נזר הקודש - מנחות קכה

שנתעטף דכסותך משמע שאתה מכוסה בה כבר ואשר תכסה בה אתא לדרשא אחרינא כדאמרינן במנחות ולאחר שנתעטף דמתחייב שב ועל תעשה הוא יעוי"ש, מבואר מדברי התוס' שיש איסור ללבוש טלית דבת חיובא בלא ציצית, דאל"כ מה שייך להקשות דהוי קום ועשה, כיון שמותר ללבוש טלית גם בלא ציצית. ב אמנם המרדכי בה' ציצית כתב וז"ל גרסינן בפר' הקומץ התם בכרמלית דרבנן הוא אומר הר"ש מדרוש שאם נפסק חוט של טלית בשבת שאסור ללבשו שאם לובשו עובר בעשה דיש וכו' וחשיב ר"י דליתא כדמוכח בשמעתין דאע"ג דאיפסק בכרמלית דרבנן לא הוי שרי משום כ"ה דלא דחינן אלא לאו דלא תסור, לכן נראה לר"י דמ"ע דציצית אינו אלא להטיל בו ציצית כו' ולא אמר הכתוב לא תלבש בגד בלא ציצית כו' ותדע דאטו במזוזה יאסר לכנוס לבית שאין בו מזוזה עכ"ל, מבואר מזה דדעת הר"י במרדכי דמותר ללבוש טלית בת חיובא בלא ציצית, וכדברי המרדכי ושיטתו נראה שכן הוא גם דעת הרבינו יונה בריש ברכות שמפרש הסוגיא הא דשוא"ת שאמרו בציצית הכוונה דלהכי לא הוי עקירה בידים משום דליכא איסור ללבוש טלית בלא ציצית יעוי"ש, הרי מבואר דדעת הרבינו יונה כדעת הר"י שבמרדכי. - ג ונראה להוכיח כשיטתם של הר"י והרבינו יונה מסוגיא דלעיל ל"ז ע"ב, והוא דקאמר שם נפק"מ בין ר' ישמעאל לרבנן לענין סדין בציצית. דלרבנן דסברי מצוה אחת הן אי חסר ציצית אחד ליכא מצוה והוו להו אינך כלאים, ולר' ישמעאל דאמר ארבע מצות הן לא הוי כלאים, מטעם דהשלש שנשארו שלש מצות הן יעוי"ש, ובפירש"י והנה מבואר מזה דלר' ישמעאל מותר ללבוש טלית אף אי חסר למנין ארבעה, וקשה הא איכא ביטול עשה בלבישה, הרי מוכח מזה דבשביל ביטול עשה אין איסור בלבישה, ואין לומר דשאני שם דאיכא עכ"פ מצוה בהשלשה ציצית, דליתא דמה יועיל קיום המצוה אם איכא איסור, ומזה מוכח דליכא איסור לבישה במקום דאיכא ביטול עשה. ד ולכאורה יש להעיר מהא דריש ביצה דמי שאין לו עפר מוכן אסור לשחוט ביו"ט, והיינו בשביל ביטול עשה דכיסוי הדם, דשאני התם דמבטל העשה לגמרי דכיון דאין לו עפר לכסות, א"כ ביטל מצות כיסוי מעוף זה, משא"כ בטלית של ציצית דאעפ"י שאינו מקיים עתה מצוה זו דציצית, אבל לא נתבטל ממצוה, דבכל שעה שיזדמן לו ציצית יטילם בבגד. - ה והנה בספר עונג יו"ט סי' א' מקשה מסוגיא דלעיל ל"ז דפריך שם מאי בינייהו בין ר' ישמעאל לרבנן, ולא קאמר נפק"מ בשאין לו כל הארבעה ציצית, דלרבנן מותר ללבוש בלא ציצית, ולר' ישמעאל מחויב להטיל לציצית כפי מה שיש, ומזה מוכיח דאסור ללבוש טלית בלא ציצית, ממילא גם לר' ישמעאל אסור בשביל ביטול מצוה אחת דציצית, עכת"ד, אבל לפלא דהלא ע"כ זהו שמשני רב יוסף סדין בציצית איכא בינייהו, והיינו דלר' ישמעאל איכא מצוה דציצית נם בפחות משלשה וגם מותר בכלאים. ו עוד שם מה שרוצה לומר דבפחות מארבעה ציצית איכא איסור דלא תגרע, דלפי"ז היאך יפרנס סוגיא זו הא דמשני רב יוסף סדין בציצית א"ב, הרי מבואר דגם בפחות מארבעה ציצית מקיים מצוה ודוחה גם לאו דכלאים, ואם אסור בלבישה מטעם איסור לא תגרע, אין זה בגד הראוי ללבישה ופשיטא שאין דוחה כלאים, דלא גרע מבגד הנעשה לזקן לכבודו דפטור מציצית, מטעם דאין זה בגד ללבישה, ומכ"ש במקום שיש איסור לבישה, וע"כ מוכח דמסוגיא זו ראי' לדברי המרדכי והרבינו יונה, וכמו שנתבאר. א גמרא כיון דאפשר במנין, הנה לעיל ל"ט ע"ד מסקנת הגמ' דחוטי פשתן פוטרין אף בשל צמר, וע"כ דלא סבר להא דר"ל דכיון דאפשר במינו אסור בשאינו מינו, וכן כתב הרמב"ן ביבמות פר"ק דשמואל פליג על ר"ל, - אבל התוס' פירשו דשמואל מיירי בהדי תכלת משום דבלא"ה אירא כלאים משום תכלת, אבל בלא תכלת סברי כו"ע כר"ל דלא אמרינן עשה דוחה ל"ת יעוי"ש, ולפי"ז ע"כ סוגיא זו פליגי אדינא דשמואל דלא סבר גזירה זו דקלא אילן, אח"כ כתבו התוס' א"נ מדאורייתא שריא ורבנן הוא דגזרו דכיון דאפשר לקיים שניהם יעוי"ש, ביאור דבריהם דשמואל סבר ג"כ סוגיא זו דגזירה, ושמואל מיירי מדין דאורייתא ושריא בהדי תכלת להטיל פשתן בצמר, ולפי דבריהם שמואל ג"כ סבר דבלא תכלת אסור מדאורייתא להטיל פשתן בצמר מטעם דאפשר לקיים שניהם, -- ובהדי תכלת מותר מדאורייתא ואסור מדרבנן גזירה משום קלא אילן, וכתבנו זאת לאפוקי מהאומרים דכוונת התוס' דכל עיקר דינא דר"ל הוא דין דרבנן, וכמו שפירש בספר עונג יו"ט סי' א' יעוי"ש, -- ומטעם זה מקשה שם מכמה סוגות דמוכח שהוא דין דאורייתא, אבל זה ליתא דע"כ כוונת התוס' כמו שכתבנו, והדבר ברור שגם כוונת הרמב"ם בפר"ג מציצית כן שהאי דינא דאפשר לקיים שניהם אין אומרים עשה דוחה ל"ת הוא מן התורה, וכמו שכתב הכס"מ, וגם הכס"מ לא זכר מדברי התוס' שהוא מדרבנן, והיינו ג"כ שפירש כוונת התוס' כמו שכתבנו, ולית מאן דאמר שכל עיקר האי דינא הוא מדרבנן. ב אמנם הרמב"ם ע"כ לא סבר כהתוס' מדלא הביא האי דינא דשמואל כלל, אלא אדרבה פסק להדיא דלא יטיל כלאים במקום דאפשר במינו, וע"כ דסבר הרמב"ם דשמואל לא סבר כר"ל, וזהו כשיטת הרמב"ן הובא בחידושי הרשב"א ליבמות. ג והנה ראיתי בעונג יו"ט שם שכתב שדינא דשמואל הוא מטעם אחר, והוא דשמואל סבר כלי קופסא חייב בציצית מטעם דהוי חובת מנא, ובמנא לא שייך איסור כלאים, וע"כ הא דבעינן דעשה ידחה ל"ת הוא מטעם דבעינן ראוי ללבישה דאל"כ פטור מציצית דומיא דבגד שנעשה לזקן לכבודו, וממילא לא הוי זה אלא בגדר תנאי להמצוה, וע"כ הכוונה דהתורה התירה כלאים בציצית