נזר הקודש - מנחות קלד

בארץ ישראל חייב מיד, והכא בלשכה דהר הבית לפי"ז יש לחייב מיד, אבל זה ליתא דע"כ התם לא הוי חיובו מן התורה אלא מדרבנן, וכן כתבו התוס' בע"ז שם, וא"כ מדוע יתחייב הכא במזוזה, ומבואר הכא דחייב מדאורייתא. ג ונראה דהר הבית כולו, כיון דשל צבור הוא וכל ישראל יש להם חלק, הרי זה כשותפין ממש, וחייב הדר בו במזוזה, וכן מבואר שם בסוגיא דבית הכנסת של רבים ובית השותפין חד דינא אית להו, ומאן דמחייב שותפין במזוזה סבר דביהכ"נ של רכים גם כן חייב אם יש שם בית דירה, כמבואר להדיא ביומא י"א ע"ב יעוי"ש, וא"כ הלישכת פרהדרין דינה כביהכ"ג של רבים, ובשיש בה בית דירה חייב במזוזה מדאורייתא, ולהכי חייב מיד כשנכנס בה ואין לפוטרו מטעם אינו שלו, דכיון דע"כ של רבים היא הרי זה כשותפין, ויש גם לכהן גדול חלק בו, ואעפ"י שאין לו זכות למכור ולהקדיש, מ"מ לענין זכות דירה הרי זה שלו, - והר"ן כתב בנדרים מ"ח בשם הירושלמי דאף מי שאין לו זכותים למכירה ולהקדש ג"כ נקרא שלו, והדר בו חייב, כי הוברר לשלו זכות דירתו כשותפין דבשעה שמשתמש בשלו משתמש אף בדבר שאין בו כדי חלוקה. - ד והנה אח"כ ראיתי בגבו"א ליומא שם מקשה מדוע תתחייב הלישכת פרהדרין במזוזה הא תניא במנחות הדר בפונדקי בארץ ישראל והשוכר בית בחו"ל כל שלשים יום פטורה מן המזוזה, והא לישכה זו בדירת כה"ג לדר בפונדקי בארץ ישראל דמי, ואפילו אם אמרינן דזה דמי לשוכר בית באר"י דאיתא שם דחייב לאלתר הא מפרש התם דעיקר הטעם משום ישוב אר"י, וטעם זה לא שייך הכא בלישכה וכו' ועוד דלא הוי זה אלא מדרבנן, עכת"ד, ולדברינן אתי שפיר דע"כ הרי זה כדר בבית שלו ממש, כיון דהלשכה של ציבור היא, ויש לו חלק בזה, וכשדר בה הרי הוא דר בשלו. ה והנה בגבו"א כתב שמזה ראי' לשיטת התוס' במנחות דסברי דמן דין התורה לא בעינן ביתך שלו וחייב במזוזה גם בשל אחרים, והא דבעינן שידור בבית שלשים יום, זהו מפני שזהו השיעור להיות נחשב דירה, ובפחות מזה אין כאן שיעור דירה, וחיוב מזוזה בדירה תליא, ולהכי הכא חייב במזוזה אף שאינה שלו מטעם הדירה שדר בה הכהו גדול, והא דמחייב הכא לאלתר, אעפ"י שאין כאן עדיין שיעור דירה, זהו מפני שהתורה קבעה מקום לישיבתו בלשכה, להכי הרי זה נחשבת לדירת קבע תיומ"י, ומביא ראי' מהא דאכילת פת בסוכה בליל מ"ו דסוכות דגמרינן ט"ו ט"ו מחג המצות, בסוכה כ"ז, ופירשו המפרשים דסני בכזית אעפ"י דלענין מצוה דסוכה בעינן אכילת קבע וזהו בכביצה. מ"מ הכא סגי בכזית, והיינו שכיון שקבע הכתוב חובה להכי נחשב קבע גם בכזית, וה"נ אעפ"י שאינו נחשב דירה בפחות משלשים יום, אמנם כיון שקבע הכתוב מקום דירתו הכא, להכי חשיבא דירה תיכף בבואו שמה, עכת"ד, ולדעתנו דבריו תמוהין טובא, א) מה שייך קביעות דירה הכא, דאטו דין הוא שיהי' דוקא בלישכה, הלא גם אם יהי' מופרש באויר הר הבית שפיר הוי פרישה מעליא, ואינו מרומז בתורה שתהי' הפרישה בלישכה, ב) גם יכול לצאת מלישכה זו ללישכה אחרת ולקבוע דירתו בכל פעם בלישכה אחרת, ואין כאן קביעות דירה, ולא עדיפא מפונדקי בארץ ישראל, ג) הלא עיקר פרישה הנלמד ממלואים. וגם שם לא היתה לישכה קבוע, ובקרא כתיב פתח אוהל מועד דהיינו עזרה, והקביעות הלישכה בודאי שאינו מן הלימוד דמלואים, ד) ומעתה אין זה ענין להא דכזית פת בליל ט"ו דסוכות דשם הלימוד שיאכל כזית פת בסוכה דוקא. ו ובעיקר דברי התוס' שחידשו דלא בעינן במזוזה שתהי' הבית שלו, אלא גם של אחרים חייב במזוזה דלפי"ז מדוע בעינן קרא לחייב שותפין אטו גרע מבית של אחרים, ואטו בשביל שגם השני דר בהבית יופקע חיובו, הלא עכ"פ כיון שדר בו חייב, ועוד תמוה בהא דאיתא בשבת קל"א דלהכי מודה ר"א במזוזה שאם קבע מזוזה בשבת שחייב הואיל ובידו להפקיר ביתו יעוי"ש, וקשה הא גם אם ידור בשל הפקר ג"כ יתחייב אם חייב נם בשל אחרים, וצריך עיון. - ז עוד כתב בגבו"א דכיון דלישכת פרהדרין היתה בנוי' משל כה"ג דהרי להכי נקראת בשם פרהדרין כמבואר ביומא ח', וכיון שהבנין הי' שלו להכי חייב לכו"ע אפילו אם אין חיוב מזוזה בשל אחרים, אבל הכא שהבנין מלמעלה הוא שלו, לכו"ע זה נקרא ביתך אעפ"י שאין הקרקע שלו, עכת"ד, וגם בזה יש לעיין אם באופן זה נקרא בית שלו, - דלדעתינו נראה דזה תליא אם בעל הקרקע יכול לסלקו מזה הבית, וזה פשיטא שיכול לסלקו ומשלם דמים עבור הבנין, כדין היורד לתוך שדה חברו ברשות ששמין לו וידו על העליונה, וכן הדין בבית, כמבואר ב"מ ק"א וברמב"ם פר"י מגזילה ואבדה, ובעל הקרקע יכול לסלקו לבעל הבנין בע"כ כמבואר בשו"ע תו"מ סי' שע"ה ס"ו שאם אמר בעל הקרקע טול מה שבנית שומעין לו יעוי"ש, ואף שזה מיירי שם בבונה שלא ברשות אבל ע"כ גם בבונה ברשות יכול לומר לו כן באופן שמשלם לו כדין ידו על העליונה, ולפי"ז מסתברא שאין לו להבונה קנין הגוף בהאי בית, ומסתברא שלא עדיף משוכר, וא"כ הכא בהאי כה"ג הבונה אעפ"י שבנה ברשות מ"מ כיון שהרשות לסלקו, אין לו קנין הגוף בזה, ועוד דע"כ הכא מיירי שבונה ע"מ שלא יטול מזה כלום, ואדרבה מוסרם לציבור, ורצונו ג"כ שתהי' הלישכה הזו נקראת על שמו גם לדורות, וא"כ ע"כ בונה ברשות ע"מ למסרם לציבור וממילא זוכה הציבור תיכף בהבנותו, והיינו מטעם קנין צר, וכמו שכתב כמו כן הרשב"א והובא בהה"מ בפר"י מגזילה ואבידה ה"ט דאם אמר בעל הקרקע מתחילה הריני נותן דמי הבנין ונוח לי במה שעושה קנתה לו חצירו יעוי"ש, וה"נ קונה חצר קרקע הלישכה את הבנין שעליו להציבור להשיטות שיש קנין חצר לציבור, בהר הבית, ועי' בקצה"ח סי' ר', ואפילו אם אמרינן דאין חצר קונה בהר הבית כמו"ש