נזר הקודש - מעילה פט

כי ההוצאה דחצי פרוטה לא נחשב למאומה. - ולהכי מדייק התנא ונקט אכילתו ואכילת חבירו וזהו להכוונה כמו שכתבנו

ה והנה בזה שכתבו התוס' דליכא לפרש אכילת חבירו ע"י שליחות משום דזה נהנה וזה מתחייב לא אמרינן גבי מעילה ג"כ, ועיקר הא דרבתה תורה שליחות במעילה דוקא אם הוא ע"י הוצאה. - וקשה הא מיירי באכילה דחצי שיעור דהרי בעינן לצירופו של השני להצטרף לשיעור, וא"כ ממילא לא יתחייב חבירו לחיוב מעילה, וא"כ שפיר יש לומר דמהני בזה שליחות. - ודוחק לומר דבשביל איסור דחצי שיעור תתבטל בזה השליחות, דע"כ הביאור זה נהנה וזה מתחייב לא אמרינן, הביאור דמשלח לא יכול להתחייב בהחיוב המגיע להשליח עבור הנאתו, אבל בחצי שיעור שאין להשליח חיוב זה דמעילה, שפיר יש לומר דמצטרף לאכילה דהמשלח להיות חייב במעילה, וזהו בצירוף דשליחות דהשליח. - והפנ"י בחידושיו לקדושין מ"ג בתוס' ד"ה שלא מצינו וכו' מחדש בכוונת התוס' שם דסברי דהיכא דלא הי' השליח בר חיובא כגון שהוא מזיד בדין הוא שיתחייב המהנה ולזה דייקא התוס' והשליח לא ידע, ומיושב קושיות המהרש"א יעוי"ש. - ולפי"ז הכא דהשליח, אכל רק חצי שיעור נקרא ג"כ לאו בר חיובא בדין מעילה דלא עדיף ממזיד, ובאופן זה חייב המהנה שהוא המשלח. - והנה לפי דברי הפנ"י יש לאוקמי' ג"כ שהי' השליח מזיד. - אבל בלא"ה אתי שפיר כיון דלא הוי רק חצי שיעור, ופשיטא דלא נקרא בר חיובא למעילה. - וא"כ קשה מדוע כתבו דלא שייך הכא שליחות. - והנה על מזיד דהשליח אפשר לומר דאין להצטרף עם האכילה דהמשלח, דלא דמי להא דכתבו התוס' בקדושין מ"ב ד"ה אמאי דגם אם השליח מזיד מ"מ חייב המשלח יעוי"ש, דשאני התם דהמשלח הי' שוגג בכל השיעור, משא"כ הכא דבעינן לצרופי מזיד דשליח לשוגג דהמשלח, וא"כ לא הוי שיעור שלם בשוגג, וזה הוי חסרון בחיוב מעילה. - אבל זה קשה כיון דלא הוי אלא חצי שיעור מדוע לא מהני בזה להיות חייב המהנה מטעם שליחות, וצע"ג

ו והנה אפשר לומר לפי המבואר בב"מ נ"ה ע"ב שדרשו מקרא לרבות פחות משו"פ להישבון, וכן איתא בספרא ויקרא, חובה, פרי"א, וכן איתא בירושלמי פסחים פר"ב ה"ג, וכן כתב הרמב"ם בפר"ז דמעילה ה"ח וז"ל, המועל בפחות בשו"פ בין בזדון בין בשגגה משלם את הקרן ואינו משלם את החומש עכ"ל, נמצא דחידוש שחידשה תורה בדין מעילה דגם פחות משו"פ ישנה בחיוב מעילה, לדין תשלומין. להכי נקרא בר חיובא גם באוכל חצי שיעור, ומה"ט ישנו בצירוף ג"כ כיון דשניהם היינו שני חצאי שיעור המה בני ביקתא. - ולהכי גם בזה אמרינן דזה חוטא וזה מתחייב לא אמרינן, ולא מהני בזה שליחות, כן נראה בשיטת התוס'

ז הנה עוד כתבו התוס' שם א"ג שמא יש לומר גם על ידי שליחות כגון שציוה את חבירו ליטול ולאכול ומדאגביה קנויה ומעל קודם האכילה יעוי"ש. וקשה ג"כ הא כיון דמיירי בחצי פרוטה דליתא בקנינים, ולא שייך בזה לומר מדאנבי' קנוי'. - והנה אפשר לומר ג"כ דכיון דרבתה תורה חיוב תשלומין בהקדש בפחות משו"פ, להכי שייך בזה נם קנינים, וצ"ע

א דף י"ט לקח קני זבין וזבות כיון שהוציא מעל דברי ר' שמעון, רבי יהודה אומר עד שיזרק הדם. והנה רש"י פירש דפליגי באחריות של קרבנות ר"ש סבר כיון שהביאון לעזרה אינו חייב עוד באחריותן לכן מיד שהביאון לעזרה הוציאו מרשות לרשות, ור' יהודה אומר עד שיזרק הדם הוא חייב באחריותן, ודברי רש"י תמוה טובא דע"כ חטאת ואשם מחויב באחריות עד לאחר כפרה, ועוד דהלא לא הוזכר בדברי ר"ש הבאה לעזרה כלל

ב והנה לפי מה שפירשנו לעיל דע"כ אין לחייבו הכא בדבר ההוצאה של שינוי רשות מהקדש להדיוט כיון שהכניס עתה לרשות הקדש, ואין לחייבו על ההוצאה, אמנם יש לחייבו על ההנאה, וסבר ר"ש דמי שהביאו לעזרה אשר בטוח במשפחתן של כהנים הזריזין שבודאי יעשו ההקרבה, אז מגיע לו הנאה, ובשעה זו מעל. - ומשום זה הוכרח רש"י לפרש הבאה העזרה. - ורבי יהודה סבר דזה לא נחשב להנאה, ורק אחרי הזריקה שהוא כפרה חשיבה הנאה למעילה

ג והנה הקרן אורה בחידושיו למעילה הקשה דלרבי ' יהודה דאמר עד שיזרוק הדם לא מעל א"כ בשעת שחיטה קרבן פסול הוא דהא בעינן משקה ישראל כמו דתניא בתוספתא פר"ב דמנחות, אין מביאין מנחות ונסכים מהקדש שלא נפדו, וא"כ כיון שהי' פסול בשעת שחיטה היאך יחזור ויוכשר בזריעה עכת"ד. - והנה רוצה לומר דלאחר זריקה שמעל נעשה בירור למפרע דקרבן כשר, הוא דוחק נדול

ד ונראה לבאר בעצם הענין. - דהנה זה ודאי דהמעות שהוציא יצאו לחולין דכיון שקבל המוכר המעות אשר בודאי ישתמש בהם לצרכו. - הרי"ז כדין המשנה בגזבר שנתן לשולחני מעות מותרין דמשתמש בהם והגזבר מעל. - ואפילו לשיטת הרמב"ם שם דהגזבר לא מעל מטעם דלא אמר לו בפירוש, וכמו שכתבנו לעיל מזה. - אמנם ע"כ התם דוקא משום שקבל המעות בתורת פקדון, משא"כ הכא שקבל המעות מטעם מכירה בודאי יש בזה היתר תשמיש, וכאילו אמר לו בפירוש שישתמש בהם, וא"כ איכא מעילה. - והא דבאמת לא מעל הכא בשקונה קני זבין וזבות חטאות ואשמות. - זהו מפני החליפין שהחליף הקדש בהקדש, וחסר בזה השינוי רשות. - נמצא דההקדש החדש מעכב מלהיות מועל בהן. - והנה יש לחקור אודות המעות שביד המוכר אם יצאו לחולין. - הנה זה פשיטא שהמעות הם נעשה חולין, מטעם אחר, והיינו מפני שיצאת הקדושה מהמעות, ונתפסת הקדושה על הקרבנות, וקדושה זו טרם נפגמה. ולא יצוייר מעילה חדשה רק אם יהנה מן הקרבנות וההנאה, לר"ש כאית לי' ולר"י כדאית לי'. - ובזה יובן היטב הא דלא הוי איסור מטעם משקה ישראל. והיינו כי מצד הקדש המעות שחל על הקרבנות לא הוי זה חסרון מטעם משקה ישראל אעפ"י שההקדש