נזר הקודש - מעילה ו

דהשחיטה בדרום זה עצמו הוי ריעותא בהשליחות זה נחשב לריעותא חדא

ז והנה הרמב"ם בפר"ג דמעילה, ה"א, כתב ששחטן בדרום אעפ"י שקבל בצפון, יעוי"ש, מבואר דסבר כפירוש התוס' דהסיפא פירושא דהרישא, והיינו דרק בחדא לריעותא מועלין, משמע דבשני ריעותות דהיינו שהשחיטה בדרום וקבלה בדרום ליתא במעילה. - אבל קשה הא לכהפ"ח צריך להיות במעילה דרבנן דע"כ לא גרע זה מקדשים שמתו שכתב בפר"ג דמעילה דיש בהן מעילה מדברי סופרים. - וביותר אם נפרש דדעת הרמב"ם בכל אלו הפסולין דיש בהן מעילה מדרבנן, א"כ מדוע לא שנה לן הדין דגם בתרתי לריעותא יש בהן מעילה, והיינו לפרש המשנה באופן דהוי תר"ל וכשיטת הרבינו פרץ. - לכן נראה לפרש דהרמב"ם מפרש המשנה כמו שכתבנו דהפירוש שחטן בדרום הוא שהשחיטה היתה בדרום ותו לא הוי שום עבודה, והתנא לא זו אף זו קתני, וכיון שכתב הרמב"ם דבשחטן בדרום וקבל בצפון יש מעילה, א"כ כש"כ בששחטן בדרום לחודיא בלא קבלת הדם פשיטא שיש בזה מעילה, ולא שנה הרמב"ם הא דתר"ל דיש בהן מעילה, משום דהרמב"ם אין דרכו לכתוב מה שאינו מפורש במשנה, וביותר לענין מעילה דרבנן הוי זה מילתא דפשיטא מקדשים שמתו. - ועוד לפי מה שכתבנו הוי רבותא יותר גדולה באופן שנעשית עבודה חשובה בקרבן שנפסל, וממילא כיון דכתב שחטן בדרום וקבל בצפון, ממילא נשמע הדין דשחטן בדרום וקבל בדרום דפשיטא דיש בהן מעילה וכמוש"נ

ח שם במשנה או ששחטן חוץ לזמנו וחוץ למקומן מועלין בהן. - והביאור בזה ששחט במחשבה דחוין לזמנו או חוץ למקומו כדפירש"י, וקשה האי מאי קמ"ל פשיטא דהרי בזה לכו"ע אם עלה לא ירדו כדתנן בזבחים פ"ד, וגם רבי יהודה מודה בזה. - וא"כ הוי זה בזו ואצ"ל זו, עי' בתוסיו"ט. - ומה שכתב בשם התוס', הנה זה ניחא לחוץ לזמנו דבעינן כהרצאת כשר, אבל בהא דחוץ למקומו ליתא להאי דינא, וכמו שביארנו בספרנו נזר הקודש לזבחים, ל"א, ובספרנו למנחות, ע"ט, ולענין אם עלה לא ירד בחוץ למקומו עי' תוס' זבחים פ"ד, ד"ה וחוץ למקומו, ואם אמרינן דחוץ למקומו לרבי יהודה תרד מטעם דדינו כשחטן בדרום אתי שפיר טפי המשנה, וחוץ לזמנו נקט מטעם חוץ למקומו מטעם דמחד קרא נפקא וכדפירש"י

תוס' ד"ה שחטן בדרום וכו' ולהכי שביק קבלה גבי לילה ונקט זריקה משום דא"א לצמצם שתהא שחיטה ממש בסוף הלילה והקבלה מיד ביום, יעו"ש. אמנם הרמב"ם העתיק כגירסתנו, יעוי"ש בפר"ג ה"א, ותמוה. - ואפשר לומר דהרמב"ם סבר אפשר לצמצם, וכמו שפסק בכ"מ דבידי אדם אפשר לצמצם, והכא הוי ג"כ בידי אדם כשיודע לכוון גמר הלילה אימתי, וכן מוכח מהתוספתא דזבחים לפי מה שביארנו בספרנו נזר הקודש לזבחים במילואים, סימן א', כמבואר שם

ט שם במשנה כלל אמר רבי יהושע כל שהי' לה שעת היתר וכו' ואיזו היא שלא הי' לה שעת היתר לכהנים שנשחטה חוץ לזמנה חוץ למקומה ושקבלו פסולין וזרקו את דמה. - והנה לכאורה משמע דרבי יהושע פליג וסבר דרק הני יש בהן מעילה משום דבהני אם עלו לא ירדו - משא"כ בהא דלעיל שהוא בשינוי מקום, וסבר דבהני אם עלו ירדו, וזהו כשיטת רבה לקמן בגמ', או דסבר ברבי יהודה, - אבל רש"י פריש דרבי יהושע סובר דהוא הדין בהני דלעיל. והיינו טעמא דנקט הני תרין דחוץ לזמנו וחוץ למקומו טפי מכל הני דתני ברישא דמועילין בהן דהני תרי איתקשי אהדדי ומחד קרא נפקא יעוי"ש. - ותמוה מה ענין זה לזה דבשביל דהני תרי מחד קרא נפקא להכי לא חשיב הני דלעיל זה אינו מובן בסברא. ועוד מדוע לא נקט לכהפ"ח חד מהני דתני ברישא, ועוד הרי חזינן דנקט גם הני דלא הוי מחד קרא, וזהו הא דקבלו פסולין וזרקן את דמה. - והנה אפשר לפרש כוונת רש"י דודאי לא קשה מדוע לא חשיב לכולהו, וזה ודאי דסני בחדא, ורק תקשה מדוע נקט שתים הא דחוץ לזמנו וחוץ למקומו. על זה השיב רש"י דנקט תרווייהו משום דמחד קרא נפקא - והא דנקט קבלו פסולין וזרקו את דמה, זהו מטעם דבא להוסיף מה שלא חשיב התנא לעיל. - והנה גם לעיל פירש"י כן בהא דחוץ לזמנו וחוץ למקומו - והיינו דשם ג"כ הוקשה לרש"י כיון דנקט חוץ למקומו דיש בה מעילה אעפ"י שאין כרת באכילתו, ומכש"כ חוץ לזמנו - ופירש"י דנקט לתרווייהו משום דמחד קרא נפקא

י שם במשנה ושקבלו פסולין וזרקו את דמה, הנה מלשון זה משמע שהזריקה היתה ג"כ בפסולין, וא"כ איכא תרתי לריעותא, ומ"מ יש בזה מעילה, וא"כ לכאורה תקשה מזה לשיטת התו"ס דסברי דבתר"ל אין בהן מעילה. - איברא דיש לפרש בשתי אנפין היינו דאם הקבלה היתה בפסולין, דאז היתה הזריקה בכשרים, ואם הקבלה בכשרים היתה הזריקה בפסולין, וכן פירש הברטנורא - וע"כ דסבר כשיטת התוס'. - והנה הרמב"ם בפר"ג ממעילה כתב ג"כ בשני אופנים, ומשמע ג"כ דשיטת הרמב"ם כשיטת התוס' כמו שכתבנו לעיל - אבל תמוה דכיון דהרמב"ם מיירי במעילה מדרבנן, א"כ לא גרע תר"ל מהא דקדשים שמתו שג"כ יש מעילה מדרבנן וכמו שכתבנו לעיל

יא והנה הרמב"ם בפיה"מ כתב וז"ל ומה שאמר ושקבלו פסולין וזרקו את דמה, רוצה לומר השני דברים ביחד יעוי"ש. ולכאורה משמע דכוונתו שתהי' הקבלה והזריקה בפסולין - אבל זה תמוה לפי מה שכתב בהדיא בפר"ג דמעילה - ונראה דכוונתו ביחד, היינו שנעשית הזריקה בכשרים בהדם הנפסל בהקבלה דהפסולין, משא"כ בשנעשית הזריקה בהדם הנשאר בהצואר בקבלת הכשר, וכמו שכתב שם הרמב"ם אח"כ, והפירוש ביחד היינו דהזריקה נעשית ביחד עם קבלת הפסול. - וזהו מדלא שנה התנא פסולין גבי זריקה ע"כ הכוונה שכשרים זרקוהו. - ועל זה כתב הרמב"ם דכוונת התנא "ביחד" שהזריקה דהכשר היתה בהדם הנפסל בהקבלה דהפסולין ואם כי דחוק קצת בהלשון, אבל ע"כ כן כוונתו

יב והנה זה ודאי דגם לאחרי קבלת הפסול הדם אם עדיין נשאר דם בצואר, והקרבן ראוי להיות כשר כשיקבל כשר ויזרוק כשר, דמסתבר דגם קודם