נזר הקודש - מנחות קי

היינו שנהרג וכמוש"נ, ואדרבה לשיטת התוס' והסמ"ג וכן הוא גם שיטת הרמב"ם בפרי"א מה' בכורים הי"ז יעוי"ש, - תמוה טובא דאם רבתה תורה דין גולגולת השתים, א"כ מדוע לא אמרינן דליחייב כל מרפה בפדיון אחת מטעם זה דגולגולת, וצע"ג. ו והנה אפשר לומר לפי דברי הסמ"ג שכתב שם דהמיעוט בבכור שנטרף היינו שנולדו בו סימני טרפות, יעוי"ש, וכן פירש השיט"מ הכא, - נמצא דדוקא טרפה שנראה בו סימני טרפה מיעטה התורה מפדיון, ולפי"ז אפשר לומר דהא דרבתה תורה גולגולת לחיוב, היינו דהסימן טרפה הבא מסיבת גולגולת אינו גורם פטור, - ולפי"ז פליגי רבי וההוא סבא, אם הטרפות מפאת גולגולת היתר אם פוטר מפדיון, דרבי סבר כיון דבטרפות הניכרות פטור מפדיון, שוב אין הבדל ביניהם, וגם הטרפות הבאה מפאת הגולגולת פטור, וההוא סבא סבר כיון דהחיוב בא מפאת גולגולת להכי אין סיבת גולגולת היתר מביא פטור, וממילא חייב גם שני פדיונות. ז ולפי"ז בטרפה שאינה ניכרת לפנינו לכו"ע חייב בפדיון, והיינו דהגולגולת מחייבו, ובזה מיושב לנכון מה שהקשה השעה"מ בה' טו"מ כיון דטרפה פטור מפדיון, א"כ כיון דאין הולכין בממון אחר הרוב, היאך אמרה תורה ופדויו מבן חדש תיפדה, ליחוש שמא טרפה הוא, משום דדוקא בטרפה הניכרת ונולדו בה סימני טרפה מיעטה התורה, אבל טרפה שאינה ניכרת בר פדיון הוא, וע"כ זהו גם כוונת הרמב"ם והשו"ע דכתבו טרפה דהיינו שידוע לנו שטרפה היא, אבל לא חיישינן לטרפות, והוא מטעם הריבוי דגולגולת, וכמוש"נ. א עמוד ב לך לאות ולא לאחרים לאות, רב אשי הוי יתיב קמי' דאמימר וכו' אמר לי' לא סבר לה מר לך לאות ולא לאחרים לאות, אמר לי' במקום לך לאות איתמר, - ויש לעיין אם הביאור במקום היינו שהוא מכוון כנגד אותו מקום בהיד, אבל שפיר דמי גם כשאינו מונח על הבשר ממש, או"ד דהכוונה במקום לך לאות דבעינן גם כן ביותר קרוב לך, דהיינו על הבשר ממש. ב כתב הרמב"ם בפר"י מה' כלי המקדש ה"ו וז"ל נאמר בבגדי כהונה על בשרו ולבשם מלמד שלא יהי' דבר חוצץ בין בשרו לבגדים וכו' לפיכך אין הכהן יכול לעבוד בתפילין של יד שהרי חוצצת, אבל של ראש אינה חוצצת, ואם רצה להניחם בשעת העבודה מניח עכ"ל, מבואר מזה מדכתב שאין הכהן יכול להניח תפילין של יד מפני החציצה, וקשה מדוע לא יניח הכהן התפילין של יד על הבגדי כהונה מלמעלה דבאופן הזה לא הוי חציצה להבגדי כהונה ומדוע יבטל הכהן מצוה של תפילין דיד, וע"כ מוכח מזה דחציצה מעכבת בתפילין, ולפי"ז אין שום עצה להכהן העובד העבודה להניח תפילין של יד, ולהכי כתב הרמב"ם דאין הכהן יכול לעבוד בתפילין של יד. ג ויש לדחות דלא מטעם חציצה סובר הרמב"ם דאין הכהן יכול להניח תפילין של יד על בגדי כהונה, אלא מטעם אחר, והוא לפי מה דאיתא הכא בסוגיא דפליגי בהא דכתיב בקרא והיו לך לאות, ודרשו דבעינן בשל יד דהתפילין יהיו מונחים למטה מהבגד מטעם דבעינן לך לאות ולא לאחרים לאות, ולהכי לא הי' יכול הכהן להניח התפילין של יד על הבגדי כהונה מלמעלה, אבל לא מטעם חציצה, ונפק"מ אם יפרוש בגד על התפילין של יד באופן שלא יראו לאחרים התפילין, דאז תהי' ההנחה של התפילין כדין אעפ"י שבאמת אינם מונחים התפילין של יד על הבשר. אלא על הבגד, עכ"ז שפיר דמי מטעם דאין חציצה פוסלת בתפילין, וכיון שהתפילין מכוסים מלמעלה מקיים שפיר המצוה של הנחה לתפילין של יד דהרי זה נקרא ג"כ לך לאות ולא לאחרים לאות כיון דמכוסה מלמעלה, ובבגדי כהונה הכהן שעובד עבודה שלא יכול לכסות בבגד את התפילין של יד מטעם דא"כ יהי' ייתור בגדים, להכי אין שום עצה להכהן העובד להניח תפילין של יד, וכן פירשו רש"י ותוס' בעירוכין ג' דאיתא שם והני כהנים הואיל וליתנהו במצוה דיד דכתיב ילבש על בשרו שלא יהא דבר חוצץ בינו ובין בשרו, וכתבו רש"י ותוס' ותפילין על בשרו בעינן מדכתיב והי' לך לאות ולא לאחרים לאות, וכן כתב רש"י במגילה כ"ד במשנה נתנם על בית אונקלי שלו הוי דרך חיצונים, ופירש רש"י משום דבעינן לך לאות ולא לאחרים לאות יעוי"ש. - הרי מבואר דעת רש"י להדיא דאין חציצה פוסלת בתפילין של יד, וכן כתב הרשב"א להדיא, הובא בר"ן שם במגילה דאין חציצה פוסלת בתפילין של ראש אם הניחם על כובעו או על כיסוי הראש יעוי"ש, ולפי"ז יש לומר דגם דעת הרמב"ם כן, וא"כ אינו מוכרח שדעת הרמב"ם לומר דחציצה פוסלת בתפילין. וזהו פסקו של המג"א בשו"ע סי' כ"ז סק"ו שכתב שם וז"ל עבב"י דכולם נקטו של ראש דוקא אבל אם יש לו מכה ביד אסור להניח על הבגד משום לך לאות ולא לאחרים לאות דלא כהב"ח ומה"ט נראה דמותר להניחו על הסמרטומין שעל גבי המכה אם לא סני בלא"ה, דהא לבוש בגד אחר על גבו, והא דלא הניחו הכהנים תפילין על הכתונת משום דלא היו רשאין ללבוש בגד אחר עכ"ל עוי"ש, והיינו כמו שכתבנו דדוקא בכהנים ליתא עצה להניח תפילין של יד בשעת עבודה, משא"כ באדם אחר שפיר יכול להניח תפילין של יד על הבגד, ולכסות אח"כ בבגד על התפילין, יש לפרש כן שיטת הרמב"ם ג"כ. ד אמנם תיקשה לפי"ז מדוע השמיט רבינו כל עיקר הדין דבעינן לך לאות ולא לאחרים לאות, ובהכרח צריך לומר דסבר רבינו כרב אשי דמסיק במסקנא דהביאור בהכתוב "לך לאות" היינו התורה מסמנת מקום של הנחה לתפילין של יד דבעינן שיניח במקום לך לאות", ולפי"ז שוב לא צריך רבינו להביא האי דרשא כיון דכבר כתב בדיוק מקומו של התפילין של יד, כמבואר בפר"ד מה' תפילין ה"ב יעוי"ש, ורבינו פסק כרב אשי משום שהוא בתרא, ומסקנא הכי. ה ויש להביא קצת ראי' לשיטה זו ממקום אחר, דדרשינן בכהאי גוונא במקום לך לאות כשיטת רב אשי, והוא דאיתא במכילתא פ' בא בסקא מ"ח על הפסוק והי' הדם לכם לאות ודרשו