נזר הקודש - מעילה נח

נתבטלה ע"ז כולה, ורק השברים נתבטלו, אבל יש לדחות דהרי איכא למימר דלאחר השבירה שנטלו העופות עדיין עובדין לאשירה, והיינו עיבוד מחדש, אח"כ מצאתי בהמניח להמל"מ פר"ז מע"ז ד"ה ודע שמביא בשם לחם סתרים ובשם ספר מעשה חייא שהעיר בזה

ב שם א"ה אמאי של הקדש אין נהנין. - וקשה מדוע לא נימא דשאני הקדש מטעם דאסרו חכמים בהנאה מה שמונח ברשות הקדש כמו הא דהקדיש שובך ונתמלא יונים כמשנה דלעיל וביותר כמו שפירשנו לעיל לשיטת רש"י בע"ז והרמב"ם הכא בפיר"מ. - ומזה משמע כשיטת השיט"מ דלא גרס גירסא זו וגרס דיקא נמי וכו'

ג והנה במסקנא מסיק הש"ס אפרוחים כאן וכאן מותרין, ביצים כאן וכאן אסורים יעוי"ש. - והנה בדבר הקנים לא נזכר, והתוס' ד"ה אפרוחין כתבו דגם הקנים שוה בשניהם לאיסור הנאה יעוי"ש. אבל הרמב"ם תפס לדינא דהקן של אשירה מותר כמו שכתב בפר"ז מה' ע"ז הי"ב, ובהקדש פסק לאיסורא בפר"ה מה' מעילה דאין נהנין ממנו וזהו כמו שכתב בפיה"מ, והטעם בזה דאסרו חכמים כל שהוא ברשות הקדש אעפ"י שאין לו יד, וביותר שכן מדויק לשון המשנה. - והנה מרן כתב שם בה"ז וז"ל ומשמע דקן דאייתי עצים מעלמא נהנים ממנו, ויש לתמוה על רבינו שסתם וכתב שאין נהנים ממנו עכ"ל. ותמהנו טובא איה מצא מרן שכן הדין בעצים דאייתי מעלמא שמותר ליהנות ואם בשביל הפירכא דפריך הש"ס א"ה אמאי לא נהנין הלא למסקנא כתבו התוס' דהקנים בשניהם אסורים. - וביותר אם אמרינן דגירסת הרמב"ם כגירסת השיט"מ, וביותר שכן מתאים לדינא עם המשנה הקודמת להא דבור ונתמלא מים, ואפשר שכוונת מרן דכיון דרב אשי מסיק דהעיקר בצריכות לאמן, וע"כ הביאור בזה מפני שהן בגידולי האילן, וזה לא שייך בהא דהקן, דהקן אינו נצרך להאילן, וא"כ אינו דומה לגידולין, ואינו דומה לביצים ואפרוחים אשר נתהוו בהאילן, אבל זה לא שייך בהקן באופן דאייתי עצים מעלמא. - ועיקר יסוד מרן על דברי הרמב"ם בפר"ז מע"ז הי"ב שמחלק בין ביצים ואפרוחים להקן, דביצים ואפרוחים אסורין והקן מותר מפני שהביא עצים ממקום אחר כמבואר שם וא"כ מדוע אוסר בקן של הקדש כיון שאין זה דומה לגידולין, וגם אינו דומה לדין המשנה דלעיל לבור ונתמלא מים, משום דהתם עכ"פ כיון דצריכי לבור דומיא לגידולי הקדש, כן נראה בביאור דברי מרן. - והנה בסתירת דברי הרמב"ם הקשו גם הלח"מ והמל"מ. - אבל לפלא שלא העירו בדברי מרן וכוונתו

ד ונראה דהנה בהא דאייתי עצים מעלמא פליגי הרמב"ם והראב"ד בפ"ז מע"ז הי"ב דהרמב"ם כתב והקן עצמה שבראשה מותר מפני שהעוף מביא עציו ממקום אחר, וכתב הראב"ד אמר אברהם דוקא שהביא ממקום אחר עכ"ל, ביאור הדברים דהראב"ד סבר דבעינן בידיעה ברורה שהביאו העצים ממקום אחר אבל בסתמא לא מהני, ודעת הרמב"ם דסמכינן ארובא דרוב מביאין ממקום אחר, וע"כ דסבר הראב"ד דמשום חומרא דע"ז לא סמכינן ארובא והרמב"ם סבר דסמכינן ארובא. - והנה אנן קיי"ל דבע"ז אזלינן בזה בתר רובא כמבואר בפר"ג דע"ז ובתוס' שם. - משא"כ בהקדש לא סמכינן ארובא מטעם דהוי דשיל"מ משום דמהני חילול, עי' פסחים כ"ז ובתוס' שם ד"ה הקדש. - ולהכי לא סמכינן ארובא. - ואפשר דגם כשאנו ראינו דאייתי עצים מעלמא, יש לחוש שמא נטל העוף גם מהאילן של הקדש, וכיון דהוי דשיל"מ ע"י חילול, להכי אסור ליהנות גם מהקן

ה והנה הא דיתיז בקנה כתב הרמב"ם בפיה"מ וז"ל, ומה שאמר יתיז בקנה ר"ל שיניד האפרוחים ואז יקח אותם עכ"ל. מבואר שהרמב"ם אינו מפרש דכוונת התנא שאמר יתיז בקנה היינו שלא יעלה באילן, אלא הפירוש שקודם שבא ליקח את האפרוחים צריך להנידם ממקומם, והביאור בזה מפני שדעת הרמב"ם שכל עיקר האיסור בביצים ואפרוחים שצריכין לאמן דאסורין הוא מפני שנעשה האילן בסיס להן כמו שכתב שם בפר"ז מה' ע"ז, וביאר מרן שם דמפני שהוא כבסיס להן גזור רבנן דאי שרית לאיתנויי מינייהו אתי לאיתנויי מינה יעוי"ש. והביאור בזה מפני שהם כגוף אחד ובאילן עצמו. - ומזה הטעם כתב הרמב"ם דהפירוש יתיז בקנה היינו דאפילו בהאפרוחים שאינם צריכין לאמן מ"מ לא שרי ללוקחם אם הם בשעה זו בלא תנועת חיים מצד עצמן כגון אם הם בשינה או כפותים. - להכי צריך לנענע אותם בכדי שיהיו מובדלים מן האילן. - נמצא דלפירוש הרמב"ם הא דיתיז בקנה לא קאי על הקן בעצמו אלא על האפרוחים. - אבל אין זה נוגע לדינא, כי ממילא כשבא ללוקחם הם נדים ונעים. אלא הפירוש בהמשנה יתיז בקנה היינו שרשאי ללוקחם עם הקן והפירוש בקנה היינו הקן, והפירוש שמניד האפרוחים עם הקן ולוקחם. - ובזה מיושב מה שקשה מדוע השמיט הרמב"ם הא דיתיז בקנה, והלח"מ שם עמד בזה. - אבל לפי מה שביארנו דהרמב"ם לשיטתו בפירוש המשנה אתי שפיר כי התנא לא שנה כלל האי דינא דאסור לעלות באילן ולא הוצרך לזה כי ממילא ידוע הדין דאשירה אסורה בהנאה

ו ולפירוש זה אתי שפיר מה שכתבנו לעיל להקשות בהא דסבר הש"ס דהא דתנן שבאשירה יתיז בקנה באיתבר מגופה וקתני יתיז בקנה דשמעינן מזה דנשתברה מאליה מותרת, וכתבנו להקשות דלפי"ז מדוע יתיז בקנה ואסור לעלות באילן כיון שנתבטלה האשירה. - אבל להרמב"ם דמפרש דלא מפרשינן הא דיתיז בקנה שאסור לעלות באילן, אלא היתרא קמ"ל, דהאפרוחים והקן מותרים, ומזה ראי' לפירוש הרמב"ם

ז והנה בעיקר הפלוגתא שבין הרמב"ם והראב"ד בהני עופות דמביאין עצים מעלמא לעשות הקן דדעת הרמב"ם דגם בסתמא אמרינן דמעלמא הביאו והראב"ד סבר דבעינן בידיעה ברורה ולא סמכינן אסתמא. ויש להבין באיזה סברא פליגי ומי הכריחם לשיטתם ואיה המקור בהסוגיא.