נזר הקודש - מעילה צג

טובא דהרי מבואר בהדיא בסוגיא לפי מה שמוקים רב פפא, ועי' בכס"מ שכתב דאפשר שלא הי' כתוב כן בנוסחא שלו. - אבל דוחק לומר כן

ב ונראה להראות פנים מסבירות לרבינו הראב"ד והוא מהא דאיתא לקמן ע"ב רב פפא אמר קדשי מזבח תמימין ונעשו בעלי מומין ועבר ושחטן איכא בינייהו, והתניא קדשי מזבח תמימין ונעשו בעלי מומין ועבר ושחטן רבי אומר יקברו, וחכ"א יפדו. - והביאור דרבי סבר קדשי מזבח היו בכלל העמדה והערכה ורבנן סברי לא בעינן העמדה והערכה כמו שפירשו רש"י ורגמ"ה. - והנה קשה טובא לרבי דאמר יקברו אמאי יש בהם מעילה מ"ש מקדשים שמתו דאין בהם מעילה דבר תורה, ובשיט"מ הקשה בזה ומתרץ וז"ל, ואומר מהר"ם דמיירי בנהנה מחיים קודם שהועמדו והערכו, והשתא מתוקם שפיר והתניא בניחותא דרבי סבר כיון שאחר שנשחט יקברו אין נפדין בשום ענין וא"כ היינו כמו קדושת הגוף דמתניתין ואיירי מחיים, ורבנן סברי כיון דנפדין לאחר שחיטה אף כי לא עשו העמדה והערכה, א"כ לאו היינו קדושה"ג, ומשו"ה קאמר דאין מועל אחר מועל אף כשנהנה מהם מחיים עכ"ל יעוי"ש. - והנה יש להבין לרבי דסבר דיש מועל אחר מעול בנהנה מחיים, וע"כ משום דזה נקרא אין בו פגם, מטעם דעכשיו אין בו פגם לאחר שחיטה, וקשה הא כיון דנהנה מחיים, ועומדת לפדייה מטעם בעלת מום נמצא דבשעת ההנאה היתה פגם ויצאת לחולין, וא"כ אין בזה מועל אחר מועל. - והנה יש לומר כמו שכתבו התוס' בד"ה קדשי מזבח וכו' וז"ל, ודבר שאין בו פגם קרי לי' לפי כשמתחילה כשהיו תמימים היו דבר שאין בו פגם. - וזה אינו מובן דמה מהני מה שמתחילה היו באין בו פגם, כיון שבשעה שנהנה יש בו פגם. - אמנם צריך לומר בזה, והוא כפירושו של מהר"ם דהנאה היתה מחיים, וגם בשעה שהי' תמימים, נמצא דההנאה היתה בשעה שאין בו פגם, וגם לבסוף אין בו פגם, להכי יש מועל אחר מועל לרבי. - וע"כ רבנן דסברי בזה אין מועל אחר מועל מיירי ג"כ דההנאה היתה מחיים גם בתמימותם. - וא"כ תקשה הא כיון דהיתה ההנאה בהיותם תמימים א"כ היינו כוס של זהב וכמו שפריך הגמ' לעיל. - וע"כ צריך לומר דסברי רבנן דזה נקרא דבר שיש בו פגם מטעם דכיון דאפשר שיפול בו מום וזהו פגם, להכי הוי גם עכשיו דבר שיש בו פגם, - נמצא מבואר דלרבנן דרבי בנהנה מבהמה תמימה נקרא יש בו פגם מטעם דיש במציאות לבוא לידי פגם, - ולרבי נקרא אין בו פגם. - והנה לפי"ז הא דתנן לעיל במשנה הנהנה מן החטאת לא מעל עד שיפגום מצי מיירי גם בתמימה, ואינו דומה לכוס של זהב מטעם דיש בו פגם, - ולא צריכין לאוקמי' המשנה דמיירי בבעלת מום, - וע"כ רב פפא דמוקי המשנה בבעלת מום הוא אליבא דרבי דסבר דתמימה נקראת אין בה פגם, וכיון דיש לפסוק כרבנן, א"כ אין הבדל בין תמימה לבעלת מום, - ומתפרשא המשנה כפשוטה דאין הבדל רק בין חיה למתה, וזהו כוונת הראב"ד בהשגה. - ומה שכתב הכס"מ בשם המ"ע דמשגיחין על אותה שעה, נראה דסבר הראב"ד דע"כ בכל קרבן יש גם קדושת דמים, וזה כשיפול בו מום, ולהכי דנין גם בהיותה תמימה גם בדבר הקדושה דמים שיש בה, וביותר כאשר כן מבואר בסוגיא

ג אמנם הרמב"ם ע"כ מפרש כפירושם של התוס' דלא גרסי ועבד ושחטן, ומיירי מחיים, אלא דרבי סבר דאין לו פדיון אלא ע"י העמדה והערכה משו"ה ע"י מעילה לא נפיק לחולין ויש מועל אחר מועל, ורבנן סברי אין מועל אחר מועל דלא אלים קדושתי' שהרי הם נפרדים מבלי העמדה והערכה יעוי"ש, ומיירי שההנאה היתה בהיותה בעלת מום, ולכו"ע איכא פגם, ורק סברת רבי משום דכיון דקדושתו אלימתא יש כאן להכי יש מועל אחר מועל. והרמב"ם בפר"ו ממעילה ה"ח לא הביא הא דעבר ושחטן. - ובזה מיושב דלא תקשה להרמב"ם מה שהקשה בתוסיו"ט בסתירת דברי הרמב"ם דסבר הכא דקדשי מזבח לא בעי העמדה והערכה ממה שפסק בפר"ה מה' ערכין, - משום דהכא לא נחית לומר דלא בעי העמדה והערכה דגם אם בעי העמדה והערכה ג"כ, מ"מ סבר דסברי רבנן דבשביל זה לא יצא מכלל הדין דבדבר שיש בו פגם אין מועל אחר מועל דסברי רבנן דבשביל אלימות הקדושה, לא תשתנה הדין דין מועל אחר מועל בדבר שיש בו פגם, ובזה פסק הרמב"ם כוותייהו, וממילא אין מכאן הכרח לומר דבהמה תמימה נחשבת ליש בה פגם לרבנן. - ממילא פוסק, כאוקימתא דרב פפא לעיל, ומחלק בין בהמה תמימה לבעלת מום, וכמוש"נ

ד וע"ד מה שהקשה הראב"ד דנם בבהמה תמימה איכא פגם להעור מטעם דהעור אינו בהקרבה ושייכה לכהנים ומעילה איכא גם כשנהנה מהעור קודם זריקה. - נראה דע"כ בעינן שתהי' הנאה והפגם באופן אחד כמו בתרומה. - והכא הוי הנאה מהקדש והפגם וההפסד לכהנים בשעה שנסתלק ההקדש, והרי"ז כמו הא דהנאה בדבר אחד והפגם בדבר אחר דהיינו דההנאה הוי מהקדש, והפגם הוי להדיוט

ה ברש"י ד"ה אמר רב פפא וכו' וסיפא דקתני כשהיא מתה כיון שנהנה בשו"פ מעל וכו', דכיון דמתה לאו בת פדיון היא דאין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים יעוי"ש, משמע דאי לאו האי טעמא הוי אמרינן דפודין, וקשה הא חסר בה המום, וע"כ סבר רש"י דמיתה בעצמותה הוי מום לפדות עליה וזה דלא כדברי התוס' ב"ק ע"ו ד"ה שחיטה שכתבו דמיתה לא הוי מום וכן משמע מדברי התוס' תמורה ל"נ ד"ה תמימים

א ע"ב. משנה, אין מועל אחר מועל אלא בהמה וכלי שרת בלבד. - והקשו התוס' מהא דתניא בתוספתא בקע בקרדום של הקדש וכו' כולם מעלו, וכמו כן הקשו התוס' בקדושין, ושם ביארו דעיקר הדבר הא דאין מועל אחר מועל בקדושת דמים באופן דאיכא הוצאה מרשות לרשות דהיינו שהי' מכוון לגוזלה כגון שהי' סבור שהכלי של חבירו באופן שנקרא גזלן, משא"כ באופן שכל אחד סובר שהוא שלו. ואינו מתכוון להוציא מרשות לרשות, אלא כוונתו ליהנות ולהניחו אח"כ דבזה לא הוי אלא