נזר הקודש - מעילה עא

החלות שאין לה מקום לחול, אבל עכ"פ נבלה היא. - ולהכי בחצי זית ממנה שאין עלי' איסור טמאה, ואפילו למ"ד חצי שיעור אסור מן התורה, אבל ע"כ לא הוי אלא איסור בעלמא כמו"ש התוס' בשבועות כ"ג ד"ה דמוקי. - ואעפ"י שגם לענין איסור נבלה ג"כ לא הוי אלא איסורא בעלמא. - אמנם כיון דנבלה היא בעצם גם לענין איסור, להכי מצטרפי השני חצאי שיעור לאיסור נבלה היינו שמצטרפי לטומאה. ורב אסי סבר דכל עיקר טומאת בהמה טמאה לא מצד שהיא נבלה כשהיא מתה. - אלא דין הוא בבהמה טמאה כשהיא מתה שיש לה טומאת משא, וכיון שכן אין לה כלל שם נבלה ותוארה, וממילא הוי איסור נבלה אצלה כאילו אינה במציאות, וממילא לא שייך בזה לומר צירוף

ז וכשמשני רב אסי האי תנא סבר איסור חל על איסור לא הוי הפירוש דחל ממש איסור נבלה על טמאה, דלא בעינן לזה, והיינו דאפילו אם אמרינן אין איסור חל על איסור, הכא הכוונה דישנו לאיסור נבלה באיסור טמאה והיינו דישנו להאיסור במציאות ומתלא תלי והעיקר שיש שם נבלה ותוארה בטמאה. וזה די לענין צירוף. - נמצא דאפילו אם אמרינן בעלמא אין איסור חל על איסור שייך הכא בצירוף ללוי. - וזהו שכתב הראב"ד דכיון דהתנא דברייתא מסייע ללוי יש לפסוק כוותי'. - אבל הרמב"ם ע"כ סבר דהכא בבהמה טמאה ליכא שום ענין דנבלות לא בטומאתה ולא באיסור שלה, ולא אמרינן הכא דאיסור נבלות מיתלא תלי כיון דלא נאמר הדין נבלות הכא. והיינו דדין נבלה נאמרה רק בבהמה טהורה הטעונה שחיטה, ולא בבהמה טמאה. - ומה"ט ליתא בצירוף

ח והנה לפי"ז הא דקאמר הסוגיא בחולין קע"ב דפריך שם וסבר רבי יהודה איסור חל על איסור והתניא רבי יהודה אומר יכול תהא נבלת עוף טמא מטמא בגדים ת"ל נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה מי שאיסורו משום בל תאכל נבלה יצא זה שאין איסורו משום בל תאכל נבלה אלא משום בל תאכל טמא יעוי"ש. הרי חזינן דזה תליא באיסור חל על איסור. - וזהו ע"כ כשיטת לוי דישנה לאיסור נבלה גם בטמאה, וא"כ ראי' מזה לשיטת ראב"ד שיש לפסוק כלוי. - ולכאורה יש לקשות מדברי ר' יהודה עצמו. - אבל אין זה פירכא דיש לומר דכוונת רבי יהודה יצא זה שאין איסורו משום בל תאכל נבלה, היינו שאין בזה איסור נבלה כלל. - וע"כ מאן דסבר איסור חל על איסור מפרש הכי להקרא. - כן נראה לבאר שיטת רבותינו הרמב"ם והראב"ד כמו שנתבאר בס"ד

ט וסעד לדברינו בביאור הרמב"ם לפי מה שכתב הרמב"ם בפר"ד ממ"א ה"ב וז"ל אין אסור משום נבלה אלא מינים טהורים בלבד מפני שהן ראוין לשחיטה וכו', אבל מינין טמאים אין שחיטה מועלת בהן בין שנשחטה כראוי בין שמתה כדרכה בין שחתך בשר מן החי ממנה ואכלו אינו לוקה משום נבלה וטרפה אלא משום אוכל בשר בהמה טמאה. - וכתב הה"מ שמקור לזה מהספרא יעוי"ש. - הרי מבואר כמו שכתבנו. - איברא דיש להעיר מהא דאיתא במכות ט"ז אמר רבה בר רב הונא ריסק תשעה נמלים והביא אחד חי והשלימן לכזית לוקה ששה ה' משום בריה, ואחד משום כזית נבלה יעוי"ש, חרי חזינן דגם בשרצים יש איסור נבלה. - אמנם הרמב"ם מתקן זה בלשונו הזהב בפר"ב ממ"א הכ"ד שהביא להאי דינא וכתב ואחת משום כזית מנבלת הטמאים יעוי"ש, הרי שמפרש הרמב"ם בנבלה דקאמר הש"ס הכוונה משום בשר שרץ טמא כמו"ש הכס"מ שם

י ומיושב בזה הא דהקשה התוס' שם במכות וז"ל אבל קשה היאך יצטרף אותו שלם לכזית נבילות. - והלא אין איסור נבילות חל עליו דה"ג אמר במס' מעילה דאין איסור נבלה חל על איסור בהמה ממאה עכ"ל, אבל לדברי הרמב"ם אתי שפיר דאין הכוונה נבלה ממש, אלא הכוונה משום שרץ מת, והאיסור הוא מחמת עצמו ולא בעינן לחלות

יא איברא דאכתי לא ניצל הרמב"ם מהקושיא שיש להקשות דכיון דסבר הרמב"ם דאין בטמאים איסור לאו דנבלה, והיאך ילקה בזה משום נבלת בהמה טמאה. - וכיון שכבר לקה משום שרץ טמא, וא"כ איזה לאו עוד איכא. - והה"מ והלח"מ הקשו בזה בצ"ע. - אבל נראה דשם נבלה דהכא הכוונה משום שרץ טמא כמו"ש הכס"מ. - ולא קשה מה שהקשה הח"מ דכיון דכבר לקה משום שרץ, דיש לומר דזה נתחייב משום בריה אעפ"י שאין בו כזית. אבל כשהשלים לכזית ניתוסף עוד חיוב עבור האכילה בעצמותה, וכן משמע בירושלמי נזיר פר"ו ה"א דאיתא אוכל נמלה שיש בה כזית חייב שתים אחת משום בריה, ואחת משום נבלה כמבואר שם. ר וביאור הדברים משום דהתורה קורא לכל הני בשם נבלה כדכתיב בקרא בפ' שמיני בשרצים וכל אשר יפול מנבלתו עליו יטמא, וגם בבהמה ממאה כתיב כל הנוגע בנבלתה יטמא עד הערב, חרי חזינן דהתורה מכנה אותם ג"כ בשם נבלה וממילא לענין חיוב מתחייב על אכילתן בכזית. אבל עיקר חיובם לא הוי משום נבלה, אלא משום שרץ טמא, ובהמה טמאה. - ונפק"מ לענין התראה שצריך להתרותו משום שרץ טמא, ובהמה טמאה. - וגם נפק"מ לענין צירוף שאינם באים בצירוף עם נבלת בהמה טהורה מפני שהם שני שמות

יב ולשיטת הרמב"ם לפי מה שביארנו מיושב הא דהקשו האחרונים מדוע לא יצטרפו השני חצאי זיתים לחיוב נבלה, משום דאם אמרינן דעיקר הדבר משום דלא חל איסור נבלה על איסור טמאה. - וקשה הא קיי"ל דחל איסור לאו על איסור חצי שיעור אפילו למ"ד חצי שיעור אסור מן התורה כמו"ש התוס' בשבועות כ"נ ד"ה דמוקי יעוי"ש. - והנה הכא דהוי רק חצי זית מטמא. - ועכשיו בצירוף איכא כזית שלם מנבלה, וא"כ ילקה משום נבלה, ובנבו"א ליומא ע"ג מפלפל בזה טובא יעוי"ש. - אבל לשיטת הרמב"ם אתי שפיר שאינן באים בצירוף מטעם אחר מפני שהם שני שמות כמו שנתבאר

ינ והנה לשיטת התוס' שמפרשים הסוגיא שהוא מפני שאין איסור חל על איסור בודאי תקשה כמו שכתבנו וביותר דהתוס' בחולין ק"ב ד"ה שאין