נזר הקודש - מנחות קטז

בין בתכלת בין בלבן, - משום דשיעור זה נלמד מקראי. - ב וכן יש להוכיח דלא אמרינן שיעור לציצית בלמעלה, והוא בהא דמצינו לקמן מ"א כאן בטלית בת ד' כאן בטלית בת ח', ובטלית בת ח' אסור להטיל קלא אילן שמא יצטרך לטלית אחרת ויתיר ממנה, הרי ע"כ סבר דכשר בד'. - ומכ"ז מוסף עד שמנה, ולפי"ז גם לדידן דהשיעור בח' יכול גם כן להוסיף יותר, איברא דלדעת התוס' הכא בד"ה התכלת שמסקי דעד ח' לכו"ע יכול להוסיף, וא"כ אין ראי' מזה, וגם בספרי פ' שלח אות ס"ג שלמד מגדיל לשלשה שנה שם אין פחות משלשה, ועי' בפירוש המלבי"ם שם, אבל עכ"פ לשון זה מורה דהשיעור רק בלמטה אבל לא בלמעלה, וא"כ גם הכא כוונת הרמב"ם שאין לענף שיעור הוא בלמעלה. ג אולם יש לעיין לפי"ז מדוע ישתנה דין ציצית מדין ארבעה מינים שבלולב שכתב הרמב"ם בפר"ז מה' לולב ה"ז דבכל המינים לבד מהדס אין להוסיף על המנין כפי שקבעה תורה, - והנה לפי מה שהוכיחו התוס' הכא מסוגיא דסנהדרין פ"ח יש איסור הוספה בחוטין ועובר בב"ת ג"כ, והנה ראיתי להר"ן בחידושיו לסנהדרין שם שהקשה להרמב"ם ולרש"י דמכשרי ביותר חוטין מהשיעור, ומתרץ דלעולם בריבוי החוטין לא מיפסל, אבל כל זה דוקא אם הוסיף ממין הראוי להיות דהיינו או מצמר או מפשתים, אבל בשהוסיף על השיעור ממין אחר כמו חוטי קנבוס או ממין אחר בזה מיפסל ואיכא גם משום ב"ת יעוי"ש, אבל תמהני טובא מהא דפסק בה' לולב דגם הוסיף ממין זה עצמו עובר בב"ת, וצע"ג. - ד ולולא דמסתפינא הוי אמינא מלתא חדתא והוא דשאני התם בלולב דכיון דעיקר המצוה בנטילה, ובעינן לקיחה תמה, וכשיש יותר משיעור שקבעה תורה, יש חסרון בהלקיחה מפני שאינה תמה והיינו מפני שהוי חציצה, ואעפ"י שקיי"ל דמב"מ אינו חוצץ, וכן פסק גם הרמב"ם שם בהי"ב, אמנם זה דוקא דלא הוי שום חציצה בעלי הדס וכדומה שאין זה ממין היוצאין בה, משא"כ בשיש מפסיק במין היוצאין בה וראוי הוא למצוה, הנה זה גורם חציצה, והטעם דכיון דע"כ אינו יוצא בהיתר א"כ ממילא אין זה לקיחה תמה, וממילא יש בזה משום ב"ת גם כן, ומצינו כזה בזבחים פר"ק דמינה מחריב בה דלאו מינה לא מחריב בה, והיינו העלים אעפ"י שהוא ממינו אבל מפני שאינו ראוי לנטילה אינו עושה חציצה, אבל הראוי לנטילה מחריב, וגורם חציצה, ומביא לידי ב"ת, ובזה יבואר לנכון הא דכתב הרמב"ם שם דבהדס מותר להוסיף, והיינו דכיון דקבלה בידו שהוא נוי כמבואר במגדל עוז, ובדבר שהוא לנאותו אין בו משום חציצה, כמבאר בסוכה ל"ז, וזהו שמדייק הרמב"ם בהדס ונויי מצוה הוא. ה וראי' לדברנו מדברי הראב"ד בפר"א מציצית הט"ו שכתב לפרש הא דסנהדרין שם דהוספה בחוטין גורע המצוה דציצית הוא משום שחוצץ בין החוטין העיקרים להקשר יעוי"ש, - ולכאורה דבריו תמוה טובא הלא קיי"ל מב"מ אינו חוצץ, וע"כ הביאור בדבריו דזה גורע להקשר והוי כאילו אין שם קשר, וה"נ בנידון לקיחה תמה, הוי הפסק להנטילה והלקיחה, ובזה מחולקין הרמב"ם והראב"ד דלענין נטילה סבר הרמב"ם דהוי חציצה, מטעם שאין שם לקיחה תמה, ולענין קשר לא הוי חסרון כיון שהם עכ"פ מב"מ, וסברת הראב"ד דההוספה דהמינים מביא לידי התחלקות לומר דהאי לחודיא קאי והאי לחודיא קאי, וזה אינו מפסיד בארבעה מינים שבלולב משום דיכול ליטול כל אחד בפני עצמו גם כן, כן נראה בביאור שיטתם. ו ולענין הלכה יש לנקוט דאין פסול בהוספת החוטין כיון שביארנו שכן דעת העיטור והרמב"ם, ולזה נוטה דעת הר"ן בחידושיו שכן דעת רש"י והרמב"ם, וכן הכריע רבינו הגר"א באו"ח סי' י"א, וביותר כפי מה שביארנו שאין סתירה מדברי הרמב"ם מהא דארבעה מינים, וכמוש"נ. ז לא נצרכה אלא לקדם, הנה לפלא שלא הזכירו הפוסקים האי דינא דלקדם לבן לתכלת, על בעלי השו"ע לא קשה מפני שאין תכלת בזמה"ז, אבל על הרמב"ם תמוה מדוע השמיט זה מהלכותיו, והנה לכאורה אפשר לומר דהאי דינא דלקדם הוי דוקא אליבא דרבי דסבר דתכלת ולבן מעכבין זא"ז, ויש בזה גם דינא דלקדם, אבל אליבא דרבנן דסברי דאין מעכבין זא"ז לא סברי גם כן מצוה דלקדם, ואעפ"י שהגמ' רוצה לומר אליבא דרבנן לפרש הא דאינן מעכבין דהכוונה לענין אקדומי, אבל אליבא דמסקנא מפרש רבא דכל עיקר הא מילתא לגרדומין כמבואר בסוגיא, וזה כתב הרמב"ם בפר"א מה' ציצית, ולפי אוקימתא זו אין מצוה בהקדמה, אבל דוחק הוא משום דאעפ"י שנד אוקימתא קמייתא משום קושיא דרבא מידי צבעא קא גרים, והיינו כפירש"י דעכ"פ לבן צריך להיות ברישא, נמצא דלא נדחה כלל סברא דאקדומי, - והנה מצאתי בקר"א שעמד בזה, וכתב לפרש משום דלרבנן דקיי"ל כוותייהו לא סברי הא דאקדומי, אבל לא כן משמע מהסוגיא, וכמו שכתבנו. - ח ונראה דעיקר מלתא דאקדומי הוא משום חשיבות דמין לבן מטעם שכן הוא רוב טליתות וכמו שפירש"י, - והנה נראה דשייך זה דוקא אם דרשינן הכנף מין כנף ממילא יש יתרון וחשיבות להבגד, והיינו שיש לנו לומר דיש מצוה דלבן לאקדומי מפני חשיבותו שהוא מין כנף, אבל בדרשא זו דהכנף מין כנף פליגי בזה רבא ורב נחמן, ור"ג לא סבר לה, ומטעם זה אינו מחייב בציצית, אלא דוקא צמר ופשתים, ולא שארי מינים, וכיון דלא דרשינן הכנף לתת לו חשיבות, ממילא גם בפשתים גופא אין לו החשיבות שהוא לבן בכדי לאקדומי לבן ברישא, - וא"כ כל עיקר הא דאקדומי המבואר בסוגיא הוא דוקא לשיטת רבא דסבר הכנף מין כנף, והרמב"ם דפסק כר"נ, ואינו מחויב מן התורה בציצית אלא צמר ופשתים, ולא דרש הכנף מין כנף, ממילא אין כאן מצוה דלאקדומי גם כן, ובצדק השמיט האי