נזר הקודש - מנחות קד

כל הפוסקים דאפילו אם בא להחמיר כרבי ולהניח ריוח, אין לו לחתוך בין הפרשיות, אלא יניחם כך כל פרשה ופרשה בבית שלה בפני עצמה יעוי"ש, - ולפלא מניין לרש"י זאת. - כב ונראה דהי' לרש"י הוכחה מברייתא דלקמן דאמר ר' יוסי ומודה לי ר' יהודה ברבי שאם אין לו תפילין של יד ויש לו שתי תפילין של ראש שטולה עור על אחת מהן ומניחה, - ולכאורה מאי פסקא מהא דהי' לו שתי תפילין של ראש, - דלמא הי' שם ארבע פרשיות כתובות בעור אחד, ומוכח מזה דע"כ לא משכחת לה שתהיינה הפרשיות דבוקות מטעם דצריך להיות חיתוך מלמעלה, והרי הן כפרודות מטעם דרובו חתוך. כג ובזה יבואר מה שכתבנו לתמוה על הרמב"ם שלא הביא בהלכותיו האי דינא דברייתא שאם כתבן הד' פרשיות דשל ראש בעור אחד דכשר בדיעבד, ולפי מה שביארנו לעיל אתי שפיר, דסבר הרמב"ם דבאמת לא מהני גם בדיעבד אם כתבן בעור אחד, דכיון דבעינן לקיומי הא דאמרה תורה טוטפות דמשמעו מפורדות כל בית ובית, - ובהכרח הכוונה הבתים עם הפרשיות, ואדרבה כש"כ הפרשיות שע"כ הכוונה שתהיינה פרודות פרודות כמו שהן כתובות בתורה, ואם כתבן בעור אחד, וגם הבתים בעור אחד, א"כ אין זה המכוון שאמרה תורה, ואפשר שמטעם זה פירש"י שחתך הפרשיות עד למטה, אבל הרמב"ם לא סבר לה כלל להאי דינא. כד והוכחה לזה דהוקשה להרמב"ם גם כן קושיא זו מברייתא בדברי ר' יוסי שאמר שמודה לו ר' יהודה ברבי שמי שיש לו שתי תפילין של דאש וכו', - דקשה מאי פסקא שהי' שם הפרשיות פרודות, דלמא כתבן בעור אחד, והרמב"ם לא ניחא לי' כפירש"י לפרש דהריוח צריך להיות בחתוכות, וביותר דוחק לפרש לחכמים דרבי דלא סברי כלל הא דיעשה ריוח ביניהן, - לכן מפרש הרמב"ם דר' יוסי לא סבר להאי דינא כלל, וגם ר' יהודה לא סבר לה, ומטעם זה השמיט הרמב"ם להלכה זו. - ויוצא מזה דלהרמב"ם פסול אם כתבן לפרשיות דשל ראש בעור אחד, ולפלא שלא העירו בזה הפוסקים. א תפלה של יד עושין אותה של ראש, ולכאורה יש לעיין הא חסרה הזמנה לשל ראש, - וע"כ דמהני הזמנה לקדושה חמורה, והיינו דרק אם לא הוזמן כלל לשם קדושה פסול, אבל אם הוזמן לקדושה, שוב אין הבדל בין קדושה לקדושה, ויש לעיין הא דפסק בשו"ע סי' ל"ב ס"ח דקלף של תפילין צריך להיות מעובד לשמה, ואם עיבדו לשם מזוזה פסול יעוי"ש, וע"כ הטעם משום דקדושת מזוזה קילא מתפילין, וכן כתב בביאורי הגר"א ז"ל ומציין לגמ' מנחות ל"ב ושבת ע"ט יעוי"ש, - הרי מבואר דלא מהני הזמנה מקדושה קלה לחמורה, - ודוחק לומר דשאני משל יד לשל ראש כיון דעכ"פ שניהם קדושת תפילין להם, - כיון דעכ"פ קדושה דשל יד קילא קדושתיה. - ב והנה ראיתי בקר"א שעמד ג"כ בזה ומחלק דשאני תפילין של יד לשל ראש כיון דעכ"פ קדושה אחת דתפילין להן יעוי"ש והנה מלבד שדוחק הוא אטו שמא גרים, - ועוד נראה ראי' מפורשת להיפך ממשנה ריש זבחים שמעון אחי עזרי' אומר שחטן לשם גבוה מהן כשרין, לשם נמוך מהן פסולין, והנה חזינן דלא סבר האי תנא דבעינן לשמה ממש לשם קרבן שהופרש, - דאל"כ גם לשם גבוה הי' פסול, וע"כ דסבר האי תנא דאם רק לא חסר לשמה בשיעור הקדושה שפיר דמי, - ולהכי כשר לשם גבוה, מטעם דיש שיעור קדושה מטעם דיש בכלל מאתים מנה, ולשם נמוך פסול, וע"כ הטעם משום דחסר שיעור קדושה, - הרי חזינן אעפ"י ששניהם בקדושת קרבן נינהו, ומ"מ אנו דנין דלא סגי לשמה מקדושה קלה לקדושה חמורה. ג ונראה דזה בזה תליא דכיון דעושין משל יד לשל ראש להכי יש לומר דבשעה שעבד לשם תפילין אפילו לשל יד אין כאן חסרון הזמנה לשל ראש גם כן, והיינו דכיון דהדין דמשנין משל יד לשל ראש, ממילא הוזמן גם לשל ראש, והרי"ז כמו פסח בשאר ימות השנה דשלמים הוי כדין מותר פסח, יאעפ"י שקדו"ש חמירא יותר מ"מ מהני הפרשה דפסח לשלמים, - והיינו דכיון דהדין דמותר פסח שלמים הוי, להכי הוי כמו שהופרש לשם זה מתחילה, משא"כ מזוזה דכיון דהמצוה בתחילה לכתוב מזוזה על דוכסוסטוס, - נמצא דכשחשב על מזוזה היתה דעתו לכתוב על מקום השיער, ועל מקום הבשר לא היתה דעתו לקדשו, נמצא דבמקום הבשר חסר להזמנה לגמרי, דע"כ יש עיבוד בשני הצדדין, ואעפ"י שעצם הקלף נעבד לשם קדושה היינו העיבוד הראשון לעשות מעור קלף, אבל גמר העיבוד הבא באחרונה במקום הכתיבה שיהי' מתוקן לכתיבה, הנה כשחשב למזוזה, הרי לא עבד גמר העיבוד במקום כתיבה לתפילין, לשם תפילין, ובמקום הזה לא היתה גם הזמנה למזוזה, להכי שפיר פסק המחבר דמעובד לשם מזוזה אין ראוי לכתוב עליו תפילין. ד אמנם עדיין יש להעיר, באופן שהכין הקלף לכתוב עליו מזוזה, משום דאם כתב מזוזה על הקלף נ"כ שפיר דמי, וא"כ יש כאן עיבוד שהוא ראוי לתפילין ג"כ, ובאופן זה לפי מה שכתבנו צריך להיות מותר לתפילין, ומדוע סתם השו"ע, ולא נחית לחלק בזה. - ה ונראה דדוקא אם כתב מזוזה על הקלף שפיר דמי, - מטעם דמזוזה כשרה על הקלף בדיעבד, והזמנה לתפילין שפיר דמי גם למווזה, מטעם דיש בכלל קדושה חמורה גם קדושה קלה, אבל לא שייך הכנה למזוזה, דגם אם הזמין למזוזה ע"כ לא היתה דעתו למזוזה ולא לתפילין, כיון דעיקר המקום שהוא נקרא קלף לתפילין נאמרה, וממילא יש בכלל זה גם הזמנה לתפילין, מטעם המעשה הניכרת שהוא הזמנה לתפילין, - וע"כ עיקר כוונת השו"ע מעובד למזוזה, היינו המקום המיוחד לכתוב עליו מזוזה, ובזה שפיר כתב דאינו ראוי לכתיבת תפילין, מטעם חסרון דהזמנה, וכמוש"נ. ו אבל לפי"ז יש להבין מדוע כתב הב"י במור וכן הגר"א ז"ל דהטעם משום דמזוזה קילא