נזר הקודש - מעילה פז

יז והנה לפי"ז יש לחקור היאך הדין במזיק הקדש בשוגג אם יש בזה מעילה. - ואעפ"י דקיי"ל דמזיק הקדש פטור, אבל יש לחקור אם תצא לחולין. - ולפי מה שבארנו יש לומר דתליא בפלוגתא דתנאי אם בעינן הנאה, דלתנא דמתניתין דבעינן הנאה ג"כ, הנה במזיק הקדש אינו יוצא לחולין, אבל לתנא דברייתא יש מקום לומר דגם במזיק תצא לחולין

יח והנה מהא דאיתא בפסחים כ"ז ע"ב בתנור שהסיקו בעצי הקדש וכו' פריך הש"ס והלא מעל המסיק וכיון דמעל יצא לחולין, וממילא הפת מותר יעוי"ש. - וקשה אם אמרינן דבאופן שלא נהנה אין בו מעילה וממילא אינו יוצא לחולין, וא"כ לישני הש"ס דמיירי דהמסיק הי' בתור מזיק גרידא ולא נהנה מאומה, וא"כ לא יצא לחולין ולהכי הפת אסור, ומוכח מזה דגם בלא הנאה כמו מזיק ג"כ איכא מעילה וע"כ הוא מטעם הוצאה שהוא שינוי רשות מרשות הקדש לרשות אבדון, ג"כ נקרא שינוי, והנה אין להקשות מזה על הרמב"ם מטעם דיש לומר דסוגיא דפסחים אזלא אליבא הסוגיא דב"מ מ"ג אליבא דתנא דברייתא. - אבל לדינא סבר הרמב"ם דיש לפסוק כהתנא דמתניתין

יט והנה לתנא דברייתא וסוגיא דפסחים דיש מעילה במזיק, ע"כ צריך לומר דאיכא גם תשלומין, דכיון דקרינן בזה כי תמעול מעל, ע"כ קרינן בזה ואת הקודש ישלם, וע"כ הא דפטרה תורה מזיק מכי יאכל ע"כ הכוונה מחומש ומאשם, אבל קרן משלם, ולתנא דמתניתין ולשיטת הרמב"ם דסברי מזיק אין בו מעילה ע"כ פטור נם מקרן, וזהו שיטת התוס' הכא דמזיק פטור מכלום, וכן דעת התוס' ב"ק ז' וב"מ צ"ח דפטור לגמרי גם מקרן. - והנה רש"י פירש שם דפטור מחומש, ובשיט"מ לב"ק שם הביא בשם הרבה ראשונים דפליגי בזה. - והנה בספר קהלת יעקב לפסחים מוכיח מהא דגיטין נ"ג בהא דהמטמא והמדמע והמנסך וכו' דפליגי שם בהיזק שאינו ניכר אם שמי' היזק, ומקשה מהא דהכהנים שפיגלו במקדש וכו' ואם איתא שוגגין פטורין מפני תיקון העולם מבעי לי', וקשה הא אם היזק שאינו ניכר שמיה היזק מכל מקום בהקדש שאני דגם מזיק בידים פטור, ומוכח דמזיק בהקדש חייב, עכת"ד יעוי"ש. - וכן הקשה בפני יהושע בריש ב"ק, וכבר קדמו המל"מ בפ"ב מגניבה. - והנה מלבד מה שיש לומר דבזה לא שייך לומר מזיק הקדש כיון שההיזק הוא לבעלים דמחויב להביא קרבן אחר, ועי' בספרנו נזר הקודש למנחות במלואים סי' א'. - הנה עוד יש לומר דהסוגיא אזלא אליבא דתנא דברייתא דסבר מזיק הקדש יש בו מעילה

ב והנה יש להעיר דלפי מה שמבואר שיטת הרמב"ם דבאופן דלא הי' הנאה אין בזה משום מעילה, ולפי"ז צריך להיות מזיק הקדש לשיטת הרמב"ם פטור, ואילו בפר"ב משכירות ה"ג כתב הרמב"ם וז"ל יראה לי שאם פשע השומר בעבדים וכיוצא בהן חייב לשלם, יעוי"ש. - והנה מהלשון כיוצא בהן ע"כ הכוונה גם הקדש דהזכיר שם בהלכה הקודמת. - ואם בפשיעה חייב כש"כ מזיק ממש, - ונראה דסבר הרמב"ם דאעפ"י שאין מעילה במזיק הקדש וכמו כן בפושע בשמירה, - אמנם דין מעילה אינו בזה, אבל חיוב תשלומין איכא דלא גרע מזיק הקדש ממזיק הדיוט, ונפק"מ לענין יציאה לחולין, דאם התשלומין עבור המעילה תצא הדבר לחולין, אבל אם התשלומין מצד גזל שהפסיד ממון הקדש דלא גרע מהפסד דבר של הדיוט, אין בזה יציאה דחולין. - וזה כוונתו בה' שכירות. - ובזה אתי שפיר גם סוגיא דגיטין שם לענין היזק שאינו ניכר בפשטות דאם שמיה היזק חייב לשלם כמו שמשלם להדיוט, היינו מצד תשלומין דהדיוט ולא מצד תשלומי מעילה, ונפק"מ דאינו יוצא לחולין. - וראי' לזה מדלא כתב הרמב"ם זה להלכה בה' מעילה, בדין מזיק, וע"כ דזה אינו שייך לדין מעילה מטעם שאין בזה יציאה לחולין, ואדרבה מוכח מדברי הרמב"ם דבעינן מעילה כזה שתהי' יציאה לחולין דוקא באופן שיש בזה הנאה, וזהו כתנא דמתניתין, וכמו שנתבאר לעיל

כא עוד נראה דזה ודאי דבמעילה דמזיד אין הדבר יוצא לחולין אליבא דרבי יהודה דקדושין נ"ה, וכן איתא בפסחים כ"ז, - וגבי פשיעה דלשיטת הרמב"ם תורת מזיק עליו, ודינו כמזיד, ואין חיובו מתורת מעילה, אלא דינו כדין מזיק הדיוט, וא"כ אפילו אם סבר הרמב"ם דמזיק הקדש פטור לגמרי, אבל זה דוקא אם בא ההיזק בתורת מעילה דהיינו בשוגג, אבל אם בא ההיזק במזיד לא הוי פטורו מטעם מיעוט התורה שנלמד מכי יאכל פרט למזיק, דזה ודאי דכוונת התורה לפטרו אם נעשה בשוגג דבזה מיירי קרא

כב ובזה יש ליישב הא דהקשו התוס' ב"ק ז' וא"ת רעהו דכתב רחמנא ל"ל הא מכי יאכל נפקא כדאיתא במס' מעילה י"ט מקיש רחמנא הקדש לתרומה וכו' ויש לומר דאי לא אשכחן דפטור מזיק הקדש לא הוי דרשינן מכי יאכל פרט למזיק אלא למעט חומש לחודיא, יעוי"ש. - והרמב"ם דסבר מזיק הקדש חייב דהרי נם ע"י פשיעה חיובי מחייב, - א"כ תקשה למה איצטריך הא דכתב רחמנא רעהו גבי נזיקין, וע"כ צריך לומר דמכי יאכל ליכא למעט אלא שוגג לומר דמזיק בשוגג אין בו דין מעילה, אבל תשלומין דקרן חיובי מחייב, להכי איצטריך שור רעהו, לומר דבנזקין דבהמה ליכא גם חיוב תשלומין

כג גרסינן בפסחים ו' ע"א אמר רב יהודה אמר רב המוצא חמץ ביו"ט כופה עליו את הכלי, אמר רבא אם של הקדש הוא אינו צריך מ"ט מיבדל בדילי מיני', ואמר רב יהודה אמר רב חמצו של אינו יהודי עושה לו מחיצה עשרה טפחים משום היכר, ואם של הקדש הוא אינו צריך מ"ט מיבדל בדיל מיני', ע"כ, ויש לעיין כיון דבדין השני אמר רב בעצמו ואם של הקדש הוא אינו צריך, א"כ מדוע בדין הראשון לא אמר רב בעצמו כן כמו שאומר בדין השני, ורק רבא אמר כן על דינא דרב. - והוא דיוק עצום, וראיתי בספר קהלת יעקב בחידושיו לפסחים אמר דבר מושכל דבדין הראשון מיירי בחמץ של הקדש שקבל עליו אחריות, ורב סבר כרבי יהודה דחמץ אסור לאחר הפסח, וא"כ פשע בזה שלא פדה קודם החמץ, ופשיעה זו הוי מעילה ונפיק החמץ לחולין, אבל רבא סבר כר'