נזר הקודש - מעילה ס

הי' יכול לפרוע שכר האומנין ממעות של הקדש שאין הקדש מתחלל על המלאכה יעוי"ש. ביאור הדברים דהחילול מעות הקדש נעשה רק על דבר ממשי, דהיינו העצים והאבנים, אבל אם העצים והאבנים קדושים מקודם שוב אין מקום שיהי' המעות הקדש נתפסים על שכר המלאכה, שהוא רק דבר הנראה ולא דבר ממש

ג אבל קשה מובא ממשנתינו דתנן הגזברים שלקחו עצים מועלין בעצים, וזהו דלא כשמואל שאמר דהקדושה בעצים בא אח"כ כשהוא בבנין, והכא ע"כ מיירי קודם בנין מדנקט אין מועלין בשיפוי ובנבייה, דזהו ע"כ קודם שבאו בבנין. - והנה לפי מה שכתבו התוס' ד"ה בונין וכו' דמה שקונים מתרומת הלשכה שהוא בנדבת צבור לב בי"ד מתנה עליהם, אבל לא שייך לב בי"ד מתנה כהקדש נדבת יחיד אפילו הקדישם למוסרם לצבור, יעוי"ש. מבואר דמה שבא ממעות תרומת הלשכה חלה ההקדש גם על שכר האומנים כמו הא דמגיהי ספרים שבירושלים. - ממילא יש לומר דהגזברים שקנו עצים ממעות תרומת הלשכה היו בונים בקודש, וגם משלמין שכרן קודם שנעשה הבנין וממילא יש מעילה בעצים, וזהו שדייק התנא ושונה הגזברים, שהכוונה שלקחו עצים מן מעות תרומת הלשכה. - ודינא דשמואל מיירי בשקונים עצים ממעות הקדש של יחידים. - אבל תמוה מדוע לא פריך הש"ס מזה לשמואל ולתרוצו דמיירי באופן זה. - ואפשר לומר שזה נכלל בזה דאמר שמואל מ"ט מאן דמתנדב מעות וכו' דהיינו שבא להורות דזהו בנדבת יחיד

ד והנה מה שפירש"י לפי שהמוכר הי' מועל בחן, תמוה טובא דהלא מבואר דזהו הדרך של הקדש שקונים ממעות הקדש כל צרכי הקדש. - ולא שייך בזה מעילה כיון שקונה לצורך הקדש, ולא שייך מעילה רק אם קונה לצורך חולין ולצרכו. - אבל בשקונה לצורך הקדש הרי זה כעין חילול שמחלל מעות הקדש בהחפץ שקונה. - וכן מבואר ברש"י ב"מ נ"ז ע"ב ד"ה והלא מעל שהוציא מעות הקדש לחולין, ולא הכניס תחתיהן להקדש כלום יעוי"ש. מבואר דאם הכניס איזה דבר להקדש תחתיהן אין בזה מעילה, והנה ברגמ"ה פירש ג"כ כפירש"י אבל לא כתב אודות מעילה דהמוכר. - והנה הא דפירש"י מעל המוכר ע"כ הוא שלא בדקדוק דאם שייך בזה מעילה הגזבר מעל ולא המוכר). והנה בעו"ש מפרש דשמואל סבר דלעולם לא יכול לקנות במעות דבר של חולין, ולדידי' אי אפשר לקנות חפץ של חולין אלא בזה האופן שהגזבר לקח החפץ מהמוכר בהקפה והרי הוא של גזבר ויחללנו על מעות הקדש עכת"ד. הנה מלבד שזה דוחק לומר בכוונת רש"י, משום דלפי מה שביארנו ע"כ כל עיקר דינא דשמואל לומר דאין הקדש מתחלל על שכר האומנין בנדבת יחיד כמו"ש התוס', וע"כ גם רש"י סובר כן כמו שכתבנו, ולא להשמיענו דין מעילה בעלמא. - ועוד נראה שע"כ סוגיא דב"מ נ"ז ע"ב אוקימתא דרב פפא דמשני הכא באבני בנין המסורות לגזבר עסקינן וכדשמואל דאמר בונין בחול ואח"כ מקדישין יעוי"ש. משמע מזה דרק גבי בנין משכחת לה דהוי חולין ולא בשארי קניות להקדש. - אבל אפשר לומר דרב פפא לשיטתו דמפרש לקמן טעמא דשמואל דאמר לא נתנה תורה למלאכי השרת וחיישינן שמא יהנו מן העצים והאבנים, ולהכי רק באבני בנין היו עושין בחול, ולא בדבר אחר. - אמנם הסוגיא דהבא סוברת אליבא דשמואל דבכל הקניות היו קונין בחול, ובזה יש לפרש הא דפירש"י בב"מ שם טעמא דר"פ, והיינו דר"פ לשיטתו

ה אמנם נראה בכוונת רש"י דדוקא בדברים השייכים לאומנים דכיון שאין הקדש מתחלל על שכר האומנין אמרו חכמים דלא יקנה ממעות הקדש בכדי שלא יוקדשו העצים והאבנים. - וממילא כיון שעקרו חכמים הקנין, יש בזה מעילה

ו והנה לכאורה יש להבין היאך משכחת לה הא דבונין בחול. - והרי כיון שנעשה הבנין בהקדש א"כ הרי"ז כמו בור ונתמלא מים דנעשה המים קדושים. - ובשלמא לשיטת התוס' דסברי דבשביל דאין יד וחצר להקדש להכי אין בו מעילה אפשר דגם איסור דאורייתא אין בזה, ולא הוי אלא איסורא דרבנן גרידא שפיר נקרא בונין בחול, אבל לשיטת הרמב"ן דסבר דשפיר נקנה להקדש והוי של הקדש אלא מעילה אין בו מטעם חסרון קדושת פה א"כ הכא ע"כ נעשה של הקדש. - וע"כ צריך לומר דכיון דהעצים והאבנים נקנים משל חולין ממעות של גזבר, לא נעשה הקדש דכשם שאין אדם מקדיש דשא"ש כן אין חצר של הקדש קונה דשא"ש

. ז והנה כמו כן יש לדון בדבר השבח שהשביחו האומנין אם ההקדש זוכה בהשבח דאפשר לומר דהשבח שייך להעצים שהם חול, וממילא גם השבח הוא חול, ואין להקדש מאומה בהשבח. - וממילא כמו כן יש לדון אם אמרינן דאומן קונה בשבח כלי גם בבנין של מחובר כמו"ש הנתיבות בסימן ש"ו סק"ד א"כ שייך גם הכא לומר דהשבח שייך להאומנין וממילא יש לדון בעיקר הא דפליגי ר"ע ובן עזאי בפר"ד משקלים מ"ו אם הקדש מתחלל על המלאכה, והלא אם אומן קונה בשבח ונעשה של האומן כל הבנין א"כ אין זה חילול על המלאכה אלא הוא חילול על עצם הבנין, ומצאתי בשו"ת עין יצחק חאה"ע סי' ע"ו שהקשה בזה, וכתב דכיון דיש איסור הנאה בזה כמו הא דבור ונתמלא, ממילא אסור ליהנות מזה ומשום זה לא קני שבחיו יעוי"ש. - אבל לפי מה שכתבנו אין זה שייכות להקדש כלל כיון דהבנין הוא חול, וגם השבח הוא חולין, ועוד דמה שייך לומר, אפילו אם בונין בהקדש, דהקדש זוכה בזה כיון דשייך הוא להאומנין א"כ אין זה שייכות להקדש כלל מטעם דלא נעשה הקדש בדברים השייכים לאחרים, ולא דמי לבור ונתמלא מים וכדומה דשאני התם שהוא הפקר. ובעיקר הקושיא נראה דלמ"ד אין מחללין על שכר מלאכה מיירי שהבנין נעשה בקודש. - וא"כ מה שייך לומר דבשביל השבח יקנו את הבנין, דזה ליתא דהיאך יקנו את הקדש, ביאור הדברים כי הענין הוא דאומן קונה בשבח כלי כי ע"י השבח שמושבח הכלי שזה בא מפאת האומן הרי"ז כקונה את הכלי בשינוי מעשה. אמנם כל זה שייך אצל הדיוט, אבל לא אצל הקדש שאינו נקנה אלא ע"י פדיון וחילול.