נזר הקודש - מעילה סח

יא ונראה בביאור דברי התוס' וגם אין סתירה לדברי התוס' דחולין. - וזה הדבר, דבאמת משמע מדברי התוס' דחולין דעיקר הקפידא שתהי' העמדה והערכה סמוך לפדייה בלא הפסק מעשה בינתיים כמו התם שהיתה העמדה והערכה ואח"כ עבר וגזז, והפדיי' באה אח"כ אחרי הגזיזה. - וזהו מצד דין התורה דבעינן הפדייה אחרי הערכה כדכתיב בפ' בחוקותי והעמיד וגו' להעריך וגו' ואם גאול יגאלנה. - אולם באופן זה בנידון דהכא שהיתה העמדה והערכה בעודה בחיים, והיתה אז עומדת לפדיי', ורק לא הספיק השעה עד שמתה קרינן בזה סמוך לפדייה בלא הפסק מעשה בינתיים דהמיתה שבינתיים אינה נחשבת למעשה כיון שאין זה מצד הבעלים. - ושפיר נתקיימה העמדה והערכה קודם פדייה וסמוך לה. - ואם בשביל שינוי השיווי שבין חיים למיתה, זהו רק מפני הערכה שנשתנית, אבל לא בעינן בזה עמידה חדשה, ויש לעשות הערכה עתה בלא עמידה וכדכתיב שם בפסוק כ"ז ופדה בערכך, כן נראה בכוונת דברי התוס' שמדייקים ולא הספיק לפדותה

יב ובזה יש ליישב הא דהקשה השעה"מ בפר"ה מה' ביכורים מהא דאיתא בבכורות ל"ב ע"ב אמר רב אשי מנא אמינא לה דכתיב והיה הוא ותמורתו יהי' קודש לא יגאל ולאימתי עושה תמורה מחיים אימתי אינו נגאל מחיים הא לאחר שחיטה נגאל הא בעי העמדה והערכה אלא ש"מ לא יגאל לא ימכר הוא. - והקשה דלדברי התוס' דהכא שפיר יצוייר העמדה והערכה מחיים יעוי"ש. - אבל לפי מה שפירשנו בכוונת דברי התוס' אתי שפיר והיינו דע"כ בעינן העמדה והערכה סמוך לפדיי' ממש בלא הפסק מעשה בינתיים. - אבל כשהיתה הפסק מעשה בינתים כמו התם שהיתה שחיטה בינתים אין זה העמדה והערכה האמורה בתורה. והרי זה כמו שכתבו התוס' בחולין שם בעבר וגזז. - וביותר דמיירי שם במעשר בהמה שאינה בת פדי' מחיים פשיטא שלא מהני העמדה והערכה דמחיים אלאחר שחיטה דמחוסר מעשה רבתי

יג והנה יש לעיין היאך הדין אם בא לפדות את קדשי בדה"ב בפחות והיינו כדשמואל דאמר הקדש שוה מנה שחיללו על שו"פ דהוי מחולל אם מעכב בזה העמדה והערכה. - וחנה מסתבר הדבר דבזה לא שייך העמדה והערכה כיון שמחלל על פחות מהשיווי. - ולפי"ז יש מקום לתרץ על הקושיא מדבר העמדה והערכה לומר דיש לפדות בפרוטה, ולא בעינן כלל העמדה והערכה. - ומטעם זה יש להקדש פדיון ויש בו מעילה, ולא מיבעי' למ"ד בתמורה דדינא דשמואל איתא גם בלכתחילה, אלא אפילו אם אמרינן דלכתחילה אסור, אמנם כיון דלענין מעילה חזינן דאם מהני בדיעבד קרינן לזה קדשי ד' כמבואר ברש"י ותוס' כריתות כ"ג לענין נותר דפירש"י דכיון דאם עלה לא ירד יש בו מעילה. - וא"כ חזינן אעפ"י דלכתחילה אסור לעלות על המזבח אבל מפני שבדיעבד לא ירד קרינן לזה קדשי ד', וא"כ ה"נ כיון דאם פדה בפרוטה יצא לחולין, ממילא יש לו דמים ע"י פדיון, וממילא יש לזה מעילה. - אמנם אם נאמר כן לתרץ קושיות התוס' הנה לאידך גיסא תקשה דבכל מקום שפריך הש"ס והא בעי העמדה והערכה יש לומר דמיירי באופן שרוצה לפדות בפחות. - ואפילו לשיטת התוס' במנחות ע"א דדוקא להבעלים יש זכות זה ולא להגזבר, אכתי תקשה דלישני שמיירי שהקדש הוא ביד הבעלים עדיין. - אבל זה לא קשה משום דאם בעי העמדה והערכה יש לזה התנאי דאין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים, והיינו בבע"ח. דע"כ זה בזה תליא דמאן דסבר דבעינן העמדה והערכה סבר דאין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים, ומאן דסבר דלא בעינן העמדה והערכה סבר דפודין גם להאכילן לכלבים. - וזה מוכח מהמשנה דמעש"ש פר"ג דתנן צבי שלקחו בכסף מעשר ומת יקבר, רבי שמעון אומר יפדה, ומבואר שם בירושלמי דפליגי אם קדשי בדה"ב צריכין העמדה והערכה. נמצא דר"ש שאמר יפדה פודין אף להאכילן לכלבים, והרמב"ם בפיה"מ שם מפרש דפליגי אם פודין את הקדשים להאכילן לכלבים יעוי"ש. והנה לפי"ז שפיר פריך הש"ס והא בעינן העמדה והערכה, ולא מצינו לתרץ מטעם דיש פדיי' בפחות משווי' משום דאכתי תקשה הא דאין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים. אבל באופן דלא הוי בעלי חיים כמו התם בחולין לענין גיזה שפיר הי' יכול הש"ס לשנויי דמיירי בפודה פחות מהשיווי. - אבל יש לומר דהש"ס משני אף באופן שהוא ביד הגזבר ואינו יכול לפדות בפחות. - אמנם הכא דמיירי באופן שההנאה תהי' בלהסיק תחת תבשילו ולא באכילה לכלבים, שפיר מצינן לאוקמי' באופן שהדבר הוקדש לבדה"ב הוי תחת יד הבעלים עדיין, ויכול לפדות גם בפחות, ולא בעינן בזה העמדה והערכה

א ע"ב. משנה, חמשה דברים בעולה מצטרפין זה עם זה הבשר והחלב והסולת והיין והשמן וששה בתודה וכו'. - והנה רש"י פירש דכל הני מצטרפין לכזית לחייב משום מעלה בחוץ ולחייב משום פיגול ונותר וטמא. - וכן פירש רגמ"ה. - וקשה טובא הא בעינן לענין חוץ שתהי' מתקבל בפנים דראוי אל פתח אוהל מועד בעינן, וכיון דלכל חד ליכא שיעור הקרבה א"כ אינו מתקבל בפנים דפחות מכשיעור אין חייבין עליו בחוץ מטעם דאינו מתקבל בפנים כמו דתנן זבחים ק"ט וכן פסק הרמב"ם בה' מעה"ק ה"ד המנסך יין או מים פחות משלשה לוגין בחוץ פטור וכו' הואיל וחסר השיעור הרי אין ראוין להתקבל בפנים יעוי"ש. - וכן לא מצינו צירוף כזה לענין הקרבה. - וא"כ היאך יתכן שיתחייב על זה בחוץ. - והנה התוס' בזבחים ק"ט הקשה הרבה על רש"י יעוי"ש. - אבל לפלא שלא הקשו מזה דאין ראוי לפנים

ב והנה שם בזבחים ק"י מיבעי הש"ס אם חסרון מבחוץ הוי חסרון. - ואם אמרינן דחסרון מבחוץ לא הוי חסרון שפיר מצינו למימר דכל אלה נתחסרו מבחוץ. - ושפיר הוי מתקבל בפנים. ושפיר שייכי בצירוף. - אבל מבואר כי בעי' זו לא נפשטה, והרמב"ם פוסק ג"כ דספק הוי. - ואם אמרינן דהמשנה מיירי באופן זה תקשה מדוע לא נפשט בעי'