נזר הקודש - מנחות קב

כיס טמא נפשט טהור, ולפי פירוש זה מתפרשה המשנה דרק בשביל הפישוט נטהרה, וכשחזר ותקנה טמאה משום חיבור, עכת"ד, אבל דבריו תמוהין מדברי התוס' שבת ס"ג ד"ה מניין שהקשו וז"ל וא"ת ואכתי בגד כל שהוא למה הוא טמא והא בעינן שיטלטל מלא וריקן וי"ל דראוי הוא לכוף ולקפלו וליקח בו מרגליות או מחט יעוי"ש, והנה לפי"ז אם נפרש המשנה דלא קצץ הבית רק התיר ופשט, א"כ אכתי ראוי לתיקון זה לעשותו כמו שהי' מקודם, וא"כ מקבל טומאה ופשיטא דלא פרחה טומאה מזה, ואעפ"י שיש להקשות על התוס' מהא דצרור המעות דאיתא שם במשנה וחכמים מטהרים, וכבר עמד בזה בגיוה"ש שם ובתוס' ר"ע, - אבל נראה דיש לומר דשאני עור דלא הוי כלי ואינה עומדת להיות כלי, ורק בשעשה כלי אז יש לה חשיבות, משא"כ בגד דיש לו חשיבות מצד עצמו, ועומד לזה, עי' בתוס' אנשי שם, והכא עדיף טפי דע"כ לא ביטלו הבעלים את הבתים הנשארים משימושם ובדעתם לתקן, דאל"כ הרי בביטול אחת יש לחשבן לביטול גמור ופרחה טומאה לגמרי, והרי"ז ככלי שנשברה וחזר ותיקנה דפרחה טומאה לגמרי, והוי. כמו סנדל שנפסקה תרסיותיו, וע"כ דהכא מיירי שבדעתו לתקנן, וממילא דעתו להשתמש בהבתים הנשארים, וממילא הרי"ז כמו כלי שנשברה ויחדו לתשמיש, ותשמיש תפילין לא גרע, וממילא אין כאן טהרה מפני ההיתר והפישוט ולפי"ז הכא בהאי בית שעכ"פ עומד לזה להיות בית לתפילין, ופשיטא דלא נטהר בהאי היתר ופישוט. ומטעם זה ע"כ פירושו של הגר"א אמת דמפרש שקצץ הבית לגמרי, ומזה מוכח דדבק מהני לעשות חיבור, ומוכח דחיבור ע"י דבק הוי חיבור מעליא. י וראיתי בספר בגדי כהונה סימן א' שמביא ראי' מהמשנה דכלים ולא ראה דברי הגר"א ז"ל, ומוסיף עוד ראי' ממשנה מפורשת פרכ"ג דכלים מ"א דתנן שם האוכף שנקרע הנוגע במה שבתוכו טמא מפני שהתפר מחברו, ופירש הרב ברטנורא אם נטמא האוכף במת כשם שנוגע בו טמא כך הנוגע במה שבתוכו טמא מפני שהתפר מחברו ועושהו אחד עכ"ל וא"כ כמו שהנוגע בו טמא לשרוף תרומה וקדשים, כן הדין הנוגע במה שבתוכו לשרוף תרומה וקדשים, וכיון דלקולא אמרינן דהוי כאחד ע"כ מוכח דמהני דבק, עכת"ד, אבל תמוה טובא דהתם ע"כ טעם אחר יש בזה, והוא דכיון דכן דרך האוכף להיות מוכין בו, ובא תפור, והתפירה עושהו אוכף, מפני שכן דרכו, וגם על מה שבפנים אם רק יש לו התחברות עם מה שבחוץ תורת אוכף עליו, והכוונה שהתפירה מחברתו ועשהו אחד שכתבו היינו שע"י החיבור נעשה אוכף, והבן. יא ובעיקר הענין נראה דאישתמיט מיני' דהגאון עמו"א תוספתא ערוכה בפר"ד דב"ב דכלים דתניא שם תפלה אימתי מקבלת טומאה משתגמר מלאכתה קיצעה אעפ"י שהוא עתיד ליתן בה את הרצועה טמאה, ומאימתי טהרתה של יד משיתיר משלש רוחות, ושל ראש משיתיר משלש רוחות ובין קציעה לחברתה, וכן כתב הרמב"ם בפר"ז דכלים הי"ד, והנה ע"כ הפירוש הא דשלש רוחות בשל ראש, היינו אשר כל בית ובית לא נטהר עד שיהי' ניתר משלש רוחותיו שיש לו, וגם יהי' נפרד לגמרי בבין הקציעה לחברתה, - והאי בין קציעה לחבירתה ע"כ לא יצוייר רק אם נחתך, דבזה לא שייך התרה והפישוט, וע"כ הכוונה חיתוך, ואין לו עוד התחברות עם השלש בתים, וכן פירש המבאר שם, ולפי"ז ע"כ אין לפרש שם בהמשנה דהכוונה פישוט בלא קציצה וחיתוך. יב ומזה יש להשיב גם על מה שראיתי בספר גב"ע סי' ב' מקשה דמדקתני במשנה התיר קציצה הראשונה ותקנה משמע דאם לא תקנה וגם לא חשב לתקן דנטהרו עוד מטומאתן הראשונה, א"כ ע"כ תליא טומאתן בהכשירן דבזמן שהן כשרין וראוין לצאת בהן מצות תפילין אז תורת כלי עליהם, אבל אם הם תפלין פסולין. ואינן ראוין לצאת בהן מצות תפילין בטלה מהן גם תורת כלי אעפ"י שיש להן עדיין בית קיבול, וא"כ מ"ש מכל כלי שנשברה וחזרה ותקנה דפרחה טומאתה הישנה יעוי"ש, אבל אישתמיט מיני' התוספתא, ודברי הרמב"ם שפסק דלא פרחה הטומאה רק מהבית שנפרד, - אבל השלשה הבתים עדיין טמאים הם כיון שמשתמשים הם להפרשיות הכשרות המונחות בהם, ומטעם זה כשחזר ותיקן הבית הנפרד והנקצץ נתבטל להשאר ודינו כגוף אחר עם השאר, ומטעם שגוף אחד הוא, ומזה ראי' שאומרים לדבק כי טוב הוא. יג והנה הרמב"ם בפיה"מ שם מפרש להדיא שנחתכו ונתפרו, - הרי מבואר דמפרש דיתר קציצה שחתך, וגם דתקנה היינו תפירה, הרי מבואר להדיא כפירושו של הגר"א ז"ל ומבואר דדבק מהני להיות עור אחד, - ומצאתי בספר בגדי כהונה שמביא בשם שו"ת מ"ע סי' ל"ח שמביא לדברי הרמב"ם בפיה"מ, וכל זה נעלם מהגאון עמו"א. יד אמנם דעת התוס' בסוטה ח"י ד"ה כתבה דחיבור ע"י תפירה לא מהני, ובגט אם חיבר שני קלפים ע"י תפירה לא מהני, וראייתם מר"ה כ"ו דשופר של פרה פסול מטעם דכיון דקיימו גילדי גילדי הוי כשנים ושלשה שופרות ורחמנא אמר שופר אחד דוקא יעוי"ש, ולכאורה מ"ש תפילין הלא גם בתפילין הדין דבעינן שיהי' הבתים הארבעה דשל ראש מעור אחד וא"כ ע"כ לא מהני להיותם אחד ע"י תפירה, או דבק, אבל קשה טובא לפי"ז מהמשנה דכלים פרי"ח מ"ח כדלעיל. - מו ונראה לבאר דשני ענינים הם הא דתפילין מהא דשופר וגט, וכאשר יבואר. טז הנה התנא שונה הכא ואם כתבן בעור אחד יצא, והיינו שאם עשה עור אחד וכתב בו ד' פרשיות והניחן בד' בתים של עור אחד יצא, - ולכאורה קשה טובא מאי לשון יצא דמשמע דיעבד הא לכתחילה לא, וקשה הלא אדרבה כיון דאמרה תורה זכרון אחד בעינן, א"כ טפי אית לן לאהדורי להיות אחד, וא"כ איכא מובחר אם כתבו בעור אחד נ"כ, ומצאתי בחידושי הרשב"א למנחות שם שהקשה בזה,