נזר הקודש - מנחות קלו

יד דיש להוכיח מהא דאיתא רב כהנא מתרץ לטעמי' ביתך המיוחד לך פרט לבית התבן ולבית הבקר כו' בסתם, ויש שמחייבים בסתם יעוי"ש, - משמע דבסתם הוא דמחייבין אבל באופן דגרע מסתם היינו שגם סתם לא הוי פטרי, והיינו ע"כ באופן שמיוחד דוקא לתבן, ובזה אין לומר דהמיוחד לתבן ולעצים עדיפא מסתם, א"כ מדוע מחייבין בסתם דוקא, ומשמע דבאופן דלא הוי סתם פטרי, א"כ מבואר דבסתם אעפ"י שאיכא חששא דרחיצה מ"מ עדיף מאילו מיוחד לתבן ולעצים דוקא, והטעם כיון דעכ"פ יש כאן התייחסות לדירת אדם, ולפי"ז בית התבן המיוחד דוקא לתבן ואינו עומד לדירת אדם כגון שהוא מלא תבן מפה לפה פטור. טו ויש להבין טעמא מאי מדוע עדיפא סתמא מפני ההתייחסות לדידה באיזה תשמישים דקשה הא איכא גם ההתייחסות דפטור היינו רחיצה, וע"כ צריך לומר דההתייחסות לרחיצה גם כן אינו מגרע את החיוב מפני שעכ"פ עלול הוא לתשמיש אדם, ואעפ"י שלאחרי הרחיצה אין כאן חיוב מזוזה, אמנם קודם שנעשה התשמיש המגונה עכ"פ יש כאן התחייסות לתשמישי אדם, וכמובן, ויש לפרש גם כן דתמיד היו בית התבן בגדר סתמא, ובכל הייחודים לתבן ולעצים מ"מ מסתמא לא נפיק, וכמובן, ולפי"ז סברת רב כהנא דמחייב בסתמא זהו מפני שיש להם התחייסות לתשמישי אדם והרי זה כדירה יחשב, -- וסברת רב יהודה דסבר בסתמא דברי הכל פטור, יש לפרש טעמו דסבר דכיון דיש גם כן התחייסות של תשמיש גנאי, ולהכי אין זה מעלה ארוכה להביא חיוב, וסבר גם כן דבכל בית התבן ובית הבקר איכא האי סתמא, וכיון שאיכא תרי אופני סתמא, תשמיש דקישוט, ותשמיש דרחיצה, להכי סתמא פטור. מז שם פריך ולרב יהודה דברי הכל פטור והתניא בשעריך אחד שערי בתים וכו' ואחד שערי עיירות ורפת ולולין ומתבן וכו' חייבין במזוזה, משמע מזה דכמו שילפינן שערי חצרות מבשעריך, כן ילפינן גם רפת ומתבן מקרא זה, - ויש לעיין מה שייך רפת ומתבן להא דבשעריך, וע"כ דסבר התנא דכיון דגם שערי חצרות ושערי עיירות חייבין מפני שהם טפלים להבתים, ודרכם עליהם, כן גם באלו כיון שהם כמו תשמישים להבתים ונטפלים להם, הרי הם נתרבו גם כן מבשעריך, אעפ"י שאינם דומים להשערים, דשם פתוחים הבתים לתוכן ודרכם עליהן וכמו"ש לעיל, מכל מקום אפשר לדחוק כן בכוונה התנא, וצריך עיון. יז ואם נפרש כן בכוונת הברייתא דמרבה רפת ומתבן מבשעריך נמצא דבעצם הדין והסברא לענין סתמא, אם סתמא עושה חיוב, בזה אפשר לומר דסבר התנא גם כן דסתמא אינה נחשבת דירת אדם בשביל התשמישין, ואפשר שזהו גם כן מטעם דסבר רב יהודה דבסתמא כיון דאיכא גם תשמיש הרחיצה להכי אינה עודפת במעלת הדירה, אמנם כל זה אם אנו באים ללמוד מביתך" דהיינו שתהי' דירה המיוחדת לאדם, משא"כ האי תנא דמרבה לסתמא מבשעריד, ובזה אין המכוון דירה אלא תשמיש לדירה וכמו שערי העיר ובדומה, וזה לא גרע, להכי מחייב התנא בסתמא. יח ולפי"ז לא איתותב רב יהודה בסברא, רק איתותב בדין שאמר דלית תנא דסבר סתמא חייב, ובאמת יש תנא דסבר חייב, אבל בסברא לא איתותב ר"י דהרי התנא הזה יליף מבשעריך, ואילו מהא דביתך שפיר אפשר לומר דגם תנא דברייתא זו סבר דבסתמא לא נקרא ביתך, - ואין כאן דירת אדם. - יט אמנם בהאי דינא דתנא דמרבה רפת ומתבן מקרא מבשעריך ע"כ הני תנאי דלעיל בין המחייבין בסתם ובין הפוטרין בסתם כולהו מביתך ילפי, וע"כ דסברי דאין לרבות מבשעריך מתבן ורפת וכמו שכתבנו משום דאין זה ענין להא דבשעריך, ולפי"ז נדחה שיטת האי תנא מפני תנאים הרבים דלעיל דלא סברי בזה כוותי', ואין בידנו לרבות רפת ובית הבקר אלא אם סתמא נחשב דירת אדם, ובזה בחר הרמב"ם לפסוק לקולא, א) דרב יהודה סבר דאין זה נחשב דירת אדם, ב) ואפילו רב כהנא סבר דתנאי פליגי ות"ק פוטר, ומאן דמחייבין קוראהו התנא ביחיד דנקט ויש מחייבין, - מזה הוציא הרמב"ם דסתמא פטור, ואינו חייב אלא במתקשטות. כ כתב הכל בו בשם הר"ף בה' מזוזה סי' צ' וז"ל כתב הר"ף ז"ל בית משכב הנשים פטור מפני שמכבסות ורוחצות בהן ומקשטות עצמן שם, וכן איתא בפ"ק וצ"ע עכ"ל, ודבריהם תמוה דהרי ביומא בסוגיא שם מבואר היפך דהקישוט מחייב בית במזוזה, ואפילו רפת ומתבן חייבין במזוזה כשהנשים מקשטות בהן, ומצאתי במעדני יו"ט ה' מזוזה ס"ק מ"ו עמד בתמי' על דבריהם יעוי"ש, והנה לפי דברנו נראה לבאר דכוונת דבריהם דמיירי בחדר המיוחד לשני תשמישין אשר אחד מחייב ואחד פוטר, דהיינו רחיצה שהוא תשמיש של גנאי פוטר, וקישוט שהוא תשמיש של כבוד מחייב, בזה מצאו רבותינו להוכיח מסוגיא דיומא דפליגי ר"כ ור"י בסתמא, והיינו כי הסתמא הוי מציאותו לשני תשמישים שונים זה מזה, ופליגי אם בסתמא יצורף גם מעלת הרחיצה, מפני אשר בכח הטמור הרי הוא עומד לתשמיש אדם. וגם הרחיצה הוא באמת תשמיש אדם, ורק פעולת הרחצה פוטרת ממזוזה, אבל לא מה שיש להם התייחסות גם לרחיצה, ור"י סבר דזה לא יצורף להשלים התייחסות שלהם לדירה, אבל זה ודאי משמע משניהם דחדר כזה אשר משתמש בפועל בשני התשמישים, פשיטא שיש כאן פטור בפועל, אך יש לחלק גם כן ולומר דדוקא ברפת ובית הבקר וכדומה שבעצמותם אין זה תשמישי דירה לענין חיוב מזוזה, וכעת אנו באים לחייבם עבור הכנתם גם לתשמישי אדם לרחיצה וקישוט, בזה סבר שפיר רב יהודה, דהכנה דרחיצה אינו מעדיף בחיוב ומכש"כ אם גם השתמשו בפועל שני התשמישים דבזה גם ר"כ מודה, משא"כ הכא בנידון חדר בית משכב נשים שזהו בעצמותו הדירה שחייבה תורה במזוזה דהיינו חדר השינה, וכעת אנו באים לפטור אותו מפני תשמיש דרחיצה, בזה שפיר יש לדון ולומר דלא מיפטר בשביל