נזר הקודש - מנחות קיג

הא מצינו בענין סמיכה בקרבן דכתיב ג"כ בלשון על, ומכ"ז מבואר לקמן צ"ג דאם הי' מטלית חוצץ דלא הוי סמיכה מעליא, וכן פסק הרמב"ם פר"ג ממעה"ק הי"ג יעוי"ש, הרי מבואר דגם במקום דכתיב על אמרינן דחציצה פוסלת אעפ"י שדרשינן על בסמוך, מ"מ חציצה גרע יותר, והא דלא הוי חציצה לקמן צ"ח לרבי דסבר על בסמוך היינו דוקא התם דחלה השביעית הוי מין במינו על החלות הששת, וסובר רבי דמב"מ אף בכהאי גוונא שהחלה השביעית אינה מן המצוה ג"כ לא הוי חציצה, משא"כ מין בשאינו מינו גמור ודאי דהוי חציצה מעליא. עוד מצינו בזבחים ק"י פריך שם הגמ' בדינא דהמקריב קדשים ואימורים בחוץ דחייב כרת פריך הא הבשר הוי חציצה בין האימורים לעצים כו' ופירש רש"י וחציצה פוסלת בזה יען דכתיב על העצים יעוי"ש. הרי מבואר דאף במקום דכתיב בלשון על חציצה פוסלת, ומשני שם הגמ' דהוי מב"מ בשר ואימורין יעוי"ש, וסברא זו שייכא ג"כ בהא דרבי לקמן שם, ועכ"פ מבואר דחציצה מאינו מינו פוסלת אף במקום דכתיב "על", וא"כ מדוע יגרע מצות תפילין, וא"כ מסתבר יותר למידרש דהכתוב דלך לאות בא להורות דין חציצה דפוסלת בתפילין, והא דבעינן קרא לחציצה שפוסלת בתפילין ולא ילפינן מצד הסברא כבכל דיני ומצות התורה, איכא למימר משום דהוי דרשינן דטוב יותר להניח תפילין של יד על הבגד מדבעינן לאות, וכסברת החיצונים המבוארת ברש"י במגילה שם, להכי כתבה תורה דבעינן דוקא לך לאות, וממילא אנו יודעין דחציצה פוסלת מסברא כבכל דיני התורה, ולפי"ז יש להבין הא דכתב הרשב"א דלא תיפסול חציצה בשל ראש מדחזינן דבשל יד כתבה תורה קרא מיוחד, דלפי מה שכתבנו אין ראי' מזה, איברא דהב"ח כתב דלמעשה גם הרשב"א סובר דחציצה פוסלת אפילו בתפילין של ראש, ולפי דברינו אין בזה שום ספק, ואולי גם הרמב"ם סובר כן, ולרוב פשיטתו לא כתב מזה מאומה, הרי ביארנו דלדעתנו דחציצה פוסלת בתפילין, ואין סתירה לדברי הרא"ש בהלכות, וכמו שנתבאר לעיל, והנה הר"ן בפר"ג דסוכה בד"ה לא לינקוט וכו' מפרש ביאור לך לאות ולא לאחרים לאות לפסול חציצה בתפילין, וזה סיוע למה שביארנו דחציצה פוסלת בתפילין. יד והנה כאשר ביארנו דחציצה פוסלת בתפילין, יש לעיין אם גם אויר פוסל בתפילין, - היינו באופן שאין התפילין מונחים ממש, ואויר מפסיק, אם זה חוצץ, -- הנה מצינו בזבחים י"מ בעי רבא נכנסה לו רוח בבגדו מהו על בשרו בעינן והא ליכא או דלמא דרך לבישה בכך, והרמב"ם בפר"י מה' כלי המקדש ה"ז פוסק דהוי חציצה יעו"ש, ולפי"ז יש לדון בתפילין באופן זה אם היו התפילין מוגבהים מן הבשר באופן שאויר מפסיק ביניהם להבשר דהוי חציצה ואולי הכא עוד גרע יותר מהתם דשם יש לומר דלמא דרך לבישה בכך, אבל בתפילין אין דרך הנחה בכך שתהי' התפילין בהפסק אויר ביניהם להבשר, והוי זה חציצה, ולפי מה שביארנו אשר חציצה פוסלת בתפילין, וא"כ גם אויר חוצץ ופוסל. טו ויש לחלק דלא דמי מצוה דתפילין לבגדי כהונה, דהתם בבגדי כהונה הדין נותן בכוונת המצוה דבעינן שיהי' הכהן מלובש בבגדי קודש בשעת עבודה וכל חלק מחלקי הגוף אשר יכנס תחת סוג לבישה הרי הוא בכלל המצוה דלבישה בבגדי קודש, ומטעם זה אינו דומה חציצה דבגדי כהונה דמבואר שם בגמ' דאפילו משהו חוצץ, ואילו בחציצה דגבי דין טבילה מבואר דבעינן מדאורייתא שתהי' רובו וגם מקפיד עליו, וע"כ צריך לומר דשאני טבילה דבעינן רק שהטמא יטבול עצמו במים, ועיקר הטבילה באה באחרונה במשהו האחרון, דהיינו דגם משהו בחסרון, טבילה מעכב, ולהכי כל זמן שלא היתה החציצה ברוב הגוף וגם במקפיד עליו, נקרא שפיר קיום מצוה של טבילה דכיון דכל חציצת הגוף אם הוא בגדר אינו מקפיד, או גם במיעוט המקפיד, נתבטלה לגבי הגוף וכמאן דליתא דמיא, משא"כ בבגדי כהונה כאשר יבואר, - והיינו דהבגדי כהונה באים לתכלית קדושה לקדש את הכהן בקדושה חדשה והיא קדושת הקרבן, והבגדי כהונה אשר קדושת כלי שרת עליהן כמו"ש התוס' בזבחים כ"ד ד"ה הואיל יעוי"ש המה מקדשים את הכהן בקדושה הנחוצה לקדושת הקרבן, ובעינן שכל הגוף יהי' מקודש בקדושה יתירה הבאה ממקום קדושה דהיינו קדושת הבגדי כהונה, ובידיו ורגליו שאין הבגדי כהונה מקדשין אותו, הזהירה תורה לקדשם מן הכיור ממים קדושים דוקא, ומבואר ג"כ דטבילה לא מהני לזה, ולפי"ז מובן דבמקום דלא באה קדושה על הגוף, הרי חסרה קדושה בחלק הזה, והוי כבעל מום ועבודתו פסולה, ומטעם זה גם באויר מפסיק בין הבגדי כהונה להבשר הרי לא נתקדש חלק הזה מהגוף יען דהבגדי כהונה לא פעלו עליו מאומה במקום הזה לקדושה, משא"כ במצוה דתפילין דעיקר המצוה הוא הנחה על הגוף, כדכתיב על ידך ושפיר יש לומר דגם אם אויר מפסיק שפיר דמי כמו שמצינו במקום אחר דדרשינן על בסמוך, עי' תוס' סוטה ל"ז ד"ה מאי על, ולא איכפת לן בהפסק אויר. טז עוד נראה דהתם בזבחים דוקא על רוח הנכנס תחת בגדיו רוצה למיפסל מטעם דהרוח הבא ממקום אחר מספקא לן דלמא הרי הוא כדבר ממשי, ואינו דומה לאויר הטבעי, ובזה שפיר יש לומר דאינו בסוג חציצה, ובהכרח צריך לומר כן דהרי מצינו דאויר כלי שרת מקדשין ג"כ כמו אויר מזבח דפסק הרמב"ם בפר"ג מפסוה"מ דמקדש אויר מזבח כמזבח יעוי"ש, ומבואר דהוא הדין לכלי שרת, והתוס' כתבו בזבחים כ"ד דבגדי כהונה דין כלי שרת יש להם, וא"כ גם בגדי כהונה האויר שלהם מקדש, וא"כ מה שייך למבעי אם אויר בגדי כהונה חוצץ, כיון דגם הוא מקדש, וע"כ דוקא באופן שנכנס רוח ממקום אחר על זה מיבעי' לי' אם חוצץ משום דהוי כדבר ממשי. יז אמנם תקשה לפי"ז הא דבעי שם הגמ' בית השחי מהו שיחוץ והיינו אויר של בית השחי כדפירש"י יעוי"ש וקשה מדוע לא מהני מטעם קדושת אויר כלי שרת, ונראה דהתם בעי דוקא אם