נזר הקודש - מעילה פב

א משנה. הבגד והשק השק והעור העור והמפץ כולן מצטרפין זה עם זה אמר ר' שמעון מה טעם מפני שהן ראוין ליטמא במושב. - והנה יש לפרש שני פירושים א' דלהכי מצטרפין זה עם זה אעפ"י שאין שיעוריהן שוה מפני שכן באין בצירוף במושב. והיינו שמפני זה מועיל הצירוף גם למדרס כמו למשכב. - ב' יש לפרש דכיון דלעינן מושב השיעור שוה בכל הני דהיינו טפח על טפח, וכיון דיש אופן אשר שיעוריהם שוה במקום אחד, להכי יש להם תורת צירוף גם זה עם זה. - והנה הכא פירש"י כפירוש הראשון, ובסוכה י"ז ע"ב ד"ה הואיל פירש"י שני הפירושים. - והפירוש השני שהוא פירוש הראשון שם ברש"י כתב רש"י והראשון נראה לי יעוי"ש. - והנה בשבת ע"ו פירש"י כפירוש הראשון. והקשו התוס' ד"ה הואיל דלמה צריכין להביא שראוין להצטרף בלאו טעמא דמושב נמי שמעינן ממתניתין דהכא שראוין להצטרף יחד באותו סדר כמו ששנויים, בגד לשק ושק לעור ועור למפץ, יעוי"ש

ב והנה לכאורה דברי התוס' תמוה דהלא אפשר אם לא מצינו בשום פעם דבאין בצירוף דאז לא היו מצטרפין מטעם דאין שיעוריהן שוין. - וע"כ דסברי התוס' דכיון דשנה התנא הסדר, משמע דזה עצמו מהני להצטרף דבחד דרגא נחשב לשיעור שוה להיות החמור מצטרף להקל

ג וליישב פירש"י נראה דסבר רש"י דהסדר הוא לאו דוקא. - והיינו דכיון דבאו בחתיכת בגד כולם, אין הבדל בין אם באו בזה אח"ז כסדרן או שלא כסדרן, דגם אם באו כסדרן, עכ"פ מחוברין בגד ומפץ במקום אחד, ואם הצירוף כסדרן די אם תצטרף בחתיכה אחת בחד דרגא כמו בגד ושק. - אבל לא באופן שהבגד והמפץ מחוברין אף שיש שק ועור בינתיים. - ומזה משמע לרש"י דלאו דוקא כסדרן. וזהו גם שיטת התוס' בסוכה י"ז ע"ב ד"ה ותני עלה וכו' וז"ל ומתוך הכלל דאתא לרבויי משמע דלאו דוקא קתני מתניתין דמצטרפין כסדר הזה עכ"ל, מבואר דיש מקום לומר דכסדרן לאו דוקא. - וא"כ תקשה היאך מצטרפין כיון דלא שוו בשיעורייהו. - ועל זה מביא ר' שמעון דלהכי באין בצירוף משום שכן באין בצירוף למושב והיינו למרדעת לחמור והתם אורחי' בהכי, להכי מהני צירופם גם למדרס ולמשכב זהו שיטת רש"י בפירושם הכא ובשבת, ושיטת התוס' בשבת ע"כ דבעינן כסדרן, וסבר התנא דהסדר הזה שהוא בחד דרגא שפיר מהני צירוף. - אבל בתנאי באופן שיש מקום דשיעורן שוה בכל הני מינים שזהו בשיעור טפח על טפח

ד והנה המל"מ בפרכ"ג דכלים ה"ד הסתפק אם בעינן כסדרן לצירוף, והביא שדעת הר"ש דבעינן כסדרן. - ולפי מה שביארנו מבואר דפליגי בזה התרי לישני ברש"י סוכה שם. - ופליגי בזה רש"י ותוס' בשבת ע"ו כמו שביארנו

ה גמרא, תנא קיצע מכולן שלשה ועשה מהן בגד למשכב שלשה למושב טפח, לאחיזה כל שהוא מאי לאחיזה אמר ר"ל אמר רבי ינאי שכן עומד לנוולה. - והנה בהא כל שהוא כתב הרמב"ם בפרכ"ג מכלים ה"ג וז"ל וכן המקצע מאחד מהן לאחיזה כדי שיאחז בו בידו כדרך שעושין קוצצי תאנים שלא יזיקו אצבעותיהן הרי זה טמא בכל שהוא, והוא שלא יהי' פחות משלש על שלש שכל פחות משלש אצבעות טהור מכלום. - וכתב הראב"ד וז"ל א"א זה כתב מדעתו שהרי אמרו ולאחיזה כל שהוא, ואולי במקצע לכך ולפיכך אפילו כל שהוא מפני שהוא ככלי או כבגד קטן עכ"ל. - ובאמת דברי הרמב"ם תמוה כיון דתנא בהדיא כל שהוא. - והרמב"ם עצמו כותב הרי זה טמא בכל שהוא ומסיים והוא שלא יהי' פחות משלש אצבעות, וא"כ אין זה כל שהוא

ו והנה מרן הכס"מ כתב וז"ל ואני אומר שאין לומר שכתב זה מדעתו אלא איזה בקיאות מצא דהאי כל שהוא אינו אלא בערך שאר שיעורים אבל צריך שלא יהי' פחות משלש אצבעות, ומ"ש והראב"ד) ואולי במקצע ולפיכך אפילו כל שהוא כו' לא הבנתי דהא רבינו במקצע מיירי ואפ"ה התנה שלא יהי' פחות משלש אצבעות וצ"ע עכ"ל. - ונראה לפרש כוונת הראב"ד דמיירי באופן שעשה מתחילה בגד למטרה זו. - והרמב"ם מיירי דאתי מבלאי בגדים, והראב"ד כתב דהרמב"ם מיירי שעשה לאחיזה מבלאי בגדים. - ובזה בעינן שיהי' שיעור בגד. - אבל בשעשה מתחילה בגד כזה על האצבע שיעורו כל שהוא, ובזה מיירי הברייתא. - אבל לפי"ז עדיין תקשה להרמב"ם מדוע השמיט דינא דברייתא. - ונראה דהראב"ד אין כוונתו ליישב דברי הרמב"ם אלא כוונתו ליישב דהלא זה ודאי דלא חשוב בגד פחות משלש אצבעות. - וא"כ מדוע סגי הכא בכל שהוא. - על זה כתב דשאני הכא במקצע לכך דבזה חשוב בגד גם בפחות משלש אצבעות. - והיינו באופן שעשאו מתחילה לכך. - והוי בגד כשנעשה למטרה זו, וביותר לקוצצי תאנים שעושים בגדים כאלה, אבל אם לא נעשה מהחתיכות מאחד מהמינים האלה אז בעינן שלא יהי' פחות משלש אצבעות. - ושיטת הרמב"ם דאפילו אם נעשה מתחילה לכך ג"כ לא נקרא בגד בפחות משלש על שלש

ז והנה בסוגיא דזבחים י"ט מבואר דשלש על שלש שלא במקום בגדים חוצצת, והיינו דהרי זה נקרא בגד, ופחות מזה לא נקרא בגד. - הרי"ז כשיטת הרמב"ם. - אבל יש לומר דהתם ג"כ מיירי שלא נעשה מתחילה לשם כך דמיירי שם בכהן שלקח באצבעו כורך עליו גמי. - ולא דמי לקוצצי תאנים שעושים מתחילה לשם כך. - ושיטת הרמב"ם דאין הבדל בזה. - ואפשר שזהו מקורו של הרמב"ם

ח והנה לולא דמסתפינא אמינא דהא דכתב הרמב"ם התנאי דבעינן שלש על שלש לא קאי על הא דאחיזה, דבדבר אחיזה הרי כתב טמא בכל שהוא. וזה קאי אדלעיל. - והיינו שכתב הרמב"ם לעיל לחלק בין אם קצץ שלא בכוונה דאז בעינן לכל אחד שיעור המיוחד לו אבל בקצץ בכוונה דסני בטפח על טפח למושב, או שלשה טפחים על שלשה טפחים למשכב, באין הבדל בין מין למין. - וע"כ דמפרש שזהו כוונת ר"ש שאמר מה טעם היינו שמפרש הרמב"ם כפירושו של רש"י בסוכה בלשון ראשון