נזר הקודש - מעילה ע

כמבואר בפסחים ל"ב שם, וא"כ מפרש רבא דהמשנה היא אליבא דר"ע דסבר לפי דמים משלם, וזה ליתא בתרומת לחמי תודה, ורבא סבר לפי מדה משלם, ומטעם זה אתי שפיר דפסק הרמב"ם לקולא, והיינו דהרמב"ם סבר דלפי דמים משלם וכמו שביארנו שיטתו בספרנו דברי סופרים סי' א', ושפיר פסק בזה לקולא משום דאין כאן שילום דמים

ז והנה רש"י פירש דהצירוף לאוכל מכולן שוה פרוטה בשגגה לחייב עליהן את החומש. - וקשה הלא פליגי תנאי בזה אם בעינן כזית או פרוטה כמבואר בפסחים ל"ב, ואנן קיי"ל דבכזית, ותמוה מדוע לא פירש אליבא דהלכתא, ורגמ"ה פירש ג"כ לצירוף כזית, וכן פירש הברטנורא. - ומה שפירשו בשיעור שו"פ צ"ע

א דף טז. אמר רב לא שני אלא לענין טומאה אבל לענין אכילה טהורין בפני עצמן טמאין בפני עצמן, ולוי אמר אפילו לאכילה נמי מצטרפין, ורב אסי אמר טהורין לעצמן וטמאין לעצמן וכו', מיתיבי מיתת פרה וחיי גמל אין מצטרפין זה עם זה, הא מיתת שניהם מצטרפין וכו' אמר לך רב אסי האי תנא סבר איסור חל על איסור, ע"כ הסוגיא. - והנה יוצא מזה דלמ"ד איסור חל על איסור מצטרפין, וממילא לדידן דקיי"ל אין איסור חל על איסור אין מצטרפין חצי זית מטמאה עם חצי זית מנבלה טהורה להיות שיעור שלם מנבלה. - וכן פסק הרמב"ם בפר"ד ממ"א הי"ז דנבלות מצטרפות היינו כל מיני נבלות מטהורות וכל מיני נבלות מטמאות. - אבל נבלה מטהורה עם נבלה מטמאה אין מצטרפות. - וזהו כמו שסובר הרמב"ם בכל מקום דאין איסור חל על איסור. - אמנם הראב"ד השיג שם וז"ל כתב הראב"ד ז"ל פלוגתא היא במעילה ורב אסי הוא דאמר הכי, ולוי פליג עלייהו וברייתא מסייעא ללוי דמצטרפי עכ"ל, ודבריו תמוהין דהלא כיון דזה תליא בדין אין איסור חל על איסור, ובעצם דין זה לא פליג הראב"ד על הרמב"ם בשום מקום, וא"כ אין מקום להשגה זו, והה"מ תמה בזה על הראב"ד כמבואר

ב והנה הלח"מ כתב לבאר דברי הראב"ד דמפרש כפירוש התוס' במעילה דרב ולוי סברי דכו"ע מודו דאין איסור חל על איסור וכו' אלא טעמא דלוי דהכא מודה דאיסור חל על איסור משום דגלי קרא בנבלה דכתיב ואכול לא תאכלוהו התורה אמרה יבא איסור נבלה ויחול, על איסור חלב, והוא הדין דחייל על איסור טומאה, ולהכי השיג על רבינו דהי' לו לפסוק כלוי דברייתא מסייעא לי', והיינו דמפרש כפירושם של התוס' דהגמ' לרב נמי פריך אבל רבינו אפשר שסובר כפירש"י, וברייתא לא הוי תיובתא לרב עכת"ד

ג אבל דברי הלח"מ תמוה כאשר יבואר דהנה לפי פירושם של התוס' דבאמת לוי סבר אין איסור חל על איסור בעלמא, ורק בנבלה שאני מטעם דגלי רחמנא דנבלה חלה על חלב, וכיון דגלי גלי וחל גם על טומאה. - הנה ע"כ צריך לומר דלוי סבר ג"כ בעלמא דאין איסור חל על איסור גם בכולל. - דאל"כ אלא סבר דאיסור חל על איסור בכולל, א"כ אין ללמוד מהא דחל נבלה על חלב שהוא מטעם חידוש התורה בנבלה, אלא הוא מטעם דהוי נבלה איסור כולל לגבי חלב. - והוכחה לזה מהא דזבחים פ"ד דדריש רבי יהודה יכול תהא נבלה עוף טמא מטמא בביה"ב ת"ל נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה מי שאיסורו משום בל תאכל נבלה יצא זה שאין איסורו משום בל תאכל נבלה אלא משום בל תאכל טמאה, והיינו דאין איסור נבלה חלה על טמאה עוי"ש. והנה לפי מה שפירשו התוס' ללוי דסבר דחידוש התורה שנבלה תמיד חל על איסור, וע"כ צריך לומר דחלב שאני משום דהוי איסור כולל. - אבל נבלה על טמאה דלא הוי איסור כולל להכי לא חל על איסור טמא. - ולפי"ז אין ללמוד בהא דחל נבלה על חלב הוא מטעם איסור כולל. - וסברת התוס' ע"כ דללוי אין הבדל בין איסור כולל לסתם איסור והיינו דסבר דבאופן שאין איסור חל על איסור אפילו בכולל לא חל. - ולהכי שפיר יליף מהא דנבלה חל על חלב דמזה נלמד דאיסור נבלה חידוש הוא וחל על איסור. - אבל למאן דסבר אין איסור חל על איסור, ובכולל חל איסור על איסור, א"כ אין ראי' מהא דנבלה חלה על איסור חלב דשאני התם דהוי איסור כולל. - וא"כ הרמב"ם דסבר אין איסור חל על איסור, ובכולל סבר הרמב"ם דחל על איסור, וא"כ אין ראי' מהא דנבלה אחלב. - וא"כ אין מקום להשיג על הרמב"ם, ודברי הראב"ד תמוה

ד והנה אפשר לומר דהראב"ד מפרש ברייתא דרבי יהודה כמו שפירש הר"ש פר"ג דטהרות מ"ג שמפרש דמאן דסבר איסור חל על איסור ידרוש הכי מי שאיסורו משום בל תאכל נבלה בלבד יצא זה שאיסורו משום בל תאכל נבלה וטמא יעוי"ש, נמצא לפי"ז דנם רבי יהודה סובר הא דנבלה חלה על חלב הוא משום חידוש התורה וא"כ הוא הדין דחל נבלה אטומאה. - אבל דברי הר"ש תמוה מסוגיא דחולין ק' ע"ב דמדייק מזה דרבי יהודה סבר אין איסור חל על איסור

ה נראה דהנה הוקשה לרבותנו בעצם הפלוגתא דלוי ורב אסי דלכאורה משמע דפליגי באיסור חל על איסור, אבל זה תמוה לומר דפליגי בפלוגתא דפליגי תנאי בעלמא וכמו שהקשו בזה התוס'. - לכן נראה דמפרשי דפליגי אם בהמה טמאה מתה אם היא בתורת נבלה, היינו שהיא נבלה נ"כ, וטומאתה טומאת משא היא מטעם טומאת נבלות. - וממילא אסורה ג"כ מצד נבלות ויש עליה שני איסורים איסור טומאה ואיסור נבלות ואעפ"י שאין איסור חל על איסור, זהו מטעם שאין האיסור הראשון מניח להאיסור השני לחול עליו, אבל עכ"פ יש האיסור ומתלא תלי כדאמרינן בעלמא שאין איסור חל על איסור, אבל יש מציאות האיסור, או"ד דטומאת נבלות בבהמה לא הוי מצד נבלה, אלא דין הוא שבהמה טמאה כשהיא מתה יש לה טומאת משא מצד עצמה ולא משום שם נבלה, וממילא אין לה גם איסור נבלה

ו ובזה פליגי לוי ורב אסי דלוי סבר דבהמה טמאה כשהיא מתה טומאתה מצד שהיא נבלה, ואעפ"י שאין איסור נבלה עליה, אבל זהו רק מפני