נזר הקודש - מעילה סד

למידרש אחותו דלחלק יצא דבשלמא אם הוי דרשינן יציאת שלמים לחלק דאז יש למיפרך דמדוע לא דרשינן כן גבי אחותו, אבל כיון שגם גבי שלמים לא דרשינן לחלק, אלא למעט יצא, ומטעם זה אמרו בירושלמי דלא דרשינן לחלק בשלמים כיון דלמעט בדה"ב יצא. - ואפשר דכוונת הש"ס כך הוא דכמו דחזינן גבי שלמים דיציאת שלמים מכלל כל הקדשים לדרשא אתי כגון למעט בדה"ב מטומאה. - הנה כמו כן יש לדרוש יציאה דאחותו מכלל עריות כולן דלדרשא אתי, וכיון דליתא שם דרשא דלמעט, ע"כ לחלק יצאת. - ועל זה מסיק הש"ס דגם באחותו יש למידרש למעט אשת איש שיש לה היתר בחיי אוסרה

טז והנה הא דאיתא בירושלמי דלעיל דנלמד משלמים למעט מעילה אינו מובן, והפנ"מ מוחק זה. - ולדעתי נראה דבא למעט פיגול ממעילה, והיינו דדין פיגול בשלמים נאמרה, ובשלמים ליתא מעילה, ויציאה דשלמים מלמדנו דומיא דשלמים דהפיגול אין בו מעילה כן גם בכל פיגול אין בו מעילה, ולהלן יבואר עוד בזה)

יז והנה יוצא מזה דליתא לן לימוד לחילוק חטאות בהעלם אחד. - ושיטת הרמב"ם כתבנו לעיל דתליא בשמות אם הם בשם אחד יופטר בחטאת אחת, ואם הם בשני שמות חייב שתי חטאות, והנה קדשי מזבח וקדשי בדה"ב הם שני שמות, וא"כ אית לן לומר חילוק אשמות. - אבל לפי"ז תקשה היאך הם בצירוף לפי שיטת הירושלמי. - וע"כ צריך לומר דלשיטת הרמב"ם והתוס' שכתבנו לעיל דהצירוף הם רק במין במינו. - וא"כ שם אחד יש להם בעצם הדברים, וזה סגי להיותם בצירוף, וממילא אין חילוק קרבנות ביניהם, וכמו שנתבאר בס"ד

יח גמ', השתא יש לומר אחד קדשי מזבח ואחד קדשי בדה"ב דהאי קדושה"ג והאי קדוש"ד אפ"ה מצטרפין זה עם זה קדשי מזבח עם קדשי מזבח מיבעיא. - ומשני משום דקתני עלה לחייב עליהן משום פיגול נותר וטמא דקדשי בדה"ב ליכא משום הכי קא פליג לי' ע"כ. - ויש לעיין הלא עיקר הפירכא דהרישא הא דתנן דקדשי מזבח מצטרפין זה עם זה הוי משנה יתירא מטעם דזה נלמד מק"ו מהא דתנן דקדשי מזבח עם קדשי בדה"ב מצטרפין וא"כ מה זה שמשני משום דקתני פיגול ונותר וטמא דליכא בבדה"ב. - דהלא עדיין תקשה דלא ליתני דקדשי מזבח מצטרפין זע"ז. - והי' להתנא לשנות הדין דקדשי מזבח וקדשי בדה"ב מצטרפין - ואח"כ ליתני דפיגול ונותר וטמא מצטרפין בקדשי מזבח. - והרי זה לשון קצרה כדרך התנא במשנה

יט אמנם לפי מה שביארנו לעיל עפ"י הסוגיא דריש כריתות ועפ"י הירושלמי דשבת פר"ז שמבואר דאם לא הוי דרשינן יציאה דשלמים מכלל הקרבנות למעט קדשי בדה"ב מטומאה, דאז הוי דרשינן יציאה דשלמים לחלק. - לומר שאם חטא בעבירות הרבה דחייב על כל אחת ואחת. - ואז לא הוי אמרינן גם דין צירוף לכזית, מטעם דזה בזה תליא דאם אמרינן חילוק חטאות לא אמרינן דין צירוף. - ורק משום דאמרינן דיציאה דשלמים ללמד למעט קדשי בדה"ב מטומאה. - ודרשא זו ניחא לרבותינו יותר מלומר לחילוק חטאות ממילא לא אמרינן הא דחילוק חטאות, ובקרבן אחד מתכפר על עבירות הרבה שעשה בהעלם אחד. - ומזה יצא הדין דצירוף לכזית מזבחים הרבה. - וזהו כוונת הסוגיא הכא דכיון דתנא דקדשי מזבח מצטרפין זה עם זה וכיון דכל עיקר דין צירוף יצא מהמיעוט דיציאת שלמים למעט קדשי כדה"ב. - להכי שונה התנא תיכף דבקדשי מזבח ישנו לדין צירוף לפיגול נותר וטמא דזה ליתא בקדשי בדה"ב. - להכי שונה התנא דקדשי מזבח וקדשי בדה"ב מצטרפין. - דלא תימא דכיון דחלוקין הן בדין טומאה להכי לא יצטרפו. - על זה משמיע התנא דזה אינו מגרע הדין צירוף שבשניהם, והכוונה ללמדנו שאין בהם חילוק אשמות. - ולשיטת הרמב"ם והתוס' מיירי שהם מין במינו וכמו שנתבאר לעיל. (ובמה שפירשנו לעיל בביאור הירושלמי אין מקום לפירוש הקרה"ע, וגם לא קשה מה שהקשה בש"ק)

א שם גמ', אמר רבי ינאי מחוורתא אין חייבין משום מעילה אלא על קדשי בדה"ב בלבד מ"ט דאמר קרא נפש כי תמעול מעל מקדשי ד' וכו'. - אלא הכי קא אמרי דבי רבי ינאי מהאי קרא קדשי בד"ה שמעין מינה קדשי מזבח לא שמעין מינה. - ופירש"י אבל מקרא אחרינא נפקא לן דקדשי מזבח אית בהו מעילה דכתיב ואיש כי יאכל קדש בשגגה וגו' דבכל קודש מיירי עכ"ל יעוי"ש. ודברי רש"י לכאורה תמוה טובא דהרי מקרא זה בתרומה כתיב, וכן פירש"י לקמן י"ח ע"ב ד"ה אין לי אלא אוכל ונהנה כדאמרן דכיון דיליף מתרומה לא אשכחן אלא אוכל דכתיב ואיש כי יאכל קדש בשגגה יעוי"ש. - ובהגהות מראה כהן מסיים בצע"ג. - אבל נראה דכוונת רש"י מטעם דכיון דילפינן מעילה בתרומה מגז"ש חטא חטא, וא"כ הרי"ז כמו דכתיב קדש בקדשי מזבח, וזהו כוונת רש"י דבכל קדש מיירי, והיינו מפני הגז"ש. - אבל יש לעיין בעיקרא דמילתא מה באו דבי רבי ינאי ללמדנו הלא סוף סוף הדין דקדשי בדה"ב וקדשי מזבח שוין בדין מעילה

ב ונראה דבא ללמדנו דין חדש אשר מובדל קדשי מזבח מדין קדשי בדה"ב. - והוא דבקדשי בדה"ב דילפינן מהא דנפש כי תמעול מעל העיקר תליא בהנאה של פרוטה. - אבל קדשי מזבח דנלמד מתרומה מהא דכתיב ואיש כי יאכל וסתם אכילה בכזית, ובתרומה לכו"ע תליא בכזית. - להכי גם בקדשי מזבח כיון שנלמד מתרומה דינו בכזית, ואפשר דגם פרוטה בעינן, אבל כזית בודאי בעינן כיון דאין קדשי מזבח בכלל תמעול מעל. - ומצינו כזה בפסחים ל"ג דתניא הזיד במעילה רבי אומר במיתה וחכמים אומרים באזהרה מ"ט דרבי אמר רבי אבהו גמר חטא חטא מתרומה מה תרומה במיתה אף מעילה במיתה, ומינה מה תרומה בכזית אף מעילה בכזית יעוי"ש

ג ובזה יש לבאר דברי התוס' התמוהים טובא. - והוא דהנה זה לשון התוס' קדשי מזבח מצטרפין זה עם זה למעילה, אם אכל בשר עולה זו חצי זית ומבשר עולה אחרת חצי זית חייב קרבן