נזר הקודש - מעילה סט

זו מהכא. - אבל יש לדחות ולומר דכיון דלא תנן במשנה בהדיא הא דמעלה בחוץ. - ויש לומר דלא מיירי התנא לענין מעלה בחוץ, אבל אפשר דרש"י ורגמ"ה נקטו שנפשטה הבעי' דחסרון בחוץ לא הוי חסרון להכי פירשו בהמשנה דהצירוף מהני גם לענין מעלה בחוץ

ג ונראה דבאופן שלקח מעט משיעור שלם והקריב בחוץ שפיר נקרא מתקבל בפנים. ה והיינו דהא דתנן דאינו חייב על פחות מכשיעור, זהו דוקא דלא נתמלא השיעור נם בפנים. - אבל באופן שהשיעור בפנים בשלימות, ולקח מן השיעור והקריב בחוץ הנה דבר זה נקרא מתקבל בפנים, מטעם דיכול לחזור מה שלקח ולהשלים השיעור שבפנים, אם לא הי' נפסל ביציאה. - ועל פסול יציאה חייבה רחמנא. אבל בעינן כשיעור להיות חייב בחוץ דלא חייבה תורה אחוץ בפחות מכשיעור, ועל זה תנן דין צירוף

ד והנה בתוספתא דמכילתין פר"א תניא עולה ונסכיה מצטרפין זה עם זה למעלן בחוץ לחייב עליהן משום פיגול נותר וטמא יעוי"ש, הרי מבואר דע"כ סבר האי תנא דאין בזה חסרון מטעם קבלה בפנים, וע"כ אחת משתים או דסבר דחסרון שבחוץ לא הוי חסרון, ומיירי דהחסרון נעשה בחוץ, או שהוא מהטעם שכתבנו דמיירי שלקח מעט מן השיעור שבפנים. - והנה אם נפרש כפירוש הראשון תקשה מדוע לא פשיט הש"ס מהתוספתא זו דחסרון מבחוץ לא שמי' חסרון, וע"כ צריך לומר כהטעם השני, וכמוש"נ

ה איברא ברא דקשה לרש"י ורגמ"ה מה שהקשו התוס' בזבחים ק"ט ומכח הני קושיות פירשו דמיירי לענין להתחייב בפיגול נותר וטמא. - אבל סיימו שם לבסוף דגם לדבריהם תקשה מדוע נקט התנא בעולה הלא נם בשלמים ג"כ יש להתחייב משום פיגול נותר וטמא יעוי"ש. - אבל לפירש"י ורגמ"ה שפיר נקט התנא עולה משום דבשלמים ליכא משום מעלה בחוץ דאינו מתקבל בפנים. - וזה ניחא לפירש"י ורגמ"ה

ו והרמב"ם מפרש המשנה דלענין חיוב פיגול נותר וטמא מיירי כמבואר בפיה"מ. - וגם בהלכה כתב דעולה ואימוריה מצטרפין. - מבואר דסבר דלא מהני צירוף לענין מעלה בחוץ, וזהו כשיטת התוס'. - ולכאורה קשה מהתוספתא, ואפשר דסבר הרמב"ם דע"כ לענין מעלה בחוץ לא יתפרש רק אם חסרון מבחוץ לא שמי' חסרון, וכיון דלא הביא הש"ס למיפשט מזה דחסרון מבחוץ לא שמי' חסרון, ע"כ דסבר הש"ס דתוספתא זו לא מיתניא בי ר' חייא ור' הושעיא. - להכי מפרש דרק לענין חיוב פיגול נותר וטמא מיירי המשנה

א שם, משנה, התרומה וכו' מצטרפין זה עם זה. - ויש לעיין מדוע לא חשיב תרומת לחמי תודה, ואפשר לומר דשאני לחמי תודה משום דשונה דין לחמי תודה מכל אלו התרומות דחשיב התנא, ולהכי לא הוי תרומת לחמי תודה בדין צירוף נ"כ

ב והנה לפי"ז יש לעיין בהא דבעי רבא במנחות ע"ז תרומת לחמי תודה אם חייבין עליה מיתה וחומש וכו' ולא איפשטא, וקשה מדוע לא פשיט רבא ממשנה זו דמעילה דלא חשיב תרומת לחמי תודה בכלל התרומה, ולעינן צירוף ג"כ

ג ולכאורה אפשר לומר דלא חשיב שם רק באופן שיצוייר התשלומין דבשוגג בפירות מתוקנים ונעשים תרומה ע"י הפרשה, משא"כ תרומת לחמי תודה שאינם בתשלומין להיות נעשים תרומת לחמי תודה, דע"כ לא אפשר להיות לחמי תודה ע"י התשלומין שמחויב לשלם עבור הלחמי תודה שאכל מפני שאין לחם תודה רק במחויב תודה, ולא במחויב תשלומין עבור הלחם שאכל

ד אמנם יש להעיר דאפשר דיתכפר גם בתשלומין של פירות מתוקנים הנעשים תרומה אעפ"י שלא נעשה תרומת לחמי תודה, והיינו דאם אמרינן דלחם תודה איקרי תרומה להכי סגי באופן שהתשלומין נעשים תרומה מפירות מתוקנים כתשלומי תרומה דעלמא, וראי' לזה מהא דחזינן דגם באוכל ביכורים בשוגג ישנו בתשלומין פירות מתוקנים וע"כ דלא נעשה התשלומין ביכורים, והיינו דע"כ אין זה ביכורים ואפי' אם אמרינן דתורת תוספת ביכורים עליהם, מכ"מ הא אין חיוב חומש בתוספת ביכורים כמבואר במשנה פר"א דבכורים מ"ח באחריות ביכורים שגם כן תורת תוספת ביכורים עליהם כמבואר בירושלמי, ומ"מ אין בזה חיוב חומש. וכן מבאור בפרי"ג דאיתא שם תוספת ביכורים וכו' ולא. חשיב חומש, וא"כ אין התשלומין כתשלומי תרומה דעלמא, ומכל זה חזינן דחשיב שם התנא ביכורים, וא"כ תקשה מדוע לא חשיב שם תרומת לחמי תודה

ה ונראה לומר דכוונת התנא במשנה לחשוב כל מיני התרומות אשר יצטרפו כולם לכשיעור, היינו אופני התרומות אשר יצוייר אצלם עניני תרומה פחות מכשיעור מדאורייתא נם מראשית התקדשם, דהיינו דכל התרומות דחשיב התנא אין להם שיעור בהפרשתם, ויתקדשו גם בפחות מכשיעור, וגם תרומת מעשר שהוא אחד מעשרה, מ"מ יצוייר שבא בהפרשה פחות מכשיעור היינו פחות מכזית באופן שגם בפחות מכזית ישנו לשיעור אחד מעשרה וכל אלו בצירופם יצטרפו לשיעור כזית, משא"כ בתרומת לחמי תודה אשר לא יצוייר פחות מכשיעור בראשונה בראשית הקדושה, דהרי ע"כ חלה שלימה היא באה, ואפילו למ"ד במנחות ע"ו דיכול לעשות הרבה חלות, אמנם עכ"פ אינו יכול לעשות בפחות מכזית, וא"כ תמיד בא הפחות מכשיעור, משיעור שלם, וא"כ אינו בדמיון להתרומות דחשיב התנא, וא"כ לא תקשה לרבא מדוע לא פשיט מהמשנה, מטעם דאפשר לומר דהתנא לא חשיב אלא אופני התרומות כאלה אשר גם בראשיתם יצוייר שהמה בני פחות מכשיעור, כן נראה לבאר זה

ז והנה לפי מה שכתבנו בספרנו נזר הקודש למנחות שם בביאור דברי הרמב"ם דפסק בזה לקולא, משום דתליא בזה דפליגי תנאי בתשלומי תרומה אם לפי מדה או לפי דמים משלם, ורבא ע"כ סבר דלפי מדה משלם, בזה יש ליישב ג"כ הא דלא פשיט רבא האי דינא מהמשנה, והיינו משום דכיון דפליגי תנאי ג"כ אם לפי מדה משלם או לפי דמים, והיינו ר"ע וריוב"נ