נזר הקודש - מנחות יב

דבחטאה"ע מפיק מיצוי, והזאה באה במקומה, וממילא יש כאן שני דברים ולא יותר, - אבל מה נעשה בדברי הרמב"ם לקמן בפרט"ו מפסוה"מ שם בה"א שכתב וז"ל וכן עולה"ע שמלקה או שמצה דמה במחשבת שינוי השם כשרה ולא עלתה לבעלים. ובחטאת העוף פסולה עכ"ל, ובזה לא כתב הרמב"ם הכלל דשני דברים, וכתב סתם דבחטאה"ע פסולה, וע"כ דקאי על מה שכתב בעולה"ע דהיינו מיצוי, - והרי"ז כאילו כתב בפירוש מיצוי בחטאח"ע נפסל במחשבה, ובזה מוכח דדעת הרמב"ם כדעת התוי"ש דמחשבה פוסלת בחטאה"ע גם במיצוי, - וגם לישנא דתו"כ שם בפרי"ח משמע כן דתניא שם חטאת שיהי' כל מעשי' לשם חטאת, וע"כ דכוונתו על המיצוי ג"כ. - טז ובזה שכתבנו יש לפרש הסוגיא דמעילה ד"ט שם דנקט שמיצה דמן ולמ"ד מיצוי מעכב קאי גם אחטאה"ע, - ולא קשה מדוע לא נקט התנא הזאה, - וגם הגמ' לא פריך ולטעמך מדוע לא נקט הזאה, משום דהתנא שונה מיצה הנוהג בשניהן, ואילו הזאה אינה אלא בחטאה"ע, - ועוד דאילו הוי תנא הזאה הוי אמרינן דסבר האי תנא דמיצוי בודאי אינו מעכב, - והנה בתוספתא דזבחים פר"ז תניא זה הכלל כל המולק והמזה בחטאה"ע, כל המולק והממצה בעולה"ע יעוי"ש, הרי מבואר דמדייק ונקט מזה בחטאה"ע ומיצוי בעולה"ע, והיינו משום דסבר האי תנא דמיצוי אינו מעכב בחטא"ה, וכן פירש שם המפרש, - הרי מבואר דמאן דסבר מיצוי אינו מעכב נקט בחטאה"ע מזה, - וממילא מ"ד דמצוי מעכב נקט מיצוי, - וביותר במקום שכולל שניהם ביחד נקט מיצוי, - והא דלא כתב הרמב"ם רק שני דברים אעפ"י שע"כ איכא בחטאה"ע גם הזאה, - יש לומר דחשיב פעולות חלוקות, והזאה ומיצוי פעולה חדא היא, שנעשית בעצם הדם על המזבח, וכחדא חשיב לה. - יז עוד ראיתי דיש להעיר שם במעילה ט' דפריך מהא דקתני מיצה, - ומדייק מזה דמיצוי מעכב, וקשה הא ע"כ יש תנאי דסברי שיריים מעכב, כדאיתא זבחים ל"ט ושם נ"ב, - וא"כ למ"ד שיריים מעכב, פשיטא דמיצוי דחטאה"ע לא גריעא מיני', וא"כ לישני דאתיא במ"ד שיריים מעכבין, ולכך גם מיצוי דחטאה"ע ישנו במחשבה וזה עדיף מלאוקמי' לצדדין, - ונראה דסבר הש"ס דאם מיצוי אינו מעכב לא עדיף משיריים של חטאות החיצונות ולא כשיריים של הפנימיים, משום דסו"ס על החיצון בא, - ומבואר בפירש"י זבחים נ"ב דאף למ"ד שיריים מעכב, היינו דלא מעכבי כפרה, - והפנים מאירות מפרש הכוונה שדינן כאברים ופדרים, וביארנו כוונת רש"י לנכון בספרנו נזר הקודש שם, - ולכך לא מהני זה לענין מחשבה כיון שאין שיירים לכפרה, אם אמרינן דדין מיצוי כדין שיריים החיצונים, ולהכי מוכרח הסוגיא לשנית לצדדין קתני וכמוש"נ. יח והנה בהא שכתב הרמב"ם בפר"נ מפסוה"מ ה"ה העוף בשני דברים במליקה ובמיצוי הם, - קשה טובא מדוע לא חשיב נם הזאה, דהרי בחטאה"ע יש גם הזאה קודם המיצוי, - איברא דיש לומר דהרמב"ם כתב סתם עוף, ואיכא למימר דהכוונה על עולה"ע דאין שם הזאה, - אבל מדחשיב שם דבזבח איכא ארבעה המביאים לפסול, ובעוף שני דברים, משמע דליכא קרבן בעוף המביא לידי פיגול יותר משנים, ותמוה הא ע"כ איכא חטאה"ע דע"כ נפסל בהזאה, וא"כ איכא שלשה דברים כעופ, והיינו חטאה"ע. - יט ונראה דדעת הרמב"ם בזה דע"כ לא הוי יותר משני דברים גם בהטאח"ע, - והנה דאם עשה מיצוי בחטאה"ע דהיינו שלא עשה מקודם הזאה, אלא עשה הזאה ומיצוי בב"א, וזהו מעשה עולה ששופך כל הדם על הקיר וממצה, - אם עשה כן בחטאה"ע ג"כ כשר, ואין זה נקרא מעשה עולה בחטאה"ע, כיון שלא הבדיל הסימנים, - וכן מבואר בזבחים דדוקא בשהבדיל, - וגם עשה מיצוי למ"ד מיצוי מעכב, אז נקרא שעושה מעשה עולה בחטאה"ע ופסולה, אבל בשלא הבדיל ועשה ההזאה במיצוי ביחד כדרך עולה"ע אין זה נקרא מעשה עולה בחטאה"ע וכשרה, - מטעם דכיון דבמליקה עשה כמעשה חטאת שלא הבדיל הסימנים, - וכן יש לדייק מלשון הרמב"ם בפר"ז מפוסה"מ ה"ז שכתב וז"ל חטאה"ע שמלקה למטה כמליקת עולה לשם חטאת או כמעשה חטאת לשם עולה, או כמעשה עולה לשם עולה פסולה, עכ"ל, - והנה יש להבין כוונתו מה עשה כמעשה עולה, - אם במליקה כבר כתב כמליקת עולה דהיינו בהבדלה, וע"כ הכוונה דשינה במיצוי דלפי"ז למה מדייק וכתב לשם עולה, וע"כ בעיקר הפסול משום שלא לשמה דחטאת נפסל, - ואעפ"י שכן הוא לשון המשנה זבחים ס"ו, - והתויו"ט עמד בזה וכתב באגב אחרינא נקטי יעוי"ש, - אבל על הרמב"ם לא שייך לומר דנקט אגב אחרינא דהרי מדייק וכתב, - וע"כ דסבר דרק משום שלא לשמה מפסל, - וחזינן גם כן דמפרש הרמב"ם כמעשה עולה לשם חטאת דשני במליקה, - ולא דשני בהזאה, - וזהו כמסקנא שם בגמ' הא כדאיתא והא כדאיתא, וברישא מיירי דשני במליקה, - ומזה מוכח דשינוי בהזאה באופן שעשה בחטאת מיצוי כמעשה עולה כשרה, - איבריא דהגאון בקרית ספר כתב לפרש דהשינוי בהזאה, - אבל תמוה טובא, והנה תמך יסודו אסוגיא, - ובאמת במסקנא מסיק הש"ס הא כדאיתא והא כדאיתא, - וכיון שכן תצא חדתא דיכול לבטל הני שתי עבודות הזאה ומיצוי ולעשותן חדא. - כ והנה דעת הרמב"ם דעבודה שאפשר לבטלה לא חשיבה עבודה לפגל, - וכמו שסבר ר"ש בהולכה דלאו בת פיגול היא דאפשר לבטלה, - ואעפ"י דבזה פסק הרמב"ם דלא כר' שמעון כמבואר בפר"א מפסוה"מ, - וגם פסק דהולכה שלא ברגל לא שמה הולכה והיינו דהולכה מעכבת יעוי"ש עב ביאור הדברים דהקפידה תורה דבעינן דוקא הולכה, ואף שהמל"מ כתב להסתפק אם הכוונה שההילוך הוא בחיוב, או"ד אעפ"י שאפשר בלא הילוך מ"מ