נזר הקודש - מנחות קא

יעוי"ש, וה"נ דכוותי', ומטעם זה ע"כ דלא מפרש הרמב"ם הא דר"נ שאמר תלי דשא ברישא כפי שפירש הרא"ש שהוא על העמדת הדלתות נתכוון, - אלא הפירוש או כפירש"י או כפירוש התוס'. ולפי מה שביארנו דלא שייך פסול תעשה ולא מן העשוי בדבר הדלת, וכן מוכח, - ודברי הבה"ט שמביא בשם הלבו"ש דשייך בזה תולמה"ע צ"ע. - א דף לד עמוד ב' ת"ר יכול יכתבם על ד' עורות ויניחם בד' בתים בד' ולזכרון בין עיניך זכרון אחד אמרתי לך ולא ב' וג' זכרונות הא כיצד כותבן על ד' עורות ומניחן בד' בתים בעור אחד, ואם כתבן בעור אחד והניחן בד' בתים יצא, ויצויר זה כגון שחלק למטה ומחוברים קצת למעלה כמבואר בשט"מ שם, - ומאד תמהני על הרמב"ם שלא הביא בהלכותיו האי דינא דברייתא שאם כתבן הד' פרשיות דשל ראש בעור אחד דכשר בדיעבד, אשר כנראה לכאורה מהסוגיא דלית מאן דפליג בזה, ולפלא שלא עמדו בזה הנו"כ, והנה טרם שנבוא ליישב השמטת דין זה נקדים לבאר עוד ענין אחד כאשר יבואר. ב הנה מצינו פלוגתא רבתא בדין דיבוק ע"י דבק אם נקרא עור אחד, ה"ה הבעל התרומות והאגודה סברי דחיבור ע"י דבק נקרא עור אחד, - והב"ח יצא לחלוק עליהם, - ולכאורה נראה להביא ראי' לדברי הב"ח ולומר דדיבוק לא נחשב לעור אחד, והוא מהא דאיתא בסוגיא זו לקמן בברייתא בתפילין של יד דאם כתבן בארבע עורות והניחם בבית אחד יצא וצריך לדבק וכו' דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר אינו צריך, ולכאורה מדוע סבר ר' יוסי דאינו צריך הלא מסתברא דמובחר איכא בעור אחד, ומה מגרע הדיבוק, והפוסקים כתבו דיותר מובחר בעור אחד, כן כתבו הרמב"ם והטור וכל הפוסקים, ואם אמרינן דדיבוק עושה לעור אחד א"כ מדוע לא חש לזה ר' יוסי בכדי לעשות מובחר, וע"כ דסבר ר' יוסי דדיבוק לא מעלה ולא מוריד, ואעפ"י שרבי יהודה סבר דדיבוק מהני לעשותם אחד, אבל לרבי יוסי דקיי"ל כוותי' מוכח דדיבוק לא מהני כלל. ג אבל נראה דיש לדחות והוא דאעפ"י שיש מצוה בלכתחילה לכתוב הד' פרשיות על עוד אחד, והוא מטעם דר' יהודה דדריש והי' לך לאות כשם שאות אחת מבחוץ כך אות אחת מבפנים, - אפשר דאעפ"י שהדבק עושה חיבור והם עור אחד, אבל עדיין אין זה אות אחת כיון שעכ"פ ניכר שהם מדובקים, ואין זה בדמיון לאות אחת שמבחוץ שאינו ניכר שום דיבוק, והרי הוא אחד ממש, ובשלמא לר' יהודה כיון דהוי להרובא אות אחת גם מבפנים, וגם סבר דדבק הוי חיבור מעליא ועושה אותם לעור אחד שפיר דמי, אבל לר' יוסי דאין זה אלא מצד מובחר, סבר דלא יתוקן המובחר בהדיבוק, כיון שעכ"פ עדיין יש היכר הבדל בין הפרשיות. ד עוד נראה דכיון דע"כ הגוילין נתקדשו, אין זה מהנכון להיות בתור משמשין להשניי' דע"כ אין לדבקם רק באופן שיבוא אחד על חבירו, ואין בזה הידור, - ובשלמא לר' יהודה כיון דזה עיכוב בדין הרי"ז כאילו התנו מעיקרא על מנת כן, מה שאין כן לר' יוסי. - ה והנה לכאורה יש להוכיח כהב"ח מסנהדרין פ"ט ע"א דפריך שם אי הכי תפילין נמי אי עביד ארבעה בתי ואייתי אחרינא ואנח גבייהו האי לחודיא קאי והאי לחודיא קאי, ואי עביד חמשה בתי גרוע ועומד הוא האמר ר"ז בית חיצון שאינו רואה את האויר פסול יעוי"ש, והנה יש להבין הא דאנח הבית החמישי אם בהנחה בעלמא בלא דבק, א"כ אין זה כלום, וע"כ ע"י דבק, ואם אמרינן דדבק הוי חיבור גמור להכשר, אם כן למה להש"ס לומר דפסול מטעם דר"ז שאינו רואה את האויר תיפ"ל דגרוע ועומד הוא מטעם החמשה בתי, - אבל אם אמרינן דדבק לא מהני להכשר, א"כ לא מהני ג"כ להיות פוסל, מטעם החמשה בתי, ולהכי קאמר הש"ס דיש פסול משום שאינו רואה את האויר, - ומצאתי לאחרונים שעמדו בזה. ו אולם יש לדחות דהכא לכו"ע לא הוי דבק חיבור והיינו דבשביל איסור בל תוסיף סופו להפרד, ומטעם זה לא הוי גרוע ועומר כיון דסופו להנטל מזה, וע"כ אף אם אינו נעשה זקן ממרא בשביל זה, אבל איסור בל תוסיף ודאי איכא, וכן כתב הב"ח סקי"ט, ומטעם זה אפשר דלא הוי גורע להמצוה כיון דסופו להפרד, וממילא לא הוי הדבק חיבור, וראי' לזה מהא דתנן בפרי"ב דפרה מ"ט והבגד שהוא תפור בכלאים חיבור לטומאה, ואינו חיבור להזיי', וזהו בשביל דסופו להפרד מטעם איסור כלאים יעוי"ש, וע"כ הא דהוי חיבור לטומאה הוא מדרבנן, כן יש להוכיח מסוגא דשבת מ"ח ע"ב, - ועי' ברמב"ם פרי"ב מפרה ה"ד, ולפי"ז שפיר מיירי דמנח הבית החמישי בדבק, ומ"מ לא הו גרוע ועומד, ורק הפירכא משום דר"ז מהא דאינו רואה את האויר, וכמו שנתבאר. ז אמנם בעיקר הדבר כבר הכריע רבינו הגר"א ז"ל ממשנה פרי"ח דכלים מ"ח דתנן שם התפלה של ראש ארבעה כלים, ומבואר שם דנעשים אב הטומאה לטמא אדם וכלים, וכל בית שבו הוי כלי קבול בפני עצמה מפני הפרשה המונחת בתוכה, ותנן שם התיר קציצה הראשונה היינו שסתר את הבית, ואח"כ תקנה טמאה טמא מת וכו' ופירש רבינו הגר"א ז"ל שם בשנות אליהו דמכאן מוכח דלא בעינן בתפילין מעור אחד, דאם בעינן מעור אחד היאך אפשר לתקנה כמבואר שם. ח והנה לכאורה אפשר לדחות דהמשנה ר' יהודה היא דסבר דחיבור בדבק הוי חיבור מעליא כמבואר לעיל, אבל דוחק לומר סתם משנה כיחידאה, ועוד דהרמב"ם פסק לההיא משנה בפר"ז מה' כלים הי"ב, ואילו הכא פסק כר' יוסי, וא"כ מוכח דדעת הרמב"ם כמו שמפרש הגר"א ז"ל. ט וראיתי בספר עמו"א סי' א' כתב לדחות דמפרש המשנה שלא חתך הקציצה, אלא התיר הקמטים ונפשטה הקציצה ששוב אינה מקבלת טומאה כדין כלי עוד פשוטיהן טהורין ותנן כלים פרכ"ו מ"ב