נזר הקודש - מעילה צ

טרם נפדה, והיינו דבשביל קדושה זו כבר הי' נפקע תיכף בהלקיחה דהקרבנות, ורק מפני שקדושת הקרבן מעכב ההפקעה דהקדש ראשון, זה לא הוי עיכוב מטעם משקה ישראל, מפני שזה בא מסיבת הקרבן עצמו, ואין זה ענין להא דהתוספתא שאין מביאין קרבנות מן הקדש שלא נפדה, יען דהתם העיכוב פדייה היתה מצד הבעלים, משא"כ הכא שהקרבן מעכב ההפקעה זה לא הוי פסול מטעם משקה ישראל

ה ויש להביא ראי' לסברא זו בהא דאיתא בזבחים פר' התערובות כל הזבחים שנתערבו בחטאות או בשור הנסקל אפילו אחת בריבויו ימותו כולם ופריך שם בגמ' ע"ב ונבטלי' ברובא וכו' יעוי"ש. וקשה לר' אלעזר דסבר בזבחים ע"ט כשם שאין מצות מבטלין זו את זו כך אין איסורין מבטלין זה את זה, וא"כ אם נתערב שור הנסקל בהקרבנות, הרי אסורים כל הקרבנות גם להדיוט מטעם שור הנסקל, וא"כ לא הוי משקה ישראל, וא"כ מאי פריך וליבטל ברובא. - ובע"כ צריך לומר דכיון דהקדש בעצמו הוי סיבה לעכב הביטול, ואיסורא דהקדש לא הוי חסרון שתפסול משום משקה ישראל. ומצאתי בבית הלוי ח"ב סימן ל"ד שנחית לזה יעוי"ש. - וא"כ בנידון דידן לפי מה שביארנו שעיקר סיבת עיכוב המעילה הוא בשביל הקרבן בעצמו להכי לא הוי חסרון מצד משקה ישראל, וכמוש"נ

ו והנה מה שפסק הרמב"ם בפר"ו ממעילה הי"א וז"ל, וכולם אין מועלין עד שיזרק הדם לפיכך המביא מנחות ונסכים ולחם תודה מן ההקדש אעפ"י שעבר עבירה לא מעל שאין כאן זריקת דם לכפר עליו,. ומקור להאי דינא תוספתא בפר"א דמעילה. - וקשה טובא מ"ש חטאת ומ"ש מנחה דהרי גם במנחה איכא קומץ, ועוד מדוע לא נחשב אכילת תודה להנאה, ובקר"א עמד בזה בתמי' יעוי"ש. - ונראה דהנאה למעילה שנלמד חטא חטא מתרומה בעינן הנאת הגוף ולא הנאת מצוה, וכמו דקיי"ל מצות לאו ליהנות ניתנו, ואפילו מאן דסבר מצות ליהנות ניתנו. - אבל הכא שאני כיון דנלמד מתרומה דבעינן הנאה חומרית, והנאה חומרית בקרבנות לא הוי רק ענין כפרה שזה נחשב להנאה חומרית גם כן מטעם דנפטר מאחריות דהחיוב קרבן. - אבל מנחה ונסכים ולחמי תודה שכל עיקרן הוא רק בגדר מצוה אין הנאתן הנאה חומרית הדומה לתרומה להכי לא נחשבת הנאה זו להיות הנאה להיות מועל עליהן כמוש"נ. אבל לכאורה תקשה מהא דר"ה כ"ח דאיתא שם אימת מעל לבי תקע וכו' הרי מבואר דאם אמרינן מצות ליהנות נתנו יש מעילה גם בעבור הנאה רוחנית. - אבל נראה דיש הבדל בין אם נהנה שבעבור ההנאה תצא לחולין דאז יש מעילה עבור החילול. - ומצינו כזה בתרומה דהחיוב הוי נ"כ מטעם החילול כדכתיב ומתו בו כי יחללוהו. - ובזה אין הבדל בין הנאה חומרית להנאה רוחנית, משא"כ במוציא מעות הקדש עבור הקדש דליכא בזה מטעם חילול, ורק יש לחייבו מטעם הנאה סבר הרמב"ם דבזה בעינן הנאה חומרית דוקא דומיא דתרומה. - ובדבר לחמי תודה אשר קשה לכאורה הלא איכא באכילתן הנאה חומרית. - אבל זה לא קשה דמיירי שנודע לו אח"כ שהוא של הקדש ולא אכלן. - אבל אין חיוב מעילה על הבאתן. וזהו מפני שהוא רק בגדר מצוה שנעשה במעות של הקדש ואין בזה הנאה חומרית כמוש"נ

ז והנה מה שפירש"י בדברי ר"ש שאמר כיון שהוציא מעל דהכוונה שהביא לעזרה. - הנה כן מבואר בספרי סדר ראה פרשה י"ב דאיתא תשא ובאת שחייב בטיפול הבאתו עד שיביאם לבית הבחירה רבי יהודה אומר עד שיביאם לבאר הגולה חייב באחריותן מבאר הגולה ואילך אינו חייב באחריותן יעוי"ש. - הרי מבואר דלת"ץ דרבי יהודה חיוב אחריות עד הבאה לעזרה, ומסתמא דת"ק דר' יהודה הוא ר"ש כמו הכא בברייתא, ועוד דסתם ספרי הוא ר' שמעון, וא"כ שפיר פירש"י ורגמ"ה דהכוונה הכא עד הבאה לעזרה. - אבל זה תקשה דהתם אמר רבי יהודה עד שיביאם לבאר הגולה, והכא אמר עד שיזרק הדם. - והגאון מלבי"ם שם כתב דת"ק הוא ר"ש דהכא ור' יהודה דאמר שם עד הבאה לבאר הגולה מפני ששם הוא מקום השחיטה, ושם הוא מוסר אותו לשחיטה ולזריקה יעוי"ש. - והנה דחוק קצת לפרש דזהו ר' יהודה דהכא דאמר עד שיזרק הדם, דע"כ הכוונה מפני שנהנה מהכפרה כמו שכתבנו לעיל. - ובדוחק אפשר לומר דבאופן שמסור לשחיטה מרגיש עצמו לנהנה מפני שבטוח הוא בכפרתו שתבוא מיד. - ועי' בטו"א במגילה ח' שהרבה לתמוה בזה כמבואר שם. - אבל לפי מה שביארנו אתי שפיר

שם. ואשר יתן ממנו על זר והאי לאו זר הוא דהא אימשח בגוויה. ביאור הדבר דכיון דהותרה אצלו שמן המשחה, והותר איסור מעילה אצלו

א שם, מה תרומה כי יאכל פרט למזיק גבי הקדש נמי כל דבר אכילה כי מזיק לי' פטור. - הנה הגאון בקהלת יעקב בחידושיו לפסחים ו' הקשה למ"ל קרא גבי שומרים רעהו למעט הקדש כיון דגם מזיק הקדש פטור, וכתב דאי לא כתב רחמנא רעהו לא הוי דרשינן למעט מזיק הקדש יעוי"ש. הנה כבר קדמו בזה הגאון בפנ"י בחידושיו לב"מ נ"ז יעוי"ש. - ובקהלת יעקב רוצה להוכיח מזה דמזיק הקדש חייב ורק מחומש פטור יעוי"ש

ב אמנם לפי מה שכתבנו לעיל דע"כ אין למעט מזיק הקדש רק באופן שהזיק בשוגג מטעם דהלימוד מתרומה על שוגג נאמרה. - וממילא אין למעט חיובי שומרים, כי אין זה ענין לשוגג מטעם קבלת השמירה. - וביותר פשיעה שקרוב למזיד הוא. - ולהכי איצטרך רעהו למעט

ג והנה גם לאחר שחידשה תורה מהא דרעהו גבי שומרים דפטורים בהקדש. - נראה ג"כ דזה בחיובי שמירה פטורים דהיינו אפילו פשיעה ממש ג"כ אינו דומה למזיק בידים, דהרי לא נתכוון להזיק, אבל היכא דאזיק בידים ממש בכוונה זה לא שמעינן ממיעוט דרעהו, ושפיר יש לומר דמזיק ממש חייב. - ואתי שפיר הא דתנן בב"ק נכסים שאין בהן מעילה, והיינו דקדשים נתמעטו מדין נזקין, מטעם דהחיוב הוא רק מפני שמירת ממונו עליו. - ואפילו לרב דאמר מבעה זה אדם הרי פריך הגמ' ב"ק ד' וכי אדם דרכו להזיק ומשני בישן כיון דכייף ופשיט אורחי' הוא. - הרי מיירי המשנה בשוגג