נזר הקודש - מנחות קכח

שהפסול הוא בגופו, ושפיר קם פסקו של ר"י הלבן. והוא מכח המסקנה מהא דשמואל בבדי שלא תיקשה משמואל אדשמואל, וכמוש"נ. טו דף מא אלא מאי פטורה הטיל למוטלת וכו' והביאור בזה דאמר שמואל ואין בה משום כלאים, היינו דאעפ"י שרק חדא כשרה, מ"מ לענין כלאים לגמרי אישתרי, וכמו שפירש"י, ונקרא טלית פטורה משום הני קמאי דלית בהו מצות ציצית, ומ"מ אין בה משום כלאים דעכ"פ יש היתר כלאים בבגד זה, [ומזה יש להעיר על הכס"מ בפר"א מציצית הי"א]. טז והנה ראיתי להעיר בדברי הרמב"ם שכתב בפר"א מציצית הט"ו וז"ל הטיל ציצית על הציצית אם נתכוון לבטל את הראשונות מתיר הראשונה או חותכה וכשרה, משמע דדוקא אם חתך הראשונה נתכשרו בתראי, ולא כשהן ביחד, וקשה דלפי"ז היאך יתפרש בגמ' הא דאמר שמואל וכן לענין כלאים, דממנפ"ש אם שניהם בטלית אין כאן מצות ציצית, ואם חתך קמאי אין כאן כלאים מלבד עצם המצוה דציצית ופשיטא שאין בזה משום כלאים כבעלמא בכל מצוה דציצית בהדי תכלת וא"כ היאך יתפרש דברי שמואל שא' תכלת אין בה משום כלאים, ודוחק לומר דהחידוש בבתראי אעפ"י שבאו בטלית בשעה שלא נצרכו, דליתא דע"כ כיון שביטל להקמאי הרי הם כדליתא דמיא. יז לכן נראה בכוונת הרמב"ם דבאמת יש קיום מצוה דציצית גם בששניהם בטלית, וגם אין בזה משום כלאים גם כן, וכמו שמבואר בסוגיא, והא דמצריך הרמב"ם לחתוך הקמאי הוא מטעם אחר, דכיון דדעת הרמב"ם דאיסור בל תוסיף מביא פסול להציצית כמו שכתב שם בסיפא דהלכה זו, - ורק עיקר ההכשר הוא באופן שיש ביטול לקמאי, אמנם אם ילבשם כמו שהם בציצית כפולים א"כ רוצה הוא בהכפולים, ויש כאן בבל תוסיף, וממילא נפסלו הציצית, וממילא יש גם כן כלאים שלא במקום מצוה, ולא מהני הביטול באופן שחוזר ומקיים, וכמו שמצינו גבי גט דחוזר ומגרש גם לאחר שביטלו, וא"כ ה"נ כשלובשן בכפולים יש כאן חוזר ונעור, ואעפ"י שדעת הרמב"ם בפר"ו מגירושין דאינו חוזר ומגרש בגט שביטלו, שאני גט דכיון שנפסק ממנו כח כריתות שוב לא חוזר, ולא יכול עתה לעשותו גט מטעם דחסר עתה הכתיבה לשמה, משא"כ בציצית דלא בעינן תלי' לשמה כמו שכתב שם בפר"א מציצית הי"ב, דאם תלאן שלא לשמה כשרות, ולהכי בעינן שיחתוך מקודם הראשונות, ויאל"כ יש חשש בל תוסיף, - אבל אם אנו יודעים בבירור שעומד הוא בביטולו גם עתה כגון שהוא בשעת שאינו יכול לחתוך במו בשבת וכדומה דאז הציציות כשרות כמו שהוא ואין בזה משום כלאים, וכמוש"נ. יח כתבו התוס' שם ד"ה תכלת דמדקאמר הש"ס אפילו בטלית פטורה דגם בלילה אעפ"י שאין בה מצות ציצת מ"מ אין בה איסור לבישת, משום דלגמרי התיר הכתוב כלאים של ציצית, - ומסקנא שם בתוס' דכלאים שרי בין בלילה בין לאשה יעוי"ש, - ביאור דבריהם דלגבי ציצית לא הוי איסור כלאים כלל, וכאילו לא נאמרה בזה איסור כלאים, וממילא במקום שיש ציצית אין כלאים, - ולפי"ז הא דכתבו התוס' דמותר כלאים גם לאשה בציצית, אעפ"י שאין אשה בכלל מצות ציצית, - אמנם ע"כ הכוונה שהטלית הוא מאיש שהוא בר חיובא, וממילא הכלאים בזה הבגד הותרה, וכיון שנעשה היתר הותרה גם לאשה, ותצא מזה דבבגד של אשה שאינה בת חיובא בציצית ולגבי דידה לא הותרה כלאים אסורה בלבישה, וע"כ כוונת התוס' לאשה בבגד של איש, וכן מבואר בשיט"מ שם במקומו. - יט ובזה נראה לבאר דברי הרשב"א במקו"א והוא לעיל ל"ז ע"ב דפריך שם מאי בינייהו וכו' והקשה מרוע לא אמרינן דלר' ישמעאל דאמר ארבעתן ארבע מצות דאם אין לו ד' ציציות דיש מצוה גם במה שיש לו, וכתב דלר' ישמעאל גם כן לא קיים מצות ציצית אם אין בטלית ד' ציציות, וסבר גם כן דארבעתן מעכבות זו את זו אלא קאמר ר' ישמעאל דהם ד' מצות לומר דכשיקיימם קיים ד' מצות, ולת"ק כשמקיים לא קיים אלא מצוה אחת, ולכך בעי מ"ב, ולכך קאמר הש"ס סדין בציצית א"ב, דלגבי האי מהני האי דהוי ד' מצות, ואי נפיק בב' ציציות בסדין לא לקי משום כלאים, דהואיל דכל אחת מצוה בפני עצמה היא לכשהיו שם ד', השתא נמי דליכא אלא ב' מ"מ כל חדא מצוה היא ולא לקי עכת"ד יעוי"ש, ויש להבין דהלא לכאורה ממנפ"ש אם אין קיום מצוה בפחות מארבעה ציציות, א"כ ע"כ יש כאן איסור כלאים. כ ונראה בסברת הרשב"א דסבר ג"כ כשיטת התוס' הכא דלגמרי התיר הכתוב כלאים במצות ציצית, והיינו דבמקום דשייך מצוה דציצית ליכא איסור כלאים, והיינו אף במקום שאין קיום מצוה בפועל, אם רק הטלית בת חיובא היא דהיינו שהיא בגד של איש, וזה נקרא ג"כ מצות ציצית, וממילא לר' ישמעאל דסבר דכל ציצית הוי מצוה בפני עצמה, ואעפ"י שאינו עתה בקיום מפני שחסר להבגד המספר של ארבעה, אבל לא גרע זה מלילה שג"כ אין קיום ציצית בלילה, או באשה שלבשה בגד של איש, שאין בה איסור כלאים, כן נמי לר' ישמעאל דסבר דכל חדא היא מצוה בפני עצמה הותר אצלה כלאים, והנפק"מ בין ר' ישמעאל לרבנן, דלרבנן דליכא שום מצוה אם אין ארבעתן בטלית, נמצא דלא נקרא שם ציצית עד לבסוף וממילא לא הותר עדיין איסור כלאים, אבל לר' ישמעאל בכל חדא וחדא הותר כלאים, וממילא ליכא איסור כלאים אף בפחות מארבעה, והרי"ז כמו שלובש בשעה שאינו בקיום מצוה, - ומוכח מזה דע"כ שיטת הרשב"א כשיטת הר"ת והתוס' וכמו שנתבאר. כא כתב הרמב"ם בפר"ג מציצית ה"ט וז"ל נשים ועבדים שרצו להתעטף בציצית מתעטפים בלא ברכה, כתב הראב"ד ז"ל דוקא בציצית שאין בה כלאים יעוי"ש, ודברי הראב"ד ברורים דכיון שפטורים הם מהמצוה, ממילא לא הותר אצלם כלאים,