נזר הקודש - מעילה עח

בתו"כ. - וא"כ לפי"ז תקשה למ"ל קרא מן הצרוע לרבות פרחה בכולו. - וע"כ צריך לומר דלפי הברייתא דש"ס דילן והיא ברייתא דתני רב שמואל ב"ר יצחק ע"כ יפרש היוכיח מן מהא דפרחה מתוך הסגר דלא בעי צפרים. - והברייתא דתו"כ סבר דוטהר לגמרי משמע, והמצורע שעומד בעינו שני שבועות, הנה ג"כ כי יפשה אינו מטמא למפרע. - ושפיר הוי יוכיח מעליא מהא דעומד בנגעו שני שבועות. - אבל הרמב"ם סבר כסוגיא דש"ס דילן וכפי פירוש של התוס' רי"ד, וא"כ אין לפסוק כר' יוחנן, וכתב דטהור מתוך הסגר אין טעון צפרים, ומשמע אפילו מתוך פריחה

א ע"ב. הפיגול והנותר אין מצטרפין מפני שהן שני שמות. - ובגמ' אמר רב יהודה אמר שמואל ל"ש אלא לטומאת ידים דמדרבנן היא, אבל לאכילה מצטרפין. - ופירש"י דכיון דמדרבנן היא לא עבדינן גזירה לגזירה. - ולכאורה למה אמר התנא מפני שהם שני שמות דהיינו לאוין מחולקין, כיון שעיקר הטעם דלא עבדינן גזירה לגזירה. - ונראה דמזה משמע דיש עוד ענין דאין בצירוף כמו לענין קרבן דאינן מצטרפין מפני שהן שני שמות, וזהו כמו שכתבו התוס' בשבת ע"א ד"ה משני מינים

ב שם. אבל לענין אכילה מצטרפין דתניא רבי אליעזר אומר לא יאכל כי קודש הם כל שבקודש פסול בא הכתוב ליתן ל"ת על אכילתו. - והנה יש לעיין מה זה הכוונה בהא דצירוף משום דיש לפרש בשני אופנים, א' דמצטרפין פיגול ונותר להיות בסוג הלאו הזה דלא יאכל הנאמר בכלל לכל פסולי קודש, וכיון ששני החצאי זיתים פסולים הם, ושניהם ישנם בסוג זה דפסולי קודש, ועליהם נאמר לא יאכל, ולוקה מטעם הלאו הזה. ב', יש לפרש דהלאו כולל כל פסולי קודש לעשותם אחד, דהיינו שהתורה חידשה לדין צירוף וממילא לוקה כל אחד לפי מה שהוא, ונפק"מ לענין התראה, ועוד נפק"מ לענין כרת והחטאת דאם כפירוש הראשון המלקות משום לא יאכל, ואין בו כרת וחטאת. אבל אם נפרש כפירוש השני לוקה משום פיגול ונותר, וגם איכא כרת וחטאת, והנה רש"י מפרש כפירוש השני, והצירוף מועיל גם לחיוב כרת וחטאת

ג והנה יש לעיין לפי"ז היאך הדין בשאכל לפיגול ונותר כל אחד שיעור שלם ואכלן בהעלם אחד אם חייב שתי חטאות. - והנה לפי הכלל שכתבנו לעיל דאם מהני הצירוף לשם חצאי שיעור ממילא אין בהם חילוק חטאות, וממילא להתוס' שבת שם שכתב דיש חילוק חטאות ביניהם ע"כ סברי דתוס' דלא מהני הצירוף ג"כ לעשות אותם לשיעור אחד, וע"כ מפרשו התוס' כפירוש הראשון שכתבנו

ד והנה הרמב"ם בפר"ו משגגות ה"ד כתב האוכל מאכלות הרבה משמות הרבה חייב על כל שם ושם, כיצד כגון שאכל חלב ודם ונותר ופיגול כזית מכל אחד ואחד בהעלם אחת מביא ארבע חטאות יעוי"ש, ע"כ סבר דיש חילוק חטאות מדהם שמות שונות, א"כ ע"כ סבר ג"כ דאינן בצירוף ג"כ. - וע"כ הא דלוקה מלא יאכל היינו מלקות משום לאו זה לחודיא אבל אין בו כרת ולא חטאת, וזהו כפירוש הראשון שכתבנו. - וע"כ הא דכתב הרמב"ם בפרי"ח מפסוה"מ הי"א וז"ל והפיגול והנותר מצטרפין זה עם זה לכזית, וכל הפיגולין והנותרין מצטרפין עכ"ל. ע"כ הכוונה לענין מלקות לחודיא

ה ויש להוכיח דע"כ כן כוונת הרמב"ם מדכתב בהלכה זו דכל הפיגולין והנותרין מצטרפין. דלכאורה למה מסיים זה דהלא הפירוש דהפיגולין מקרבנות שונות וכמו כן הנותרין מקרבנות שונות מצטרפין. - דהלא זה נלמד מכח כש"כ מרישא דאם פיגול ונותר שהם שני שמות, וגם משני קרבנות דע"כ לא שייך נותר מקרבן מפוגל. - וא"כ למה כתב דין השני. - וע"כ משום דהדין הראשון הוא למלקות, והדין השני הוא לחיוב כרת וחטאת, ועוד מדחזינן שלא הביא להאי דינא דצירוף פיגול ונותר בה' שגגות ששם מקום לחיוב קרבן. - ומזה מוכח דכוונת הרמב"ם לדין מלקות לצירוף שני חצאי זיתים

ו והנה לפירוש הראשון שזהו פירושו של התוס' והרמב"ם לפי מה שכתבנו מדויק ששנה התנא מפני שהן שני שמות, להורות לנו שתים, א' דין זה טומאת ידים, וגם דין דחילוק חטאות, משא"כ לפירוש השני והוא פירש"י קשה למה שנה התנא מפני שהן שני שמות כיון דעיקר הטעם מפני שהוא דרבנן. - ובדוחק יש לומר דלהכי לא גזרו מפני שהן שני שמות ג"כ

ז והנה בירושלמי שלהי פסחים איתא רבי סימון בשם ריב"ל הפיגול והנותר מצטרפין לטמא את הידים כדי עונשן בכזית. - ולכאורה תמוה טובא הא תנן בהדיא במשנתינו דהפיגול והנותר אין מצטרפין, ומפרשין דהיינו לטומאת ידים, וזהו מפני כי לאכילה מצטרפין מלא יאכל ואם ריב"ל סבר דמצטרפין לענין טומאת ידים, וגם לעונש. - וא"כ היאך יפרש ריב"ל המשנה הא דתנן הפיגול והנותר אין מצטרפין

ח ונראה דריב"ל בירושלמי מפרש המשנה לענין כרת וחטאת, וזהו מפני שהן שני שמות, ואינן בצירוף לא לחיוב חטאת, ולא לעשותם אחד באופן שאכלן בהעלם אחד. - וזהו כפירוש הראשון שכתבנו

ט ונראה הוכחה לזה מהא דאיתא בירושלמי שם דבעי שם ההן יוצא מה את עביד לי, מטמא את הידים או שאינו מטמא את הידים, ולא איפשטא. וקשה מדוע לא פשטוה מהמשנה דידן מדחשיב פיגול ונותר, ולא חישב יוצא. - וביותר לש"ס דילן דמוקי המשנה לענין פסול ידים ומדוע לא חשיב יוצא, ומוכח דיוצא אינו מטמא את הידים. - ומדלא נחתו לזה בירושלמי שם, ע"כ מוכח דהירושלמי מפרש להמשנה דפיגול ונותר אינן מצטרפין לחיוב כרת וחטאת. - ומטעם זה לא תנא יוצא כיון דליתא ביוצא חיוב כרת וחטאת

י והנה לש"ס דילן לכאורה נ"כ קשה דהנה בפסחים פ"ה בעי שם הש"ס אם נזרו טומאת ידים במקדש. - וקשה ג"כ מדוע לא פשטוה מהמשנה דילן לשמואל דמוקי המשנה לטומאת ידים וחשיב