נזר הקודש - מעילה סה

מעילה, וכן למ"ד לקמן י"ח דמעילה בשו"פ אם אכל חצי שו"פ מזו וחצי שו"פ מזו חייב עכ"ל. - וכל אלה הדברים תמוהים הנה מה שכתבו בראשונה דבעולה שיעור כזית תמוה דהלא ידוע דבמעילה תלוי בהנאה שהוא שו"פ, ולא בכזית, וכמבואר בסוגיא דפסחים ל"ב ע"ב. - ובהדיא מבואר בירושלמי תרומות פר"ו בהא דהגונב תרומת הקדש, אמר רבי ינאי לצדדין היא מתני' יש בו כזית ואין בו שו"פ משלם לכהן יש בו שו"פ ואין בו כזית משלם להקדש, זהו לפי גירסת הרמב"ם כמו שכתב מרן בפר"י מתרומות. הרי מבואר דלהקדש תליא בפרוטה, ולא משגיחין על כזית. - וראיתי אח"כ ברש"ש הכא ובפסחים שרוצה לומר דבאכילה בעינן כזית בהקדש, ואח"כ כתב מהירושלמי והרמב"ם דלא סברי כז. - גם בזה שכתבו וכן למ"ד דמעילה בשו"פ וכו' משמע מדבריהם דפליגי בזה עם בעינן כזית או שו"פ, ג"כ תמוה איה הפלוגתא בזה ומה שציינו לקמן י"ח שם ליכא פלוגתא, אדרבה שם מבואר דתליא בפרוטה, סו"ד דברי התוס' צע"ג

ד אמנם לפי מה שביארנו דכל עיקר חידושיו דרבי ינאי הכא דבא לומר דקדשי מזבח לא נלמד מהא דנפש כי תמעול מעל, אלא נלמד מהא דכתיב גבי תרומה ואיש כי יאכל קדש, וע"י הגז"ש נלמד דגם קדשי מזבח בכלל. - ומזה תצא ההכרח לומר דבעינן בקדשי מזבח שיעור כזית. - ולזה כיוונו התוס' הכא בזה שנחתו לפרש הצירוף לכזית, והיינו לרבי ינאי בסוגיא דהכא - והנה אעפ"י שרבי ינאי שם בירושלמי דתרומות אמר דבהקדש תליא בפרוטה כמוש"נ לעיל לגירסת הרמב"ם. - אמנם ע"כ כל זה בקדשי בדה"ב דנלמד מנפש כי תמעול מעל דמשמעו הנאה כמו שנדרש לקמן י"ח ע"ב. - אבל בקדשי מזבח תליא בכזית

ה והנה בזה שכתבו התוס' ולמ"ד לקמן דמעילה בשו"פ דתמוה איה הפלוגתא בזה. - הנה לפי מה שביארנו דרבי ינאי הוא דאומר דתליא בכזית בקדשי מזבח. - אבל נראה דרבנן פליגי עלי' והוא במשנה כריתות כ"ג בהא דאכל נותר מבואר שם בסוגיא דתליא בפרוטה. - אמנם עיקר הפלוגתא ובאיזה אופן ומקור לדבריהם כאשר יבואר

ו והנה בסוגיא דפסחים ל"ג שכתבנו לעיל דלרבי ינאי דסבר הזיד במעילה במיתה מטעם דגמר מתרומה. - מוכרח ללמוד ג"כ מתרומה לשיעור כזית. - הקשו התוס' שם ד"ה אף מעילה בכזית וז"ל תימא לר"י דהכא משמע דמאן דיליף חטא חטא סבירא לי' דמעילה בכזית כמו תרומה, וכולהו אית להו גז"ש דפרק הנהנה יליף מעילה מתרומה למילי טובא, ורבנן לא פליגי ארבי אלא לענין מיתה משום דכתיב בו ולא במעילה, וא"כ מ"ט דרבנן דאמרי לא אמר שו"פ אלא לענין מעילה אבל בתרומה עד שיהא בו כזית עכ"ל

ז והנה במגיני שלמה כתב דרש"י ז"ל נשמר מזה שכתב בד"ה ומינה מה תרומה מיתה הכתובה כו' אף מעילה אין מיתה כו'. - הרי שצ"ל דהאי מינה דוקא אמיתה קאי ולא אשוגג לענין קרן וחומש, ולעיל אקרן וחומש כמו"ש רש"י לעיל. - והטעם בזה דהטעם דמתמעול מעל ילפינן אפילו מידי דלאו אכילה כדאיתא התם ובמידי דלאו אכילה הוי השיעור בשו"פ כמו"ש התוס' בפסחים ד"ה ומינה, א"כ הוא. הדין במידי דאכילה דהא אקשינהו רחמנא בהדיא בקרא בין באכילה בין בממון מקשינן להו. - אבל מזיד לרבי דלא כתיב כלל בקרא לא אכילה ולא ממון, ועיקר הדין מתרומה אתיא ילפינן לגמרי מתרומה כיון דעיקרא דדינא מהתם אתי, ועוד דליכא למימר דקרא לממון דהא ממון לא כתיב במזיד כלל וליכא היקשא כלל עכת"ד. - ביאור דבריו שמבאר דכוונת רש"י דאיכא הבדל בין שוגג למזיד, והיינו דשוגג כתיב בקרא דכי תמעול מעל' ובזה איתקשו אכילה והנאה, ובזה השיעור בממון שהוא שו"פ. - משא"כ מזיד דזה לא כתיב בהא דתמעול מעל דהרי לא מיירי שם אלא בשגגה, וכיון שכל עיקר דין זה מתרומה נלמד בזה בעינן דומיא דתרומה גם לשיעור כזית. - עוד כתב שם דכל עיקר החיוב דשוגג לא נלמד מתרומה והגז"ש מלמדנו למעוטי הנאה בלא פגם, משא"כ מזיד לרבי דעיקר הלימוד מתרומה

ח והנה יש להבין הלא גם רבנן סברי כרבי בעיקר הלימוד למזיד מתרומה דהלא לפי דברי המגיני שלמה אשר מזיד לא נמצא בתורה אצל מעילה כלל, ורק מתרומה נלמד, ורבי יליף למיתה ורבנן ילפי לאזהרה ומיתה ממועט מדכתיב בו, ואם לא הי' כתוב בו היו גם רבנן סברי דהזיד במעילה חייב מיתה. וזהו שדייקו התוס' בהקושיא. - וא"כ תקשה דגם לרבנן ליבעי כזית לאזהרה. - והנה אפשר לומר דהאמת כן הוא דגם לרבנן בעי כזית לאזהרה, אבל לא מצינו זה דליבעי כזית

ט ונראה דסברי רבנן דכיון דמיעטה תורה הזיד במעילה ממיתה זהו מפני שכוונת התורה במעילה על חיוב הנאה, וגם האכילה חיובה על ההנאה הבאה בהאכילה, ולא הוי החיוב עבור עצם אכילה, וזהו הטעם שמיעטה התורה אכילה בקודש מחיוב מיתה מטעם שלא חייבה תורה מיתה על הנאה כמו שכתבו התוס' בפסחים שם ד"ה ומינה. וכיון שמיעטה התורה הזיד במעילה מחיוב מיתה, מזה אנו יודעין דעיקר חיוב במעילה על ההנאה ולא על האכילה. - ומטעם זה גם באזהרה בעינן שו"פ. - וזהו הא דפליגי רבי ורבנן, דרבי סבר דנלמד מתרומה גם למיתה, ומיתה על הנאה ליכא וע"כ החיוב מיתה על האכילה נאמרה ממילא בעינן כזית כדין אכילה בכל מקום, ורבנן סברי דהאכילה במעילה הכוונה הנאה מטעם דכיון דליכא מיתה הנה האכילה ע"כ חיובה בשביל ההנאה

י והנה לרבי דע"כ סבר דלענין חיוב מיתה חייבה תורה על האכילה ובעינן כזית. - הנה כמו כן יש מקום לומר דגם באכילה דשוגג יש ללמוד מתרומה בהגז"ש דחטא חטא דג"כ בעינן כזית. - והיינו דבשוגג ע"כ תרתי בעינן כזית וגם פרוטה. - ולרבנן לא בעינן כזית רק פרוטה. - ולפי"ז הא דכתבו התוס' הכא בהא דקדשי מזבח מצטרפין לכזית הכוונה לשיטת רבי. משא"כ לרבנן דסברי דהאכילה במעילה חיובה מטעם ההנאה דנלמד מתמעול מעל