ביתה, ופירשו התוספות משום דכתיב בלשון זכר יש למעט אשה, וקשה למ"ל קרא למעט אשה הא אשה בלא"ה היתה פטורה מטעם דאיתקש מזוזה לת"ת וכשם שפטורה מת"ת כן פטורה כמזוזה, כמו שמבואר בקדושין ל"ד, וגם בברכות כ' איתא להדיא במזוזה פשיטא ומשני מה"ד נקיש לת"ת ומשני גברא בעי חיי וכו' נמצא דבלאו ריבוי דלמען ירבו ימיכם לא היו ידענו נשים לחיוב, מטעם דיש למעט מההיקשא לת"ת, וכנראה שלמכוון זה מציין הגרע"א ז"ל בגיד הנשה להא דברכות, וכן מצאתי בגבו"א עמד בזה ויצא שם לחדש דכוונת הש"ס לפטור הבית, ומהיקש ממעטין את האשה עצמה, ומביתך ממעטין גם את ביתה מחיוב מזוזה, ומזה מוכיח שם דל"ב בחיוב מזוזה שתהי' הבית שלו דוקא יעוי"ש, ולדעתנו נראה לבאר לנכון באופן אשר אין הכרח לדבריו, וזה הדבר, דהנה יש במצוה שתים, א) חיוב המצוה, ב) קיום המצוה, ובכל מצוה ומצוה דורשין אנו מהאדם השתים האלה, היינו החיוב והקיום, ומ"מ משכחת לפעמים זה בלא זה, היינו דאיתא בחיוב, וליתא בקיום, כמו מי שאין לו זרוע לענין תפילין דליתא בקיום, לא מהני לו החיוב, כיון שאינו בקיום, ולפעמים איתא בקיום אף שאינו בחיוב כמו כל מי שאינו מצווה ועושה כגון סומא לר' יהודה דאעפ"י שליתא בחיוב ואיתא בקיום, וכמו כן כל מצות עשה שהזמן גרמא לנשים דליתנהו בחיוב, ואיתנהו בקיום, והנה לפי"ז אם באנו לפטור נשים ממזוזה מטעם ההקש לת"ת דנשים פטורות אין לנו למעטם אלא מחלק החיוב לומר דאין אשה מחויבת במזוזה, אמנם מחלק הקיום לא נתמעטה, אבל אם באנו למעט אשה מטעם ביתך ולא ביתה נמצא דהתורה שללה כל עיקר דירתה שאינה בת מזוזה וממילא ליתא גם בקיום, והרי זה כאילו דרה בחוץ, ולא שייך כאן קיום המצוה כלל, זהו כוונת הש"ס הכא בהא דממעטין מביתך ולא ביתה. לא כתב המרדכי בהגהות לפר"ח שבית שישראל ונכרי שותפין בו פטורה מן המזוזה, - דאע"ג דלא מצינו בקרא לפטור, אמנם כמו שמצינו לענין נגעים רשותפות נכרי אינו מטמא בנגעים כדאיתא בתוספתא, והטעם כיון שיש לנכרי חלק בהבית, ונכרי לאו בר טמויי בנגעים הוא, הרי אין כאן בית שלם לגבי טומאת נגעים דבעינן בית שלם עם כל זויותיו, וכן לגבי מזוזה כיון שיש לנכרי חלק בגוף הבית הרי אין כאן בית שלם להתחייב במזוזה, ואנן בעינן בית שלם לענין מזוזה דהא ממעטין בפר"ק דסוכה בית שאין בו ארבע אמות, וכן שער שלם בעינן, וכי שקלת לחלק נכרי הוי חצי בית וחסר וכו' יעוי"ש, ביאור הדברים בדבריו דאעפ"י שלענין שותפות ישראל לא אמרינן דהוי בית לכל אחד ואפילו בבית שאין בו יותר מארבע אמות וכי חלקת לחצאין הרי זה בית חסר, מ"מ כיון דאין כאן התערבות והתמזגות פטור בהאי בית, חשבינן לכל אחד בית שלם, מטעם דלכל אחד ואחד יש שיעור חיוב בפני עצמו, משא"כ בשיש התמזגות פטור בכל הבית הרי זה כחצי בית. לב אבל יש לעיין דעיקר ראייתו מתוספתא דנגעים, והנה שם בתוספתא פר"ו איתא בית שצידה אחד נכרי וצידה אחד ישראל אינה מטמאה כנגעים, וכן כתב הרמב"ם פרי"ד מטו"צ הי"ג וז"ל בית שצידו אחד נכרי וצידו אחד ישראל כו' אינו מטמא בננעים, ואילו במזוזה באופן זה פשיטא שחייב הישראל במזוזה, וא"כ מניין להמרדכי דינו לענין שותפות נכרי כיון שאין הדין שלו בתוספתא, ואפשר דיליף מדין נתיצת הכותל השותפות עם הנכרי, דכיון דתורת נתיצה בהכותל כולו, וא"כ יש התמזגות פטור בכל הכותל, וא"כ חסר בזה הכותל, וממילא