נזר הקודש - מעילה פג

דשם וכפירוש התוס' דשבת, דהכוונה דלהכי ישנם בצירופים אעפ"י שאין שווים בשיעוריהן שזה מפני שבכוונה יש להם שיעור אחד וכולם שוו בזה, וזהו כפירושם של הנ"ל שכתבנו, אבל אין זה לגמרי כפירושם שמפרשים מפני שמצינו דראוים לשיעור טפח על טפח לחודיא. - והרמב"ם מפרש מפני שבכוונה כולם שווים, להכי מצטרפין גם לשיעוריהם באופן שנקרע שלא בכוונה. - הנה על זה מסיים הרמב"ם וכתב דהכוונה אינה מועילה בפחות משלש אצבעות על שלש אצבעות, מטעם דבפחות משיעור זה בטלה מחשבתו. - ובזה אתי שפיר דברי הרמב"ם שכתב וכן המקצע מאחד מהן לאחיזה כדי שיאחז בו בידו כדרך קוצצי תאנים שלא ילקו אצבעותיהן הרי"ז טמא בכל שהוא, ואח"כ כתב למה שכתב לעיל דכל שבכוונה שפיר דמי גם בפחות מכשיעור, על זה כתב והוא שלא יהי' פחות משלש על שלש שכל פחות משלש אצבעות טהור מכלום, והיינו דלא מהני בזה כוונה, כן נראה בס"ד

ט והנה בתוספתא כלים ב"ב פר"ב איתא המקצע למשכב אין פחות משלשה על שלשה, ולמושב טפח, ולמעמיד כל שהוא, ובביאורי הגר"א ז"ל מפרש וז"ל מעמיד כל שראוי לעמוד עליו, והני שלשה דברים טמא משום משכב ומושב ומעמיד, דהיינו אם שוכב הזב עליו או יושב או עומד, עכ"ל. והנה לפי"ז יש דין חדש לגבי מדרס הנקרא מעמיד, ושיעורו בכל שהוא, ולפלא שלא הביא הרמב"ם זה בהלכה. - אמנם התוס' בסוכה י"ז ד"ה כדתנן הביאו תוספתא זו, ופירשו דהכוונה מעמיד היינו אחיזה דמעילה, יעוי"ש. ואפשר דהרמב"ם מפרש התוספתא כפירושם של התוס'. - אבל עכ"פ לא מפרש הרמב"ם כפירושו של רבינו הגר"א ז"ל. - ואפשר שכוונת הגר"א ז"ל ג"כ במה שכתב עומד עליו, היינו שנשען עליו, ואין הבדל אם נשען באצבעו שביד או האצבע שברגליו, וכוונת רבינו הגר"א ז"ל כוונתו ג"כ כפירושו של התוס' רק מפרש הלשון מעמיד. - והכוונה שהקוצצו תאנים עומדים יחפים וכורכים בגד על אצבעותיהם

י והנה בחידושי הרשב"א לסוכה פירש בזה באופן אחר והוא דמפרש במאי פליגי רבה עם רבנן דבי רב, דסברת רבה דאזלינן בתר טעמא ולא משגיחין על השיעור, וכיון שיש בכולן טומאת מדרס לא משגיחין על השיעורין ומצטרפין אעפ"י דלא שוו בשיעוריהן, ורבנן דבי רב מפרשי דמשגיחין על השיעור, ובאופן דאתי משיורי טומאה, ומפרשי המקצע מכולן שהיו טמאים מדרס, ובאופן זה לא נחתו מטומאתם אם רק ראוין לישיבה קצת. - וסברת רבה דלא איכפת לן בשיעורין אם רק בכולם ישנם טומאת מדרס, וזהו דקאמר ר' שמעון מה מעם הואיל וראוין לטמא מושב, היינו שכולם ישנם בדין זה אלא שחלוקים בשיעורים עכת"ד

יא והנה תצא מזה דלרבה סבר האי תנא דמשנתינו וגם ר"ש סבר כן דמצטרפינן הרבה דברים אעפ"י שאין שווין בשיעוריהן אם רק הם בדין אחד, הנוהג בשניהם

יב ובזה מיושב סוגיא דיומא פ"א האוכל והשותה אין מצטרפין אמר רב חסדא במחלוקת שנויה ור' יהושע וכו' רב נחמן אמר אפילו תימא רבנן וכו'. והקשה בתוספות יוהכ"פ הא לא אשכחן בפר"ד דמעילה דרבנן דפליגי עלי' דר' יהושע, יעוי"ש. - וכן הקשה בקר"א לעיל דף י"ז יעוי"ש, וכבר קדמו בזה בתו' יוהכ"פ. - אבל לפי מה שפירש הרשב"א הנה משנה זו עם ר' שמעון סברי דשפיר ישנם בצירוף הרבה ביחד אעפ"י שלא שוו בשיעוריהם, ולפי"ז באכילה ושתי' דיוהכ"פ שהם בדין אחד לא משגיחין על שיווי השיעורים, וזהו רבנן דפליגי על ר' יהושע

יג ולפי דברי הרשב"א מיושב נם הא דהקשה התוסיו"ט הכא דמה מועיל הא דשוו לענין מושב הא לעיל בכללא דר' יהושע אעפ"י דשוו בטומאתן, מ"מ ליתנהו בצירוף אם לא שוו בשיעוריהן יעוי"ש. - אבל לפי דברי הרשב"א אתי שפיר דע"כ משנה זו דלא כר' יהושע, וזהו כרבנן דפליגי עלי', כמוש"נ

יד ולפי מה שביארנו דלפירוש הרשב"א משנתינו המה רבנן דפליגי על ר' יהושע, יש לפשוט מה שהסתפק שם בתוספת יוהכ"פ לרבנן דסברי דמצטרפין אעפ"י שאין שוו בשיעוריהן, אם נידון אותו כקל שבשניהם או כחומר שבשניהם, יעוי"ש.- והנה במשנתינו מבואר דמשנה דכלים פרכ"ז דמצטרפין לקל שבשניהם להשלים שיעור הקל. - וכן הוא ברמב"ם שם בפרכ"ג דכלים

טו אמנם קשה מסוגיא דשבת ע"ו דאיתא שם במשנה ואין מצטרפין זה עם זה מפני שלא שוו בשיעוריהן, ואיתא בגמ' אמר ריבר"ח אין מצטרפין לחמור אבל מצטרפין לקל שבהן, ופריך וכל דלא שוו בשיעוריהן מי מיצטרפין והתנן וכו' טעמא דראוין ליטמא מושב אבל אין ראוין ליטמא מושב לא. - והנה לפירושו של הרשב"א דהפירוש הואיל וראוין ליטמא מושב הכוונה אם הם רק בטומאת מדרס לא משגיחין על השיעור, וא"כ ה"נ כיון שהם בדין הוצאה דשבת אין משגיחין על השיעור וישנם בצירוף לקל שבהם. - ואפשר לומר דהרשב"א יתרץ דבסוגיא דשבת סברי כרבנן דבי רב שם בסוכה דהם מפרשים דברי ר' שמעון שאמר מפני שראוין ליטמא מושב מפני שאתי משיורי מדרס, ולזה פריך הש"ס שפיר. - אבל לפי"ז קשה מה הועיל רבא בתירוצו שמשני ה"נ חזיא לדוגמא. - ואפשר לומר דהמעלה והחשיבות דעשאן לדוגמא, הרי זה כמו התם בטומאה באופן דאתי משיורי טומאת מדרס

טז והנה לעיל כתבתי להקשות מדוע לא כתב הרמב"ם בפרי"ח משבת ה"ג דהטעם דהצירוף מפני דחזי לדוגמא כמו שמשני רבא. - אבל אפשר לומר דהרמב"ם מפרש סוגיא דסוכה כפירושו של הרשב"א, וממילא לרבא לא קשה מידי, ולא נצרך לפירוקא דרבא, אלא גם בזה שכל הני דברים יש בהם דין הוצאה יש להם צירוף זה לזה לקל שבשניהם

יז והנה נראה דהרמב"ם מפרש דברי ר' שמעון שאמר מפני שראוין למושב היינו בשעשה