נזר הקודש - מעילה ח

הך סוגיא דהכא עם הסוגיא דזבחים כ"ו דשם מסיק הש"ס דרבי יהודה מודה בניתנין למעלה שנתנן למטה דלא ירדו, - וכיון דהסוגיא מדמה הא שנשחטה בדרום להא דניתנין למעלה שנתנן למטה, וא"כ אם רבי יהודה סבר בניתנין למעלה שנתנן למטה דלא ירדו, א"כ סבר ג"כ בנשחטה בדרום דלא ירדו, וזהו פסקו של הרמב"ם לפום סוגיא דזבחים יעוי"ש. - אבל נראה דיש לדחות דשאני התם דאיכא טעם אחר משום דסבר הרמב"ם בשלא במקומו במקומו דמי, וכמו שמבואר בזה בספרנו נזר הקודש לזבחים שם, - וא"כ אין מזה ראיה לשחיטת דרום, ובלא"כ שאני התם משום דעכ"פ הוי קצת זריקה, וזהו משום דרבי יהודה סבר דלא יאספנו, וא"כ אינו דומה לנשפך הדם

יט והנה לולא דמסתפינא אמינא מילתא חדתא בכוונת הרמב"ם, וזה הדבר, דהרמב"ם סבר דיש מעילה דבר תורה בהא דנשחטה בדרום, - וזהו מפני שסבר דאם עלו לא ירדו. - והא דפסק בפ"ג דמעילה דאין בהם מעילה מדברי סופרים לא קיימא אשחיטת דרום אלא אשארי פסולים שלא היתה פסולן בקודש כלל כמו רובע ונרבע וכדומה פסולי המזבח. - וכשאנו רואים דברי הרמב"ם נראה בעליל שכן כוונתו, וזהו שכתב וז"ל קדשי מזבח שמתו יצאו מידי מעילה דבר תורה אבל מועלין בהן מדברי סופרים, וכן אם נפסלו בדברים שיפסלו בהן הקרבנות שכבר ביארנום מועלין בהן מדברי סופרים, עכ"ל. והנה אם כוונתו של הרמב"ם לשחיטת דרום וכדומה האיך כתב שכבר ביארנום, - והלא בהלכה זו כותב לקמן הא דשחיטת דרום, וע"כ כוונתו לזה שכתב וחשב פסולי המזבח בהלכות איסור מזבח, וכל הני דחשיב התם ע"כ אין בהם מעילה מדבר תורה אלא מדברי סופרים, - אבל הני דחשיב לקמן ובכללם גם שחיטת דרום ע"כ יש בהם מעילה דבר תורה, מטעם דפסק בזה דאם עלו לא ירדו

כ וע"ד מה שקשה דהרמב"ם הוי נגד הסוגיא דמבואר דאליבא דרבי יהודה לכו"ע אם עלו ירדו, וכיוון שפוסק כרבי יהודה שם בהלכה ה', וא"כ האיך פוסק בהא דקדשי קדשים ששחטן בדרום דאם עלו לא ירדו. - והנה באמת יש להקשות עוד דמדוע פוסק כרב יוסף דהלא קיי"ל דבכ"מ דפליגי רבה ורב יוסף הלכה כרבה לבר משדה ענין ומחצה

כא אמנם נראה דהנה רבי יהודה דממעט הני שלשה שהם נשחטה בלילה ונשפך דמה ויצא דמה, יליף מזאת תורת העולה דהוי שלשה מיעוטין כמבואר בזבחים פ"ד, והקשו התוס' שם ד"ה פרט וא"ת קדשי קדשים ששחטן בדרום דקאמר בריש מעילה תרד לרבי יהודה הא לית בהו מיעוט רביעי, וי"ל משום דדרשינן לעיל בפר' כל הפסולין כל דבר רע ריבה חטאת ששחטה בדרום ושנכנס דמה לפנים, ואע"ג דקרא ללאו, שמעינן נמי דאם עלתה תרד, א"נ שחט בדרום כעין שחיטת חוץ הוא עכ"ל. - והנה שם בסוגיא מבואר דתרי תנאי אליבא דרבי יהודה, ויש ברייתא אחריתא דסבר רבי יהודה דליתא לאו על קדשי קדשים ששחטן בדרום יעוי"ש. ומשמע מדברי התוס' דזבחים דאם ליתא ללאו דאז לא ממעט רבי יהודה שחיטת דרום לומר שאם עלו ירדו וממילא לרבי יהודה דלא סבר הלאו לשחיטת דרום, ע"כ הדין בזה דאם עלו לא ירדו, - עוד נראה דגם להתנא דסבר אליבא דרבי יהודה דיש לאו לשחיטת דרום אכתי אין לזה הוכחה דמטעם זה אמרינן אם עלו ירדו, - וראי' לזה דרבי יהודה דריש ללאו זה גם לשהכניס דם חטאת לפנים, - וע"כ גבי חטאת שנכנס דמה לפנים הדין בזה דאם עלו לא ירדו, - וכן משמע מהא דאמר רבי יהודה בזבחים פ"ב במשנה ועי' רש"י ואין הציץ וכו', - וע"כ שזהו שיטת הרמב"ם. - והנה לפי"ז הסוגיא דמעילה הכא דקאמר אליבא דרבי יהודה כו"ע לא פליגי דירדו, - ע"כ זהו דוקא אליבא דהאי תנא דסבר אליבא דרבי יהודה דיש לאו לשחיטת דרום בקדשי קדשים, - וסברה הסוגיא ג"כ דאם עלו ירדו, - אבל הרמב"ם ע"כ סבר כאידך תנא אליבא דרבי יהודה דליתא לאו לשחיטת דרום, וממילא אם עלה לא ירד. - עוד נראה דסבר הרמב"ם כיון דתרי תנאי אליבא דרבי יהודה, א"כ הוי ספיקא דדינא, ש וידוע דהרמב"ם פוסק בכל דיני קדשים באופן דהוי ספיקא דדינא דבדיעבד הורצה כמבואר בפרי"א מפסוה"מ הכ"ג והכ"ה ועו"מ, - וממילא גם לדין זה דהפסולין שעלו על המזבח במקום ספיקא דדינא סבר ג"כ דאם עלה לא ירד, - כן נראה בביאור שיטת הרמב"ם בזה ונכון הוא בס"ד

כב דף ג' איתבי' ר' יוסף לרבה חדא מגו חדא וכו' וקתני כל שהי' פסולו בקודש אם עלו לא ירדו תיובתא דרבה תיובתא, - וקשה לשיטת התוס' זבחים כ"ה ושם ס"ח ד"ה מלק דבעוף מודה רבי יהודה דאם עלו לא ירדו יעוי"ש, וא"כ מאי פריך מהא דעוף לרבה דסבר אם עלו ירדו, - הלא אפשר דבזה גם רבה מודה כיון דגם רבי יהודה דסבר בנשחטה בלילה דתרד מ"מ מודה בעוף כיון דליתא למעט, וא"כ סבר רבה ג"כ דבעוף שאני, וא"כ היאך מסיק הש"ס לרבה בתיובתא, וצע"ג

כג שם, גמ', והא דפליגי בה רבה ורב יוסף פשיטא לי' לר"א וכו' בעי ר"א עולת במת יחיד שהכניסה ונפסלה עלו מהו שירדו וכו', - וקשה דלמא בעי' דר"א אליבא דרבי יהודה, ורבה ורב יוסף אליבא דר"ש פליגי כמבואר לעיל, - ועוד קשה מדוע לא אמר ר"א דלא ירדו מעטם שכן כשר דרום בבמה, - אבל נראה שזהו סברת רבי יהודה בזבחים פ"ד, - אבל ר"ש לא סבר האי סברא כמבואר שם, וא"כ ע"כ מוכח דבעי' דר"א ע"כ אליבא דר"ש אזלא ולכן קאמר הש"ס דמילתא דרבה ורב יוסף פשיטא לי' לר"א

א נספקתי בקרבן עכו"ם אם נוהג בו הדין דאם עלו לא ירדו, - ומקום הספק דכיון דמצינו דהציץ אינו מרצה על קרבן עכו"ם כמבואר בזבחים ט"ו ושם מ"ה ובמנחות כ"ה, אפשר שכן גם בדין אם עלו לא ירדו אינו נוהג בקרבן עכו"ם, או"ד דשאני ריצוי ציץ שהוא בתורת מרצה, אבל בהא דאם עלו לא ירדו שאין בזה משום מרצה משום דאעפ"י שלא ירדו אבל אין בזה משום ריצוי כמבואר ברש"י זבחים פ"ב במשנה ד"ה ואין יעוי"ש, וכיון שאין בזה משום