נזר הקודש - מעילה סא

ח והנה בעיקר הדבר הא דפירשו רש"י ותוס' דבל עיקר האי דינא דשמואל דאמר בונין בחול ואח"כ מקדישין משום דאין הקדש מתחלל על המלאכה - והנה מקור האי דינא הוא שיטת בן עזאי בפר"ד דשקלים בהא דמקדיש נכסיו והיו בהן דברים הראוים לקרבנות צבור, ופירש הברטנורא כגון קטורת יינות שמנים וסלתות יעוי"ש. וכן מבואר בכריתות ו' דמיירי בקטורת יעוי"ש. - והנה כיון דראוין לקרבנות א"כ קדשי קדושת הגוף, וא"כ אין ראי' מזה לדין בדה"ב שאינם אלא בקדושת דמים, ואין להם קדושת קרבן. - וא"כ הכא בדבר שכר מלאכה אודות בנין בעזרה אפשר דלכו"ע שפיר מתחלל גם על המלאכה. - והנה בדבר הקטורת אפשר לומר כפי האוקימתא דכריתות שם דמוקי הא דמקדיש נכסיו דמיירי במקדיש אחד מסממני הקטורת דע"כ אין בזה אלא קדושת דמים ומכל זה סבר בן עזאי דאינו מתחלל על שכר מלאכה, וא"כ הוא הדין בהא דשכר האומנין. - וזהו חידושא דשמואל דבן עזאי מיירי בקדושת דמים ג"כ. - וע"כ הא דפירש הברטנורא שם גם יינות ושמנים וסלתות מיירי ג"כ שהקדישן קדושת דמים, ואעפ"י שאינו יוצא

ט ויש הוכחה לזה דע"כ מיירי בקדושת דמים, והוא לפי מה שכתבו התוס' הכא בונין שמחלקין דלא אמרינן לב בי"ד מתנה עליהן אלא בנדבת צבור כמו הא דתרומת הלשכה אבל לא בנדבת יחיד. - והנה לפי"ז תקשה הא דאיתא בשבועות י"א בהא דמותר הקטורת וכו' דפריך וכי קדושה שבהן להיכן הלכה ומשני לב בי"ד מתנה עליהן יעוי"ש. וקשה דמה יתורץ המשנה דמקדיש נכסיו דג"כ מיירי בקטורת, והתם מיירי בנדבת יחיד, וע"כ דמיירי בקדושת דמים, ומצאתי במל"מ סוף הלכות שקלים שהעיר בזה וכתב דמיירי בקדושת דמים. - עוד חידש שם דבמקטיר קטורת שכבר נתחלל אין בו אלא קדושת דמים יעוי"ש דבריו הנעימים

י והנה אח"כ ראיתי בתוספתא דמכילתין פר"א דתניא בהדיא פועל שעשה מלאכה בין במנה ובין במאתים לא יאמר תנו לי פרה זו במנה וטלית זו בחמשים זוז שאין הקדש מתחלל על מלאכה אלא על המעות בלבד כיצד וכו' יעוי"ש, הרי מבואר להדיא דגם בקדושת דמים כן הדין, וכן כתב הרמב"ם בפר"ח ממעילה ה"ג וע"כ המקור מהתוספתא זו. - ומזה יש לתמוה על המל"מ שלא הביא התוספתא הלזו שמבואר להדיא דגם בקדושת דמים אין הקדש מתחלל על המלאכה דהרי חשיב התנא פרה וטלית, וע"כ דהתוספתא אליבא דבן עזאי, והיינו דסבר התנא דגם בקדושת דמים אמרה בן עזאי

יא והנה עדיין יש להעיר דאכתי אין ראי' מהתוספתא אלא באופן שמקדיש פרה או טלית שלא ניתן להוצאה, אבל בשמקדיש מעות שזהו הניתן בהוצאה למה לא אמרינן שיתן גם בעד שכר האומנין כיון שכן דרכן של מעות הניתן גם בעד שכר פועלים. - ואפשר שכוונת התוספתא דוקא באופן זה, ומנין לשמואל לחדש שדין זה ישנו גם באופן שמתנדב מעות. - ובקר"א עמד בזה

יב ונראה דסבר שמואל דכיון דנתחדש ההלכה שאין הקדש מתחלל על שכר מלאכה, לכן גם כשמקדיש אדם מעות כוונתו שלא תצא לחולין באופן שיחולל על שכר מלאכה כיון שהם הדיוט, וכוונתו שיחולל דוקא ביד הגזבר. - ומה"ט יש לחוש גם כשהגזבר קונה מן המוכר שאין המעות מתחללין, וזהו כי כן היתה כוונת המקדיש כי רק הגזבר יחלל בהדברים אשר הם תחת ידו ולא באופן שיכנס המעות שהקדיש ליד הדיוט ותיעשה חולין. - ובזה יש ליישב הא דפירש"י שהמוכר הי' מועל בהן, אשר לכאורה תמוה טובא דמדוע לא יחולל על העצים שביד המוכר, ואין לומר שכל זמן שלא משך הגזבר החפץ עדיין לא קני הקדש, דזה ליתא דהרי הקדש קונה בכסף, ואפילו במשיכה יצוייר שימשוך תחילה החפץ ואח"כ יתן המעות. - וגם לעיל כתבנו מזה. - אבל נראה דסבר שמואל דלאחר שחידשו הדין דאין הקדש מתחלל על שכר פעולה, שוב אנו דנין דמאן דמקדיש מעות דעתו דוקא שיחולל על ידי הגזבר, ולא על ידי צירוף אנשים אחרים, וזהו חידושא דשמואל, ומזה יוצא הדין דבונין בחול ואח"כ מקדישין

יג ע"ב והאמר שמואל הקדש שוה מנה שחיללו על שו"פ מחולל וכו'. - וקשה. לפי מה שכתבו התוס' בתמורה כ"ז ד"ה ולא וכו' דהא דהקדש שוה מנה שחיללו וכו' אינו אלא בבעה"ב הפודה הקדש שלו, אבל בגזבר המוכר חפץ של הקדש, צריך שישומו עשרה או שלשה, ופחות מזה אף בדיעבד אינו פדוי יעוי"ש. - ולפי"ז קשה טובא הא הכא במותר הקטורת של ציבור מיירי וליכא בעלים ולא הגזבר ובזה ליתא להא דשמואל, וא"כ מאי פריך הכא מהא דשמואל. וצ"ע

יד אמנם נם נראה בכוונת התוס' ההבדל שיש בין בעלים לגזבר. - ובאמת טעמא בעי. - ונראה דהבעלים יכולים לפדותו בפחות מטעם דאין אונאה להקדש, וישנו זכות זה מפני שיכול גם לישאל עליו וכמו שכתב הטו"א בר"ה כ"ג יעוי"ש. - אבל הגזבר אין לו זכות לפדות בפחות. - עוד בזה שישנה מדעת המקדיש דרצונו שתהיה רווחא להקדש, ובאופן שמחלל שוה מנה על שו"פ הרי זה שינה מדעת המקדיש. - אמנם שאני הכא דע"כ ליתא שום הפסד להקדש שהרי הקטורת הללו חוזרים להקדש וכמו"ש התוס' בד"ה והאמר וכו' אשר מטעם זה הקשו מדוע אסור לכתחילה לחללו על פחות משווי' ותירצו שהוא גזירה יעוי"ש, אבל בעצם הדין כיון דליכא פסידא להקדש הוי הגזבר כבעלם לענין זה

טו תוס' ד"ה מותר בסופו שהרי אין יכולין לחזור בהם לאחר שהתחילו במלאכה יעוי"ש. - לכאורה זה תליא בפלוגתא דתנאי. רבי דוסא ורבנן ב"מ ע"ו דלרבנן מותר לחזור אלא שיד פועל על העליונה. - עי' בעו"ש שהעיר בזה. - אבל נראה דמיירי בקבלן שסתם אומן הוא קבלן וליתא בחזרה דדוקא פועל איתא בחזרה, עוד נראה דאפשר דפועל גבי הקדש הוי כפועל בקנין דליתא בחזרה לשיטת הריטב"א הובא בש"ך סי' של"ג סקי"ד. - ואפשר דבהקדש דאלים טובא הוי התחלה במלאכה באיסור חזרה וצ"ע.