נזר הקודש - מנחות קט

דהנחה הוא תנאי להמצוה, וכל רגע של ההנחה הוא במצוה של קיום התנאי, אבל אין זה הוספה, כיון שע"כ תספיק רגע אחת, וכמובן. יט והנה מדוע לא פריך הירושלמי מכיסוי הדם, נראה מזה ראי' לשיטת הרז"ה שפסק דיש חיוב כיסוי על כל הדם, ומבואר הפלוגתא ברז"ה ובמלחמות בפר' כ"ה, - ולכאורה יש להוכיח ג"כ מהא דאסור לשחוט ביו"ט אם אין לו עפר מוכן, ומדוע לא אמרינן דיכסה במשהו עפר באופן שלא יעשה שום חרישה, דהיינו דיחרוש פחות מכדי זריעה, וע"כ משום דבעינן לכסות כל הדם, אבל יש לדחות דהתם האיסור משום מוקצה, וזה איתא גם במשהו, ובזה יובן דברי רש"י פסחים מ"ז ע"ב הואיל וחזי לכיסוי דם צפור, ופירש"י הרבה עופות וחיות לאורחים, וע"כ משום דסבר רש"י כשיטת הרמב"ן, אמנם נראה דהירושלמי לשיטתו ע"כ סבר כשיטה זו דבעינן כיסוי כל הדם, מהא דאיתא בירושלמי שבת פר"ח ה"ד תנו שמואל עפר ואפר כדי לכסות דם צפור קטנה, וע"כ דבעינן כיסוי כל הדם. כ ועל מה שהעיר בזה שכתבנו כי במצוה דתפילין הקשירה היא המצוה, וכמובן הקשירה שע"י ההנחה, וממילא ההנחה כולה כמו מצוה חדא נחשבת, - והיאך מברך במשמוש כששכח לברך בתחילה. זה לא קשה לפי מה שכתבו הפוסקים דכל זמן המשכת המצוה נחשבת עובר לעשייתן, בתוס' סוכה ל"ט וברא"ש פר"ק דפסחים, יעוי"ש. כא וגם במזוזה נראה דהמצוה העיקרית הוי הקביעות, והקביעות נמשכת על כל משך זמן הדירה, וההכשר לדור בהבית הוא לא מפני שיש מזוזה בבית, אלא מפני שנקבע מזוזה בבית, ונפק"מ אם נקבע מזוזה מאינו בר חיובא, - ומטעם זה לא קשה הא דהקשה מרן הגרע"א ז"ל מישיבת סוכה דמברך כל זמן שנכנס, ואינו מברך על מזוזה כל זמן שנכנס לבית, - דשאני מזוזה שהמצוה הוא רק הקביעות, ופועלת על זמן הדירה, ואין ישיבה דהבית מצוה מטעם שיש בה מזוזה, רק המצוה מטעם שנקבע בה מזוזה, והקביעות נמשכת, וא"כ מצוה חדא היא, רק מרן נסתפק באופן שנכנס לדור מחדש אם יש לברך מטעם דיש לחשוב אשר עתה מקיים הקביעות המזוזה, וביותר שנמשכת מבר חיובא. א א דף לז שומע אני אפילו נטרף וכו' ופירש"י דנטרף היינו נהרג, והקשו התוס' דממתניתין הוי לי' לאקשויי דתנן בכורות מ"ט מת הבן בתוך ל' יום האב פטור מחמש סלעים, יעוי"ש, וקשה הא אפשר לומר דהמשנה זו שנוי' לאחר שאמרה תורה למעט טרפה, ואם כוונת התוס' להקשות לההוא סבא שמחייב ליתן עשרה סלעים לטרפה מהא דתנן דבמת פטור, דלמא שאני מת, אבל טרפה מחויב, ולהכי בההוא שיש לו שני ראשים חייב אעפ"י שטרפה הוא, ואפשר דהתוס' מפרשים אליבא דרש"י דמיירי שהאי ינוקא דהני תרי ראשים מיירי שמת, ולפי"ז הי' לו להקשות ממתניתין דתנן במת דפטור. ב אבל זה יש ליישב אליבא דרש"י דמפרש .שלשים יום משום ספק נפל, דמטעם זה במת בתוך ל' יום איכא למימר דנפל הוא, משא"כ בנולד בשני ראשים דחזינן דהסיבה לאו משום נפל אלא משום טרפה שהוא מטעם יתר שהוא כנטול, ולזה בעינן ללימוד דאך, שגילתה תורה דגם בנהרג שאין בזה חששא דנפל גם כן פטור. ג עוד הקשו התוס' במה שפירש"י בב"ק דחידושא דר"א לאשמעינן בנהרג דלא אמרינן דאי לא קטלי' הוי חי ולאו נפל הוא, והקשו דהלא ופדויו מבן חודש גזירה"כ, ואפילו אם קים לן בגוי' דכלו לו חדשיו יעוי"ש, נראה בכוונת רש"י דאעפ"י שגזירה"כ דבעינן שיחיה ל' יום, היינו משום דכן גזרה תורה דהחיוב מתחיל מבן חדש, ולא מקודם, אבל אינו מבואר בתורה דבעינן שיהי' בחיים בזמן החיוב, - אלא כוונת התורה דמבן חדש מתחיל החיוב פדיון אם רק אינו נפל, ואם הוא בר קיימא מצד הלידה, אז אין נפק"מ אם הוא בחיים, או במיתה, ואם בשביל שאין לגו בירור דלא הוי נפל כיון שנהרג בינתיים, בזה יש לומר דסמכינן ארובא ואי לא קטלי' הוי חי ולאו נפל הוא, ולזה אשמעינן ר"א דאין בזה חיוב פדיי' והיינו דבעינן שיהי' בחיים ממש ביום החיוב. והשתא שמענו דתרתי בעינן דמלבד דבעינן שלא יהי' נפל עוד בעינן שיהי' בחיים חיותו ממש. ומטעם זה מיושב ג"כ הא דהקשו התוס' מפודה קודם שלשים ונתאכלו המעות דלא הוי פדוי אף שנתברר עתה שאינו נפל, התם גם כן הטעם דלא בא החיוב קודם שלשים, ולא אהני מעשיו, דע"כ גם רש"י סובר דזמן החיוב הוא דוקא מבן חדש, רק סד"א דלא בעינן בקפידא שיהי' בחיים בזמן החיוב, ולזה בעינן לימוד מיוחד, ונלמד מאך, כן נראה בביאור שיטת רש"י ופירושו. - ד והנה הר"ת מפרש נטרף היינו שנעשה טרפה, וחידשה תורה דטרפה אינו בפדיי', - ומביא ראי' לפירוש זה מסוגיא דידן מהאי ינוקא דנולד בשני ראשים דהיינו טרפה דכל יתר כנטול דמי, והנה הוכחה זו הוכחה רבתי לכאורה דכל עיקר האי חידושא דאך חלק לענין טרפות מיירי, ומיעטה התורה טרפה מפדיי', וכן כתב הסמ"ג במצוה קמ"ד להוכיח מסוגיא זו לפטור טרפה מפדיי', ותמה שם מאד על רש"י, יעוי"ש, ובאמת שיטת רש"י תמוה. ה ונראה בסברת רש"י דמפרש הסוגיא דידן דזהו דפליגי, אם ההוא דנולד בשני ראשים חייב בפדיון, והיינו דמאן דמחייב בפדיון מטעם דבגולגולת תלי רחמנא, הנה באמת לשיטת התוס' והסמ"ג תמוה טובא דאם באמת טרפה פטור מפדיי', וההוא ינוקא דנולד בשני ראשים טרפה הוי, וא"כ ליפטור מטעם טרפה, ומה מהני הא דגולגולת, הלא גם טרפה יש לו גולגולת אחת וליחייב בפדיון של אחת, ומדוע ישתנה גולגולת אחת מחיוב אחד מגולגולת שתים דחייב בשתי פדיונות, לכן נראה דלשיטת רש"י אתי שפיר, והיינו דהכוונה בהא דמשני דבגולגולת תלי רחמנא היינו דאתא לרבות טרפה דחייב בפדיון, וכמו שבגולגולת אחת חייב בפדיון אחד, הנה בשני ראשים חייב בשני פדיונות, וסבר רש"י שזהו מסקנת הש"ס דטרפה חייב בפדיון, וממילא מוכרח לפרש הא דבכור שנטרף