נזר הקודש - מנחות קח

בספק חשיכה בער"ש חולץ, אבל אנן קיי"ל שם יתובי יתבינן ברוכי לא מברכינן, וזהו בלעבור בב"ת בעי כוונה, וזהו שיטת רב ששת שם בביצה, וזהו שיטת הרמב"ם דתפס כן לדינא. יא אבל תצא מזה חדתא דכל עיקר הא דשרי להניח תפילין בשבת ויו"ט זהו דוקא אם אינו מכוון לשם מצוה, והנה אעפ"י שבכוונה אסור להניחן. אמנם כיון שעכ"פ יש היתר הנחה בלא כוונה דלמצוה ממילא יש היתר לשלחן ביו"ט כיון דעכ"פ הוי מלבוש דחזי להלבשה, ומטעם זה אתי שפיר הא דהשמיטו הפוסקים האי דינא דרבר"ה, והכל כמוש"נ. יב כל המניח תפילין אחרי שקיעה"ח וכו' ולכאורה קשה אמאי לא חשיב גם בל תוסיף. - והנה אפשר לומר דחשיב האיסורים שעובר גם בלא כוונה, אבל לענין ב"ת בעי כוונה, אבל העיקר נראה דלא שייך ב"ת בלילה מטעם דאין קיום מצוה בלילה, ולא שייך ב"ת כיון שאין כאן קיום מצוה, ואעפ"י שמצינו ב"ת גם במקום שאין קיום מצוה כמו הא דישיבת סוכה בשמיני, - שאני התם דאין עבירה אחרת, רק הא דב"ת, משא"כ הכא בתפילין דלילה דאיכא ל"ת הא דהשמר, והרי"ז כמו שאמרה תורה שאין אופן מצוה רק ביום, ובלילה יש גם עבירה, וממילא לא נחשבת המצוה כלל, והוי כאילו שללה תורה פעולה זו לגמרי, וכמאן דליתא דמיא, ואין כאן כ"ת. - יג והנה בלאו זה דהשמר יש כאן מלקות וכמו שפירש"י בד"ה עובר בלאו יעוי"ש, - ובזה יש לתמוה בדברי הרמב"ם פר"ד מתפילין שכתב וכל המניח תפילין לכתחילה אחר שתשקע החמה עובר בלאו וכו' יעוי"ש ולא כתב דלוקה גם כן. - והנה מצאתי בשו"ת הרדב"ז ללשונות הרמב"ם סי' צ"ה שנחית לזה וכתב דאין בזה מלקות משום דקיי"ל שכל המכוון לעשות מצוה אעפ"י שעבר על לאו אינו לוקה, לפי שהוא סבור שעושה בטוב לקיים מצות תפילין וכו' יעוי"ש, -- ודבריו תמוהין שכתב לדבר פשוט, ולא הביא לדברי רש"י הכא שכתב להדיא דלוקה, עוד מבואר להדיא בגמ' ר"ה כ"ח ובעירובין צ"ז הישן בשמיני בסוכה לוקה, וזהו דוקא באופן שמכוון לשם מצוה. יד והנה אפשר לומר דשאני בלאו דב"ת שעל זה עצמה אמרה תורה הלאו, ממילא לא שייך לומר דלא ילקה בשביל שאמר דלמצוה מכוון, כיון שעל זה עצמה אמרה תורה הל"ת, ולהכי לוקה גם כן, משא"כ הכא בתפילין שהאיסור הוא משום שלא בזמנו, וכוונתו לעשות מצוה, והנה לפי"ז תצא חדתא דמי שעושה מצוה הבאה בעבירה בעבירת לאו לא ילקה מטעם דלמצוה קא מכוון, ומדברי התוס' חולין קמ"א משמע דבמקום שאין עשה דוחה לל"ת לקי משום הלאו יעוי"ש, ולפלא שלא מצאתי לאחרונים שהעירו בזה, וצ"ע. טו עוד בזה דשאני ישן בשמיני בסוכה דאין בזה שום מצוה ורק מה שבודה מלבו לעשות מצוה להכי לא שייך לומר דלמצוה מכוון, משא"כ במניח תפילין בלילה דעצם הנחת תפילין מצוה היא, והא דמיעטה התורה לילה מתפילין מימים ימימה זהו רק מחיוב הנחה, - ולולא שאמרה תורה דאסור להניח כי אז היתה בההנחה מצוה בגדר אינו מצווה ועושה, ולכן אעפ"י שאמרה תורה איסור הנחה, אכתי יש לומר דשתים יש בזה מצוה, וגם עבירה, ואינן מבטלות זו את זו, דעשה מצוה בגדר אינו מצווה ועושה, וגם עשה עבירה, ומהב"ע לא שייך הכא לומר דבשביל זה יבוטל המצוה, משום דעבידה לא הוי סיבת המצוה, וכמו"ש התוס' בסוכה ל', - וממילא שתים הן במציאות, העבירה והמצוה, ובאופן זה אין מלקות, כן נראה בביאור דברי הרדב"ז, וממילא אין זה שייכות למהב"ע דעלמא, ושם שפיר לוקה, משום דהעבירה מבטלת המצוה וכמאן דליתא דמיא. מז מאי קסבר אי קסבר לילה זמן תפילין שבת נמי זמן תפילין וכו' והנה למ"ד דלילה ושבת ג"כ זמן תפילין, ממילא לא הוי תפילין מ"ע שהזמן גרמא, ויש להעיר דלפי"ז הוי מצות תפילין מצוה שאין לה שיעור, ומדוע לא השיב התנא מצות תפילין באלו דברים שאין להם שיעור, ולזה הערני רב גדול. יז ונראה דשאני תפילין דאעפ"י שיש מצוה בהנחתם על הגוף, אמנם עיקר המצוה הוא הקשירה בתנאי דהנחה, וזהו המקור וקשרתם, ומטעם זה הי' מצריך רבינו אליהו, הובא בתוס' חולין מ', לעשות קשר חדש בכל יום, ואף שזה נדחה מטעם דמפרשים וקשרתם שזהו ההידוק שעושים על הגוף, כמבואר בהרא"ש ה' תפילין, אמנם על כל פנים ההידוק הוי מצוה בעצמותה, וכמובן שנצרך לזה תנאי דהנחה על הגוף, ולפי"ז אעפ"י שיש מצוה בהנחת דתפילין כל היום וכל הלילה, אמנם זה יצוייר בקשירה ובהידוק אחת, ואין מצוה להרבות בקשרים ובהידוקים דהיינו לחלוץ ולהניח, ומצות ההנחה שעל הגוף נמשכת אחרי המצוה הקשירה שזהו ההידוק הבא בתחילה. - יח ולפי"ז אם במכוון מרבה בקשרים ע"י החליצות וההנחות אין בהוספה זו מצוה, כי הלא עיקר המצוה תספיק גם בקשירה אחת דהיינו ההנחה הבאה בראשונה, ואין בהוספה זו משום מצוה, - והוי זה כעין שאמרו בירושלמי פאה פר"א שם דלהכי לא חשיב התנא רוק יבמה ודם צפור של מצורע מפני שאין בהוספה זו מצוה, וכמו כן גם בנידון זה, וכמו שנתבאר, והוא מטעם שכתבנו כי העיקר המצוה הוא הקשירה, וכמו שדייקו הראשונים וכתבו המצוה לקשור, כמבואר ברמב"ם ובסמ"ג ובחינוך, ואעפ"י שיש מצוה בהנחה דכל היום, אמנם הוא רק למלאות התנאי, אבל המצוה של קשירה שפיר מקוים נם אם לא יניח רק רגע אחת, עוד ביותר ביאור כי הנה נראה כי ע"כ גם בכוונת הירושלמי דפריך מדוע לא חשיב אפר פרה וכו' ע"כ גם כן מצוה יש בהוספה, והיינו כי יש לדון על טפה וטפה שהיא המצוה, וכמו כן על כל גרגיר עפר, וגם זה בכלל מצוה נחשב, דוגמא לזה תוס' זבחים מ"ג יעוי"ש, ועל זה פריך כי יש הוספת מצוה, ומשני שאין זה הוספה מטעם דכיון דעכ"פ דסני בטפה אחת וגרגיר אחד, וכמו כן בנ"ד