נזר הקודש - מנחות קו

מרובעות, ומזה מוכיח הרמב"ם לפרש דרק תחת הבית מושב הי' כאמגוזא עגול, וכל התפילין עשויות כתיקונן, והפסול בזה מצד גדר ודררא דחציצה כמו שכתבנו לעיל, נמצא דהגמ' אינו מדחה עצם הדין דתפילין מרובעות ושפיר מתקיימים שני הדינים הא דתפילין מרובעות, והא דתפלתו עגולה, ומדויק בזה היטב הא דאמר התנא העושה תפלתו עגולה סכנה ואין בה מצוה, דלכאורה תמוה מדוע לא אמר סתמא העושה תפלתו עגולה פסולה, [וכזה מצינו בגמ' סוכה ט' למ"ל למימר כאילו וכו' ליתנו פסולה יעוי"ש] ולפי דברינו אתי שפיר יען דבאמת אין לומר בזה לשון פסולה כיון דבאמת ליתא הפסול בהתפילין עצמם, אלא עיקר החסרון שאינו מקיים מצוה להכי אמר אין בה מצוה, ושפיר כתב הרמב"ם להאי דינא דתפלתו עגולה. א דף לו אמר ר"ח סח בין תפלה לתפילה חוזר ומברך וכו' אביי ורבא דאמרי תרווייהו לא סח מברך אחת סח מברך שתים תנא סח בין תפילה לתפילה עבירה היא בידו, - והנה פירש"י בסוטה מ"ד דזהו אם לא בירך על של ראש. וכן דייקו התוס' ד"ה עבירה כן מפירש"י, יעוי"ש, - ותמוה מדוע לא פירש כפשוטו דעבירה בידו מפני שגרם ברכה שאינה צריכה, וכמו דאמר ר"ל ביומא ע' כמבואר שם, - ואפשר לומר דכיון דבאמת שתי מצות הן של יד ושל ראש, ורק יש לפטור בברכה אחת, אבל אין הפסד כשסח ביניהם והפסיק, ואין כאן גורם ברכה שאינה צריכה, משום זה דהי' יכול לפטור שתיהן בברכה אחת, ואין זה דמיון להא דר"ל ביומא, דשאני התם בקריאת התורה אשר סוף סוף מצוה אחת היא בלימוד התורה שכבר נפטר בברכה קמייתא. - . ב והנה לפירש"י עיקר עבירה בהא דסח בין תפילה לתפילה הוא מפני שלא בירך הברכה שנתחייב בה מפני שהפסיק, - והביאור בזה כיון שהוא עצמו בפשיעתו גרם את עצמו להתחייב בברכה ולא השלים חיובו, - ואין זה דומה למי שלא בירך ברכה המחויב בה, - משום דהתם הוא לא גרם החיוב, משא"כ באופן שהוא עצמו גרם החיוב, ולא השלים חיובו, הנה מפני זה חוזר מעורכי המלחמה. ג ת"ר תפילין מאימתי מברך עליהן וכו' הי' משכים לצאת לדרך וכו' וכשיגיע זמן ממשמש בהן ומברך עליהן וכו' יעוי"ש, - ויש לדייק לשיטת הרב ר' אליהו שהובא בתוס' דסבר דחיוב קשירה בכל יום, א"כ כשלבש התפילין בלילה קודם החיוב, הרי"ז כאילו לא עשה קשירה, - וא"כ היאך יוצא במשמוש, וכי עדיף קשירה דלילה שהוא בזמן פטור מקשירה דאתמול, - ומצאתי בקר"א לעיל בדברי התוס' שהעיר בזה. ד ונראה דמצות קשירה הוא בהנחה, והיינו דכוונת התורה דההנחה תהי' ע"י קשירה, ואם לא עשה קשירה בהנחה לא קיים מצות הנחה, והנחה בלא קשירה לאו הנחה היא, וכמו שלדידן הנחה בלא הידוק לא הוי הנחה כן לר"א הנחה בלא מעשה הקשר לא הוי הנחה, ומטעם זה אם הקשר עשוי מאתמול לא הוי הנחה היום מפני שחסר מעשה הקשר עתה לההנחה הלזו, אמנם כשעשה ההנחה והקשר בלילה, אעפ"י שנעשה בשעת פטור, ואינה נחשבת לקיום מצוה, אבל עכ"פ פעולת ההנחה עם תנאי הקשירה עשה ממילא אין כאן חסרון בעצם ההנחה דבפועל, ורק קיום מצוה אין כאן, אבל פעולה זו לא נתבטלה ער שיאור היום, והביאור בזה דכל זמן המשכת הפעולה הבאה ע"י מעשה מבראשונה נחשבת כפעולה אריכתא, והרי"ז כאילו הוא עתה קושר ומניח, וכמו"ש המל"מ בלבישת כלאים דכל רגע שלבוש בהם נחשב כעושה מעשה, וממילא כמו שיונח לן על ההנחה דבזמן פטור, כן יונח גם על מעשה הקשירה. - א רב חסדא ורבה בר ר"ה מצלי בהו באורתא ופריך ומי אמר דבר"ה הכי והאמר דבר"ה ספק חשיכה וכו' הא ודאי חשיכה חולץ ומשני התם בע"ש איתמר, ופריך אי סבר לילה זמן תפילין שבת נמי זמן תפילין ומשני נפקא לי' מהיכא דנפקא לי' לר"ע מוהי' לך לאות יצאו שבתות ויו"ט, מבואר מזה דלר"ע אסור להניח תפילין בשבת ויו"ט, דהרי זהו טעמא של דבר"ה דסבר דבודאי חשיכה בע"ש חולץ, ומזה יש לתמוה על הב"י באו"ח סי' פ"ט דמסתפק בהא דממעטין שבת ויו"ט מתפילין, אם המיעוט רס מחיובא דתפילין, או"ד דאיסורא נמי איכא, יעוי"ש, והנה מסוגיא זו מוכח להדיא דאיכא איסורא. דהרי מבואר דבודאי חשיכה אף שמותר מטעם לילה מ"מ אסור משום שבת, - ומצאתי בשאג"א סי' מ"א שעמד בזה, וכתב לפרש דהאיסור הוא בשבת מטעם דלמא אתי לאתויי ד"א ברה"ר ואסור אפילו בחצר עכת"ד יעוי"ש, - אבל תמוה דלפי"ז מדוע מוקים הש"ס דסבר כר"ע דשבת לאו זמן תפילין והלא אפילו אם שבת זמן תפילין גם כן יש לאסור מטעם דלמא אתי לאתויי ד"א ברה"ר. ב איברא דנחית לזה השאנ"א שם וכתב דלמ"ד שבת זמן תפילין איכא חיוב מישמוש וממילא אתי למידכר, ואין לאסור, אבל למ"ד שבת לאו זמן תפילין וליכא חיוב מישמוש להכי יש לחוש לדלמא אתי לאתויי יעוי"ש, - לדעתי נראה דאפילו אם אין מצות הנחה דתפילין עליו, מ"מ כשמניח יש עליו חיוב ואיסור שלא יסיח דעתו, דהרי עיקר חיוב מישמוש מציץ נלמד ומטעם האזכרות שבתפילין, - וממילא אין הבדל בין אם נושא התפילין בחיוב מצוה או דרשות אם רק תפילין עליו מוזהר שלא יסיח דעתו, וממילא מידכר דכיר, וע"כ מטעם זה לא נחתו התוס' לומר דהאיסור משום דלמא מישתלי ואתי לאתויי, ועוד דלדברי השאג"א עיקר חסר מן הספר, לכן נראה דע"כ כוונת הסוגיא כפשוטו דלמ"ד שבת לאו זמן תפילין איכא איסור הנחת תפילין בשבת ויו"ט, ולהכי בודאי חשיכה חולצן, והוא משום איסור דתפילין עצמן דכיון דאין זמנן בשבת איכא נם כן איסור להניחן. ג אמנם יש לעיין מה זה האיסור כשמניח תפילין בשבת ויו"ט, דע"כ אין כאן אלא פטור