נזר הקודש - מנחות קכז

ומ"ש נוטל שני לולבים מהא דהטיל למוטלת שיש ציציות כפולים. ז ואפשר לומר דכוונת הראב"ד להשיג על הרמב"ם במה שכתב דאם הוסיף מין אחד איכא בל תוסיף, והיינו אעפ"י שאין בההוספה שיעור מצוה שלימה מפני שלא הוסיף רק מין אחד דהיינו שנטל שני אתרוגים או שני לולבים, אבל מודה הראב"ד בשנטל ד' מינים כפולים שהוא שיעור מצוה, וזה דמיא להטיל למוטלת, ולשני זוגי תפילין, ומצאתי בספר דברי חיים ה' לולב שנחית לפרש כן בדברי הראב"ד, והנה לפי"ז תצא חדתא בהא דהטיל למוטלת דלא הוי איסור בל תוסיף רק אם הטיל ארבעה ציצית, אבל בשהטיל בה רק אחד או שתים שאין בזה שיעור מצוה אין כאן בל תוסיף, וחידוש דין הוא, איברא דרש"י פירש שהי' לה ד' ציצית והטיל לה ד' אחרים יעוי"ש, משמע שאם לא הטיל רק אחד או שתים אין כאן בל תוסיף. ח אמנם נראה להוכיח מסוגיא דע"כ איכא בל תוסיף גם בפחות משיעור, והוא מהא דאמר רבא השתא בבל תוסיף קאי מעשה לא הוי ופירש"י דבשביל איסור בל תוסיף לא נחשב מעשה קמייתא למעשה, ואם אמרינן דאין איסור בל תוסיף בפחות משיעור מצוה, א"כ בשלש ציצית הראשונות ליכא בל תוסיף, וא"כ הוי המעשה מעשה גמור, ויש בזה משום תעשה ולא מן העשוי בפסול, - ודוחק לומר דמיירי דעשאן בבת אחת, ועוד דאם אינו בזה אח"ז אפילו בב"א אינו, וע"כ מוכח דגם בפחות מכשיעור יש איסור בל תוסיף, וראי' זו מוכחת בין לפירש"י ובין לפירוש הרמב"ם, ועוד דע"כ הראב"ד מפרש כפירש"י, וע"כ מוכח בזה דגם בפחות מהשיעור יש איסור בל תוסיף, ודברי הראב"ד צע"ג. ט ונראה בכוונת הראב"ד שם בה' לולב דשאני מצות דנטילת המינים דלקיחה אחת אמרה תורה, ולא יצוייר עוד לקיחה אחרי הלקיחה שלקח, וממילא גם כשנוטל מינים כפולים לא שייך לקיחה פעמים, והיינו דכמו שלא יצוייר לקיחה אחרי לקיחה, כן לא יצוייר שתי לקוחות בלקיחה אחת, וכשנוטל שני לולבים, ע"כ אין כאן תפיסת יד יותר מלולב אחד, ואעפ"י שמכוון הוא לשתים, אבל לא יתכן זאת כיון שלא יצוייר בזה ענין לקיחה שהוא עיקר המצוה, משא"כ תפילין שהמצוה נמשכת כל היום כולו, ולא תופסק המצוה, וממילא נכון לומר דיש קיום מצוה בשתי זוגות תפילין כמו בזוג אחת, והיינו דכיון דיש קיום המצוה תמיד, ולא שייך לומר שכבר עשה המצוה, לכן יש תפיסה גם בכפול, וכמו כן בהא דהטיל למוטלת, ובבירור שיטת הרמב"ם בענין זה ביארנו לעיל בריש פרקין. י שם ומי אמרינן תעולמ"ה והאמר ר"ז הטיל למוטלת כשרה וכו' וקשה לשיטת ר"י הלבן הובא בהג"א בפר"ק דסוכה לענין עשה סוכה בתוך הבית תחת התקרה, ואח"כ הסיר התקרה דדעת הרבינו ברוך מריגנשבורג דפסולה מטעם תעשה ולא מן העשוי, ודעת הר"י הלבן דכשרה מטעם דלא שייך תעולמ"ה אלא היכא דהפסול הוא בגוף הסוכה וכו' אבל הכא דגוף הסכך בכשרות הי' כשר, אלא שהתקרה גורמת לו וכו' יעוי"ש, מבואר דעתו דכל היכא שהפסול הוא מחמת דבר אחר, ולא מגופו לא שייך בזה תעולמ"ה, דלפי"ז קשה טובא מאי פריך מהא דהטיל למוטלת על הדין דהטיל לבעלת שלש, הלא יש לחלק דשאני הטיל לבעלת שלש דהפסול הוא בגופו, דהיינו שהפסול הוא בבגד עצמו, משא"ר בהטיל למוטלת שהפסול הוא מחמת דבר אחר. - ולא גרע זה מעושה סוכה תחת תקרת ביתו, שאין הפסול בהסכך, וה"נ אין הפסול בהציצית בעצמותן אלא פסול מחמת דבר אחר, שיש ציצית בלעדן, ובזה לא שייך פסול תעולמ"ה, וצע"ג. יא והנה התוס' בד"ה בב"ת כתבו וז"ל דכיון דעביד איסורא לא חשיב עשיי', ובשעת קציצת הראשונים זו היא עשייתה, ולא דמי לההיא דפר"ק דסוכה דלא אמרינן קציצתן זו היא עשייתן וצ"ע עכ"ל, ולכאורה יש לחלק בפשיטות דהנה הכא כיון דאיכא איסורא דבל תוסיף וממילא לא נחשב העשיי' לכלום, ומטעם זה הפסיקה לקמאי הוי התחלת המעשה, ונקרא עשיי' מעליא, משא"כ התם בסכך עצם העשיי' דהיינו הסיכוך נחשב למעשה מעליא כיון דאין שם איסור דאמו אמרה תורה איסור לסכך במחובר, דהלא מה שייך לומר איסור הלא מותר לו לאדם לעשות גם בית, אלא הכוונה דאין זה סכך האמור בתורה להיות יוצאין בו מצות סוכה, אבל עכ"פ אין כאן ביטול להמעשה הסיכוך, וממילא לא שייך שוב לומר דהקציצה יכשירן, כיון דהמעשה קמייתא לא נתבטלה, וצ"ע. יב שם אמר רב מתנא אמר שמואל תכלת אין בה משום כלאים ואפילו בטלית פטורה וכו' ומסקנא מאי טלית פטורה הטיל למוטלת, מבואר מזה דסבר שמואל דע"כ הפסיקה דאח"כ מכשרתן. והנה לרב פפא דמסיק בסוגיא דבל תוסיף ליכא מטעם דלמא לבטולי קא מכוון, וממילא יש כאן פסול תעולמ"ה רק הפסיקה מכשרתן, דהרי דוחק לומר דכוונת שמואל באופן שדעתו להוסיף דוקא, וא"כ ע"כ סבר שמואל דהפסיקה הוי עשיי' להכשר, - ותמוה טובא מדוע בציצית בתלאן ואח"כ פסקן סבר שמואל שם בסוכה דהפסיקה אינה מכשרת את החוטין ופסולין מטעם תעולמ"ה, וקשיא דשמואל אדשמואל, וצריך עיון. - יג והנה לשיטת הרמב"ם אתי שפיר דלפי מסקנת רב פפא אמרינן דהאי גברא לבטולי מכוון, ולא לאוסופי, וממילא אין כאן פסול בלא"ה, וממילא זהו גם סברת שמואל דמכשיר, ואין זה ענין להא דתלאן ואח"כ פסקן דאמר שמואל שם בסוכה, ומזה ראי' לפירשו של הרמב"ם, ופסקו בהלכה, אבל לפירש"י ועוד פוסקים תיקשה דשמואל אדשמואל, כמו שכתבנו לעיל. יד ונראה דע"כ דעת רש"י כשיטת הר"י הלבן דלא שייך פסול תעולמ"ה בדבר שהחסרון הוא בדבר אחר, וממילא שמואל דמכשיר בהטיל למוטלת הוא מטעם דלא שייך בזה תעולמ"ה כיון שאין הפסול בגופו, משא"כ בתלאן ואח"כ פסקן