נזר הקודש - מנחות קטו

ד איתא בירושלמי נזיר פר"ז ה"א נזיר שלשים ונזיר מאה יטמא נזיר שלשים, נזיר מאה ונזיר עולם יטמא נזיר מאה, נזיר עולם ונזיר גזירות [דהיינו נזירות של שלשים כל ימיו] אית תניי תני יטמא נזיר עולם, ואית תניי תני יטמא נזיר נזירות, מאן דאמר יטמא נזיר עולם הא נזיר נזירות לא מפני שקרבנותיו מרובים, ומ"ד יטמא נזיר נזירות ולא יטמא נזיר עולם מפני שתגלחתו מרובה, יעוי"ש, - והביאור בזה דהנזיר עולם קדושתו מרובה, וזהו תגלחתו מרובה, ונזיר נזירות קרבנותיו מרובים, והיינו שהנזיר עולם קדושתו חמורה מצד איכות קדושתו, ונזיר נזירות יש לו חשיבות מטעם ריבוי המצות שמקיים, וזהו דפליגי תנאי, דחד סבר דמשגיחין על איכות הקדושה, וחד סבר דמשגיחין על הכמות דהמצוות שיקיים זה, זה נראה סברתם. ה והנה הרמב"ם השמיט דין זה לגמרי, ואין לנו הוכחה לזה להלכה, וכבר עמד בזה המל"מ פר"ז מנזירות הי"ד, יעוי"ש, - ונראה לומר בטעם השמטת הרמב"ם האי דינא דהירושלמי משום דמפרש רבינו דכל עיקר פלוגתא זו דהירושלמי שייכא רק אליבא דר"א דפליג שם במשנה עם החכמים בכהן ונזיר שפגעו במת דסברי רבנן דיטמא נזיר ולא יטמא כהן מפני שזה קדושתו קדושת עולם, וזה קדושתו קדושת שעה, ור' אליעזר פליג וסובר יטמא כהן ולא יטמא נזיר וא"ר אליעזר הטעם מפני שהנזיר מביא קרבנות על הטומאה, יעוי"ש, ודברי ר' אליעזר צריך ביאור דאטו בשביל שמביא קרבנות להכי קדושתו חמורה מכהן שקדושתו קדושת עולם, ונזיר עיקר קדושתו אינה אלא לשעה, וכנראה שזהו כוונת הירושלמי לבאר דברי ר' אליעזר, ואמרו בירושלמי דסברת ר' אליעזר דתדיר עדיף ממקודש יעוי"ש ובפנ"מ, וגם לזה עדיין יש לבאר מה ענין נזיר לתדיר, ופירוש הפנ"מ דחוק, - וכנראה סברת הרמב"ם הביאור בדברי ר' אליעזר דסבר דכיון דנזיר איתא בקרבנות, והרי איתא בהרבה מצות, ובשביל זה שמקריב הרבה קרבנות הרי הוא נחשב למעלת תדיר שתדיר הוא במצות, וזהו שאמרו בירושלמי דסבר ר' אליעזר דתדיר עדיף ממקודש, [וע"כ הא דאיתא שם דסבר ר"א כב"ש לאו דוקא, דהרי בי"ש סברי מקודש עדיף, אלא הכוונה פלוגתא דבי"ש וב"ה], ובזה פליגי תנאי בנזיר עולם ונזיר נזירות דזה דומה מעט לכהן ונזיר דנזיר עולם הוי קדושת עולם דומיא לכהן, ונזיר נזירות הרי הוא כנזיר לגבי' כהן כן הוא הנזיר נזירות לגבי' הנזיר עולם, ופליגי תנאי, דחד סבר דדינו של הנזיר עולם כמו כהן לגבי' הנזיר נזירות מפני שמביא קרבנות הרבה יותר מהנזיר עולם, והוי תדיר יותר לגבי', ויטמא הנזיר עולם ולא יטמא הנזיר נזירות, - וחד סבר דנזיר עדיף מכהן דהרי מלבד קדושתו העולמית הרי הוא גם בהרבה מצות יותר מכהן, והיינו שתגלחתו מרובה, וממילא עדיף ג"כ מהנזיר נזירות מפאת קדושתו החמורה, נמצא דרק אליבא דר"א פליגי, אבל לדידן דקיי"ל כרבנן דר"א דכהן עדיף מנזיר, הרי משגיחין תמיד על איכות הקדושה, ומובן מאיליו דכמו שבכהן ונזיר הדין דיטמא נזיר מפני שקדושתו קלה מהכהן, כן גם בנזיר עולם עם נזיר נזירות יטמא הנזיר נזירות ולא יטמא הנזיר עולם, כי אין אנחנו משגיחין על ריבוי המצות, - ומשום זה השמיט רבינו דין זה מהלכותיו. - ו ולפי"ז יבואר היטב הא דאיתא בקדושין כ"ט לעולות לרגל ולפדות את בנו דסבר ר' יהודה דעולה לרגל מטעם דהוי מצוה עוברת, - ולכאורה הי' יכול לומר ר' יהודה טעם אחר משום דבעלי' לרגל מקיים שתי מצוות, לשיטת הירושלמי ריש חגיגה דסבר דאיכא מצוה בראיית פנים גם בלא קרבן, וגם מביא קרבן, נמצא דמקיים שתי מצות והתוס' ריש חגיגה מסקו כן להלכה יעוי"ש, ולפי"ז הי' לו לר' יהודה לומר דעלי' לרגל עדיפא משום דמקיים שתי מצות, אבל לדברינו אתי שפיר, דלפי מה שכתבנו בספרנו נזר הקודש דהחיוב דעכשיו דאיכא בזה משום אין מעבירין על המצות, אם יניח המצוה דעכשיו עבור המצות דלאח"ז, - ונמצא דהמצוה דעכשיו חיובה יותר נחוצה, ומבואר ברש"י לקמן מ"ט דהחיוב דעכשיו יש לו דין מקודש, יעוי"ש, ולפי"ז בודאי יהי' החיוב פדיוה"ב דעכשיו מכריע גם שתי מצות של עלי' לרגל, להכי הוכרח לומר בזה דרגל עדיפא משום דהוי מצוה עוברת. ז ועכ"פ לפי מה שביארנו דאין הכרעה לריבוי המצות לענין אקדומי, ואתי שפיר ויתיישב הסוגיא דהכא דלא נחית לזה, משום דלא משגיחין על ריבוי המצות רק על איכות המצוה משגיחין, - ומצינו ג"כ לר' ישמעאל דיליף עשה דוחה לא תעשה מכלאים בציצית כמבואר ביבמות ה' יעוי"ש, ולא אמרינן דשאני מצות ציצית דלכל הפחות איכא הרבה מצות בקיומן, אבל ע"כ צ"ל דהעיקר יש להשגיח על האיכות של המצוה, כמו שכתבנו. פרק התכלת א דף לח התכלת אינה מעכבת את הלבן וכו' יש בזה פלוגתא בין רש"י ותוס' דלרש"י תמיד בעינן ארבעה חוטין, ולהתוס' סגי בשני חוטין בין מתכלת ובין מלבן, - וברמב"ם אינו מבואר דעתו בזה להדיא, אבל מדכתב בפר"א מה' ציצית ה"א וז"ל ואין לחוטי הענף מנין מן התורה יעוי"ש, משמע מזה דאין קפידא דוקא בארבעה חוטין אלא כשר גם בשתים מן התורה, איברא דמרן הקשה עליו דהרי מבואר בגמ' בפר"ק דיבמות, ה', והכא בסוגיא דקרא דגדילים לשיעורא נאמר גדיל שנים גדילים ארבעה, ומסיים בצ"ע, - אבל אפשר לומר דדעת הרמב"ם כדעת הבעל העיטור הובא בב"י סי' י"א דמפרש הא דאמרו בגמ' מ"א ציצית אין לה שיעור למעלה, דהכוונה שאם רצה להוסיף בחוטין מוסיף בין במנין ובין באורך, ולפירוש זה שפיר אפשר לומר דהרמב"ם סבר בזה כרש"י דלעולם בעינן ד' חוטין