נזר הקודש - מנחות קיז

דינא, ואפשר שזהו ג"כ טעם הרי"ף כיון שגם כז פוסק כר"נ, וכמו שנתבאר. ט איברא דבתוספתא פר"ו דמנחות תניא בהדיא הא דלאקדומי דתניא שם מצוה שיקדים לבן לתכלת ואם הקדים תכלת ללבן יצא יעוי"ש, - והיא סתמא תניא בלא חולק, אבל לפי מה שביארנו דזה תליא בדרשא דהכנף מין כנף, ומבואר בסוגיא דפליגי תנאי בזה, והוא התנא דבר"י, וא"כ מפרש הרמב"ם דהתוספתא אזלא גם כן למ"ד דסבר דרשא מין כנף, וכמו שנתבאר. בדין אם מותר להטיל חוטי צמר בבגד של פשתן כשאין לו חוטי פשתן א דף לט עמוד ב' איבעי' להו של פשתן מהו שיפטרו בשל צמר צמר בשל פשתים הוא דפטר דכיון דתכלת פטרה לבן נמי פוטר אבל פשתים בצמר לא, או"ד כיון דכתיב וכו' לא שנא צמר בפשתים, ולא שנא פשתים בצמר ת"ש דאמר רחבה אמר רב יהודה חוטי צמר פוטרין בשל פשתן ושל פשתן פוטרין בשל צמר, יעוי"ש, - והנה מצינו דפליגי רבותינו ה"ה הרבינו ירוחם והב"י, והוא דהב"י מביא בסי' י"א דעת הרבינו ירוחם דמותר להטיל חוטי צמר בבגד פשתן כשאין לו חוטי פשתן, - והב"י פליג עליו ודעתו דכיון דאם יש לו חוטי פשתן אסור מטעם דלא שייך עשה דוחה ל"ת כיון דאפשר במינו, לכן גם כשאין לו אין כאן דחיי', יעוי"ש, ומפני שלא מצאתי למי שמכריע בזה להלכה, לזאת ראינו לברר הדין עם מי. ב והנה נחזה אנן לשיטת הב"י דסבר דבמקום דאפשר במינם, דאז גם בדליכא למינו גם כן לא שייך עשה דוחה ל"ת, א"כ היאך יצוייר האי דינא דמבואר הכא בסוגיא, אבל לשיטת הרבינו ירוחם אתי שפיר, ומיירי הסוגיא בדליתא למינו, - ושפיר פוטרין זה בזה מטעם עשה דוחה ל"ת, - אבל אפשר ליישב דהסוגיא מיירי הכא בדאיכא תכלת, ומגו דתכלת פוטר בשל פשתן להכי לבן נמי פוטר וכמו"ש התוס' שם מ' בד"ה כיון, אבל במקום שאין תכלת, אז באמת לא פוטרין זה את זה מטעם דאפשר במינן. ג אמנם מדברי התוס' יש להוכיח דסברי כשיטת הב"י, דאם לא כן אלא אם סברי כשיטת הרבינו ירוחם, א"כ מה הקשו הכא אסוגיא דקאמרה דכיון דאפשר במינן להכי אינו פוטר מהא דלעיל דמבואר דחוטי פשתן פוטרין בשל צמר, הלא אפשר לומר דהתם מיירי בשאין לו מינו, וע"כ דסברי התוס' דאם יש לו אינו פוטר, דאז גם כשאין לו אינו פוטר, וכן כתבו התוס' בכתובות ע' ד"ה כגון, הרי מבואר דדעת התוס' כשיטת הב"י. ז וכן יש להוכיח מהא דהקשו התוס' שם בכתובות שהקשו והא כלאים בציצית אפשר לקיים שניהם שיעשה בטלית צמר חוטין של צמר, ואומר ר"י דבטלית של פשתן אי אפשר לקיים שניהם, דלא אפשר לקיים מצות תכלת אלא ע"י כלאים דתכלת עמרא הוא, וזה אין לנו לומר שיהא אסור ללבוש טלית של פשתן דאין זה חשוב אפשר יעוי"ש, ביאור הדברים דכיון דע"כ חייבה תורה גם טלית של פשתן בתכלת, והיינו מהא דכתבה תורה צמר ופשתים מיותר כמו שמבואר בסוגיא יבמות ד' ע"ב, נמצא דחייבה תורה גם טלית של פשתן במצוה דתכלת, - וא"כ לא שייך לומר אפשר מטעם דיכול ללבוש טלית של צמר, ומבואר כן בתוס' לעיל ו' ד"ה מה לכלאים שכתבו וז"ל מ"מ בסדין של פשתן שחייב בציצית לא אפשר לקיים בכך יעוי"ש, הרי ע"כ הביאור כמו שכתבנו, אבל דבריהם בעיקר הקושיא יש להבין הלא אם אמרינן כן תיקשה א"כ כלאים בציצית דשריא רחמנא היכא משכחת לה, ומצאתי שעמד בזה מרן הכס"מ בפר"ג מציצית, והיא קושיא חמורה על רבותינו בעלי התוס'. ה אבל נראה דכוונת התוס' להקשות להיפך על עיקר דינא דאין עשה דוחה לל"ת במקום דאפשר לקיים שניהם, על זה הקשו דהלא יש לנו ללמוד מכלאים בציצית אף במקום שאפשר לקיים שניהם, והוא מדחזינן דאף על פי שיש בידו לקיים מצות ציצית בטלית של צמר, ומ"ט אמרה תורה עשה דוחה לל"ת ויכול לעשות ציצית עם תכלת גם בבגד פשתן, וכיון שעיקר הלימוד דעשה דוחה ל"ת נלמד מכלאים בציצית, א"כ נלמוד גם כן דגם אם אפשר לקיים שניהם גם כן דוחה, על זה מתרץ ר"י שם בכתובות ותוס' הכא שזה לא מקרי אפשר. - ו ומזה יש להוכיח כשיטת הב"י משום דאם אמרינן כדברי הרבינו ירוחם דשאני בין אם יש לפניו, לבין אין לפניו, א"כ קושיא מעיקרא ליתא משום דההיתר דכלאים לא אתא אלא באופן שאין לו טלית של צמר אלא של פשתן ובזה אמרה תורה דדוחה כלאים, וע"כ צריך לומר דפשוט להתוס' דאם אמרינן בציצית בהא דתכלת דישנו להאי דינא דאפשר יקיים שניהם אין עשה דוחה לל"ת, דאז גם באין לו טלית של צמר ג"כ אינו דוחה לכלאים, להכי שפיר הקשו דע"כ יש ללמוד מזה דגם באפשר לקיים שניהם עשה דוחה לל"ת, מבואר מזה דדעת הר"ת ור"י וסתם תוס' כשיטת הב"י. ז והנה הרשב"א בחידושיו ליבמות ד' כתב דהאי דינא דר' ישמעאל לא מפקא מדריש לקיש, והיינו דדינא דר"י מיירי בדליכא למינו, - יעוי"ש, משמע מדבריו דגם עיקר דינא דתכלת לא נאמר אלא למינו, ורק באופן שאין לו מינו, אז אמרה תורה האי דינא דרב"י דליעבד צמר לפשתים, - וממילא בזמן הזה דליכא תכלת פשיטא דדנין האי דינא דעשה דוחה לל"ת אלא דוקא באופן שאין לו מינו, ובאופן שאין לו מינו מותר להטיל חוטי צמר בשל פשתן, וזהו כשיטת הרבינו ירוחם, אבל מביא שם בשם גדולי המפרשים דדינא דריש לקיש מדחה