נזר הקודש - מנחות קג

וכתב לתרץ דכיון דבאמת הפרשיות חלוקות בתורה וכתובות בג' מקומות כל אחד בפני עצמה, ומטעם זה אין ראוי לומר שיצוה הכתוב לעשותם בעור אחד ממש, משום זכרון אחד, משום דא"כ גם בלא חילוק ד' פרשיות הוי לן למיעבד להו ושיכתבם כולם בדף אחד, אבל כיון דצריך לכתוב כל אחת בפני עצמה ולא שיעשה, כולן בדף אחד, כמו כן ראוי לחלקם שתהא כל אות בפני עצמה בעור בפני עצמו, דכמו דכתיב בההיא פרשה ולזכרון בין עיניך שיש במשמע חד זכרון, כמו כן כתיב בהנך ולטוטפות דמשמע כל חד בפני עצמה, א"כ אין לדחות משמעות זו מפני זו, וכל זמן דאיכא לקיים משמעות שתיהן יש לנו לקיים ולומר דכל חדא בפני עצמה כתב להו, ולזכרון דמשמע חד זכרון דליקו אבתים, ומ"מ קאמר דאם כתב בקלף אחד הפרשיות, הואיל דכל אחת כתב כתיבה בפני עצמה יצא, אבל אם חלקם בד' קלפים כל פרשה ופרשה בעור אחד בפני עצמה כש"כ דעדיף טפי עכ"ל ושפתים יושק, עכ"פ יוצא מזה דבתפילין שתים שמענו היינו דבעינן פירוד, וגם דיבוק בכדי שיקויים שתי המשמעות, - ולכן יש לומר דאעפ"י שאמרה תורה זכרון אחד גבי תפילין ודרשו חז"ל אבתים, אבל אין עיכוב עור אחד בזה מפני המשמעות דלטוטפות דמשמע פירוד, - ולכן כמו שחזינן גבי פרשיות דבעינן פירוד היינו כל פרשה ופרשה בפני עצמה, ומ"מ כשר בעור אחד אם רק עשה ריוח ביניהם, הנה כן גם בבתים אם עשאן בעורות נפרדות ודבקן בתפירה או בדבק שפיר דמי, -- והוא מטעם דקרינן בזה שתי המשמעות היינו פירוד ודיבוק, - ומטעם זה אינו דמיון לשופר אחד שהתם הקפידא דוקא אחד, וכמו כן גבי גט שהקפידה תורה על ספר אחד, ולא שני ספרים, - וממילא גם התוס' מודים דבתפילין מהני תפירה או דיבוק כסתם משנה דכלים כדלעיל. טז והנה הא דתניא א דתפלה של יד כותבה על עור אחד, ואם כתבה בארבעה עורות והניחם בבית אחד, יצא וצריך לדבק, שנאמר והי' לך לאות על ידך כשם שאות אחת מבחוץ כך אות אחת מבפנים דברי ר' יהודה, ולכאורה קשה טובא הלא לדברי ר' יהודה דבעינן גם מבפנים אות אחת דוקא, ומהני הדיבוק בתפירה או בדבק כדפירש"י, - וקשה מזה להתוס' דפשיטא להו דבמקום דבעינן אחד לא מהני הדיבוק לעשותם אחד, הנה הבי"ש באה"ע סי' ק"ל סק"ח עמד בזה בצ"ע, - והעמו"א כתב בזה דבפנים כיון דלא מתחזי מחשב חיבור ע"י תפירה גם כן, ודחוק הוא, דכיון דבעינן מן הדין אחד מה לי אם מתחזי או לא מתחזי, ואם אמרינן דאם לא מתחזי אין זה גרעון בהא דאמרה תורה אות אחד, -- א"כ למה בעינן להא דדבק כלל. יז אמנם לפי מה שביארנו לעיל יש ליישב גם הכא, באופן זה, והוא לפי סברת הרשב"א שכתבנו לעיל, והיינו דהכא גם בפרשיות בשל יד אעפ"י שאמרה תורה דבעינן שתהינה כתובות בעור אחד בכדי שתהי' אות אחת, אמנם כיון שבאמת כתובות הן בתורה כל פרשה ופרשה בפני עצמה וגם במקום אחר, נמצא דבתורה עצמה הן אותיות מיוחדות ונפרדות, וגם הכא בתפילין ניכרות הן כל אחת בפני עצמה בהפסק בין פרשה לפרשה, הנה בזה סבר ר' יהודה דסגי כשהם אות אחת אף ע"י מלאכותי, וזהו כשהם אחת בדבק או בתפירה, והביאור בזה דלא הקפידה תורה בחיוב אחד דוקא, אלא בעינן שתהי' בדמיון נראה כאחד, ובזה ע"כ יובדל האות החיצוני מהאות הפנימי, שהאות החיצוני שהוא הבית בזה ע"כ כוונת התורה אות אחת בחיוב כמו דכתיב לאות על ידך, - והיינו אות אחת, משא"כ האות הפנימי שהוא הפרשיות ע"כ הכוונה אחת בשלילה, ולא בחיוב, וב, והוא מהטעם כיון דבאות הן בפירוד בלא"ה הן בהתורה, וגם זה בכתיבה שבאות מחולקות בהפסק, ולהכי שפיר סגי באות המלאכותי שהוא ע"י דבק או תפירה, וממילא אין זה שייכות להא דשופר אחד, ולספר אחד דגבי גט, - זהו מה שנראה בביאור שיטת התוס', ונכון מאד. יח ובעיקר הדבר, לענין גט אם פסול במדובק מבואר בארוכה בספר בגדי כהונה להגאון ר' משלם זלמן כהן בסי' א' שמבאר שם דפליגי בזה התלמודים בבלי וירושלמי, - ומדייק שם בדברי הרמב"ם בפרי"ד מגירושין דשינה מלשון המשנה דבהמשנה תנן כתב על העלה של זית דמשמע עלה אחת, והרמב"ם שינה וכתב על העלין, וע"כ הכוונה בדיבוק עלין הרבה, ובזה מיושב קושיות הירושלמי דפריך שם בפר"ב דגיטין על העלה של זית ולאו כמקורע הוא, והירושלמי ע"כ סבר דדיבוק לא מהני, והרמב"ם שינה וכתב עלין להורות דדיבוק מהני יעוי"ש, ודפח"ח. - יט והנה יוצא מזה לנידון דידן דלכו"ע מהני דבק או תפירה בבתים של ראש להיות דינם כעור אחד. כ שם ברש"י ד"ה וצריך וכו' ויהי' מדובק למטה עור אחד וכו' ויש לעיין למה לן האי דיבוק דלמטה, הלא בעינן שתהיינה הפרשיות נפרדות, וא"כ יש לעשות פירוד גמור, - איברא דדעת רש"י דהדיבוק דלמטה לא נחשב לעור אחד, מטעם דרובא מפורד וחיבור במקצת לא שמי חיבור, - וכן מוכח במשנה כלים פרכ"ח מ"ח טלית שהתחילה לקרעה כיון שנקרע רובו אינו חיבור, וכן מבואר בזבחים צ"ד בבגד שנטמא חוץ לקלעים קרעו וכו' גזירה שמא לא יקרע רובו, אבל קשה מדוע לא יעשה בהידור לעשות פירוד גמור לגמרי, ואפשר דאסור להפריד יותר, מטעם לא תעשון כן וגו', והיינו דכיון שאין נחיצות לההכשר מטעם דרובן פרוד, - ממילא אסור לקרוע יותר, ויש בזה איסור גם כן, ואעפ"י שאין בזה משום מחיקת השם אבל כיון שעכ"פ יש להגויל קדושה, אסור לקרען במקום שאין נחיצות, וכל שאין נחיצות ממילא הרי"ז כדרך השחתה ואסור, ומצינו דוגמא גם בבגדי כהונה שאסור לקרען ללא צורך, עי' במל"מ פר"ט ממעה"ק ה"ב, וצ"ע. כא ו ובעיקר הדבר יש לעיין מניין לרש"י שצריך לחתוך מלמעלה, ובאמת לא נחתו לזה הפוסקים, וכבר כתב כן הב"ח בסי' ל"ב דמשמעות