נזר הקודש - מנחות קלה

המג"א סי' קנ"ד מהמשנה דשקלים פר"ז יעוי"ש, מ"מ הכא בשמקנה ע"מ כן שיהי' שייך לציבור ולהר הבית בודאי שזה סגי מטעם אמירתו והבנין הרי זה כקנין גמור וזוכה הר הבית להיות שלו, וגם מדברי התוס' ע"ז כ"א ד"ה אף במקום שכתבו בשם רבינו חיים דבית של חוץ לארץ לא נקרא ביתך יעוי"ש, אעפ"י שהבנין שלו, וע"כ דאזלינן בתר קרקע, ואם הקרקע של חוץ לארץ שלא נתפס אקרקע גדר ביתך, להכי לא מהני גם הבנין, והכא נמי אית לן לומר דלא מהני הבנין שעל הקרקע, וכן מוכח מהא דמבואר ביומא י"ב דאין משבירן בתים בירושלים, אעפ"י שבנה בתים משלו, ומוכח דלא מהני אם אין הקרקע שלו, ובתוסי"ש "ש שם אף לא מטות פירש לפי שמקום המטות אינו שלהם, ובשיש בית דירה שאני לענין מזוזה דיש לו זכות, ומשלו משתמש כמוש"נ. ח יומא י"א ת"ר בשעריך אחד שערי בתים ואחד שערי חצרות ואחד שערי מדינות כו' יש בהן חובת מצוה למקום וכו', וכתב הרמב"ם בפר"ו מה' מזוזה ה"ח דכל אלו חייבין במזוזה מפני שהבתים החייבין במזוזה פתוחין לתוכן יעוי"ש, נמצא דחיוב הבתים מחייב את אלו, והיינו דזה נלמד מדכתיב בשעריך דמובנו השער להבתים, - ובזה נכללו כל השערים דחשיב התנא, משום דכולהו הוו שערים להבית, ועכ"פ משמע מזה דעיקר חיוב דאמרה תורה על השערים לחייבן במזוזה זהו מפני הבית והבית מחייבן, - ובזה יובן דפריך אביי לד"ס הני אבולי דמחוזא מ"ט לא עבדו לי' רבנן מזוזה, והיינו דכיון דהני אבולי משמשין את העיר דהיינו הבתים המחויבין במזוזה וזה תחייב גם את השער במזוזה, ובזה יובן דפירש"י מטעם שרובן ישראלים יעוי"ש, עי' תשובת רע"א סי' ס"ז, ויש שרוצים להוכיח מכאן דשיטת רש"י דשותפות נכרי פטור, ולדברינו אין מוכח מכאן כלל דאף אם אמרינן דשותפות נכרי בבית מחייב במזוזה, אמנם הכא אם רוב בתים שבעיר נכרים דרים בהם או אפילו מחצה על מחצה, מ"מ אין לחייב את השער במזוזה יען כי אינו משמש את הבתים המחויבין, שאינו זה הענין עצמו דשותפות נכרים, דשם הפירוש כיון דגם הישראל דר שם הרי זה כולו בחיוב, משא"כ בשיש מחצה בתים פטורים, אין זה השער העיר האמור בתורה שהכוונה המשמש את הבתים המחויבין, ולהכי פירש"י שרוב העיר ישראל ורובא ככולה, וממילא הרי זה שער המשמש את הבתים המחויבין, וזהו גם כן שמשני דהנהו השערים חזוק לאקרא דרובי הוא דעבידי היינו הבנין שלמעלה, וא"כ אינו עשוי לשמש את הבתים שבעיר, ואין זה השער האמור בתורה. ט ובזה יובן לנו הא דהקשו בתוס' ישנים לפי מה שמבואר בעירובין דהשער שהוקף קודם להבתים אין דינו כעיר, דהיינו שאין דינו כהבתים, וא"כ הכא אין דינו כהבתים ואין זה שער הבתים, כיון שהוקף קודם שישב, ותירצו דסגי לענין מזוזה גם בהשתמשות הזה המשמש עתה להבתים בזה שנכנסין עפ"י דרכם להבתים, ועכ"פ נשמע מזה שחיוב מזוזה בהשערים האלה לא הוי חיובין מחמת עצמן, אלא מחמת בתים, והביאו התוס' שכן מבואר גם בירושלמי שאמר טעמא משום שדרך שם נכנסין לבתים, וזהו כמו שכתבנו גם בשם הרמב"ם. י והנה בברייתא תנא שערי בתים, ומשמע דשערי בתים חייבין מדאורייתא כמו שערי מדינה. וילפינן כולהו מבשעריך, והרמב"ם השמיט שערי בתים בפר"ו ממזוזה ה"ח יעוי"ש, ולא ידעתי למה. יא שם תני רב כהנא קמי' דרב יהודה בית התבן ובית הבקר ובית העצים פטורים מן המזוזה, מפני שהנשים ניאותות בהן ומאי ניאותות רוחצות אמ"ל רב יהודה טעמא דרוחצות הא סתמא חייבין וכו' אלא מאי ניאותות מתקשטות וכו' והתניא שהנשים מתקשטות בהן חייבין אלא מאי אית לך למימר מתקשטות תנאי היא, לדידי סתמא תנאי היא, ומבואר בסוגיא דר"כ מפרש דבסתם בית התבן פליגי תנאי ויש תנא דמחייב, ויש תנא דפוטר, ור"י סבר דבסתמא לכו"ע פטורין, ובמתקשטות פליגי, ואח"כ איתותב ר"י מדמצינו תנא דסבר דסתם חייב, וא"כ חזינן דפליגי תנאי בסתם, ופסקו הרי"ף והרא"ש וכן בשיט"מ ב"מ ק"ב בשם רבינו יהונתן דבסתם חייבין והיינו כרב כהנא דפליגי תנאי בסתם, ופסקו דמחייב, וכתבו דמסתבר להו להכריע לחיוב כיון דאיכא ברייתא אחריתי שנישנית בסתמא בלא פלוגתא ומחייבת בסתם, להכי הכריע דחייב בסתם, וכן פסקו הטור והשו"ע, והרמב"ם פסק דסתם פטור, ורק במתקשטות חייב, והיינו כרב יהודה דסבר במתקשטות פליגי ופסק כמאן דמחייב, כן כתב הכס"מ יעוי"ש, ותמוה הרבה כיון דאיתותב רב יהודה א"כ מדוע בחר הרמב"ם שיטתו. יב בהא דרוחצות פטורים פירש"י משום דגנאי הוא ואין כבוד שמים לחיות מזוזה שם, ולפי"ז יש לעיין בהא דמחייב רב כהנא סתמא מה זה האי סתמא, אם הפירוש שמיוחד דוקא לתבן ובקר ולא לתשמיש אדם, וזהו הנקרא סתמא, ובזה חייב, או"ד האי סתמא פירושו שלפעמים מתרמי גם תשמיש אדם שם, ונקרא סתמא מפני שחסר לו ייחוד לתשמיש אדם, והנה מלשון סתמא ע"כ פירושו כן הוא שחסר ייחוד לתשמיש אדם אבל אינו נמנע מתשמיש אדם, אבל יש לעיין לפי"ז אם גם אינו נמנע מתשמיש אדם, הא שפיר יש לחוש גם מתשמיש של גנאי דהיינו רחיצה, וא"כ האי סתם מגרע את החיוב יותר, וע"כ צריך לומר דסבר רב כהנא דגם באופן זה דיש לחוש גם מתשמיש של בזיון, מכל מקום כיון דאיכא גם חששא דתשמיש של קישוט להכי חייב. יג ובזה לא ידענו עדיין שיטת רב כהנא מה דעתו באופן הראשון שכתבנו היינו באופן שהי' מיוחד לתבן ולעצים אם זה עדיפא מסתמא דרב כהנא, מטעם דהתם הא איכא גם חששא דרחיצה, ואם התם חייב א"כ הכא פשיטא דחייב, או"ד דהתם חייב כיון שעכ"פ מוכן גם לתשמיש אדם כגון קישוט, והרי זה דירת אדם, כיון שמיירי בסתמא, משא"כ הכא במיוחד לתבן ולעצים.