נזר הקודש - מעילה נז

מאורתא בלילה עכת"ד, יעוי"ש. - נראה דלפירוש ראשון בטח מפרשין שהיו ממלאין בכל יום בלילה בכלי חול בכדי שלא יופסלו המים בלינה. - וכוונת התנא דתנא אינה מקודשת נקט אגב אורחא כמו שהיה בכל יום, ועיקר כוונת התנא לאשמעינן דהיו ממלאין מבעוד יום מפני שאינה דוחה שבת מטעם דכל מלאכה שאפשר לעשותה מער"ש אינה דוחה שבת, אבל הא דתנא שהכלי לא היתה מקודשת נקט אגב אורחה, וכמו שכן מפרש המאירי המשנה, וכמו שכתבנו לעיל

יד עוד כתב המאירי שם בחידושיו לתענית בשם גדולי המפרשים שאעפ"י שאין מנסכין אותם ולא אף לקדשן בכלי מן הלילה הקודם, מ"מ קדושת הפה יכול להקדישן בלילה ואין עובר בזה משום בל תקדיש כדין מקדיש בעלי מומין ודברים שאין ראוין, והראיה שהרי שואבין אותם לשמן בלילה, יעוי"ש. - ביאור הדברים דמותר להקדישן בלילה היינו קדושת פה אעפ"י שמחוסר זמן. - והטעם בזה או דסבר דמותר להקדיש מחו"ז, או דסברי דלילה לא הוי מחו"ז, עי' תוס' זבחים י"ב ושם קי"ד. - ומפרשים ג"כ דהיו שואבין בעוד לילה ולא היו נותנין בכלי שרת טרם אור היום רק היו קדושין קדושת פה. - ובזה מיושב הא דהקשו התוס' בסוכה נ"א ד"ה קרא שהקשו דמקרות הגבר שעדיין לילה יהיו נפסלין בעמוד השחר. שה והיינו דסברי התוס' דהיו שואבין בכלי שרת, אבל אלה המפרשים סברי דהיו שואבין בכלי חול, והיו מקדשין אותם קדושת פה. - ואח"כ כשהאיר היום היו נותנין בכלי שרת

טו והנה מסופקני דאם שמילא בכלי שרת מאורתא להשיטות האלו שאין מנסכין בלילה, או בשארי קדשים באופן שיופסלו בלינה, אם לוקה משום מקדיש בע"מ, והספק בזה כיון דהקדיש בכלי שרת באופן שנפסלו בודאי, א"כ הרי"ז כמקדיש בע"מ ולוקה, או"ד כיון דעכשיו כשרים, אין כאן משום מקדיש בע"מ ואינו לוקה, וצ"ע

טז והנה אשובה להמשנה דתנא דממלא בכלי שאינה מקודשת בכדי שלא יופסלו בלינה, - וקשה מדוע לא מעלינן להו על ראשו של מזבח וקיי"ל בזבחים פ"ז דאין לינה מועלת בראשו של מזבח, וכן פסק הרמב"ם בפר"ג מפסוה"מ הי"א. - ואפשר לומר דכמו שביארנו בספרנו נזר הקודש לזבחים דף מ"ה לדף הספר דהא דכלי שרת מקדשין פסולים ליקרב היינו רק להקרבה אבל אינו עושה פעולת הכפרה. - הנה כמו כן גם אם לנו בראש המזבח אעפ"י שכשרים הם, אבל לא הוי יותר מקדושת פסולים, - וממילא המזבח אינו עושה רק פעולת ההכשר, אבל לא פעולת הכפרה, וממילא חסר בזה המעלה דלרצון לפני ד' ולהכי לא היו ממלאין במקודשת

יז והנה מי החג שנפסלו דינם בשרפה כמבואר בתוספתא פר"ג דסוכה. - ודלא כתוס' הרי"ד בירושלמי שכתב דמים שאין דינם בשרפה דינם בקבורה. - ואישתמיטתי' לתוספתא זו. - וע"כ הא דתנן בתמורה ל"ג דברים שאין דרכן בשרפה דינם בקבורה, זהו דוקא באיסורי הנאה, וכמו שפירש"י שם, אבל בקדשים פסולים שדינם בשרפה, דין זה נוהג גם בדברים שאין דרכן בשרפה כמו הכא במי החג, וכדתניא בתוספתא

שם במשנה, הקן שבראש האילן של הקדש לא נהנין ולא מועלין שבאשירה יתיז בקנה. - ויש לעיין הלא הקדש ואשירה שניהן שווים לאיסור הנאה אלא שזה מצד הקדש וזה מצד אשירה, וא"כ מדוע בהקדש אסור בהנאה הקן ובאשירה מותר הקן בהנאה, ורק לעלות באילן אסור אבל הקן מותר וכמו שפירשו רש"י ותוס' דהעצים מותרים בהנאה וכמו שפירש רגמ"ה. - איברא דלהמסקנא בגמ' שניהם שווים,, אבל תמוה מדוע לא פריך הש"ס בזה. - והנה לשיטת הרמב"ן דסבר דיש יד לחצר אלא שאין בו מעילה מצד שחסר בזה קדושת אדם, אתי שפיר דבהקדש יש זכיי' להאילן לקנות הקן. - ולהכי לא נהנין אבל לא מועלין מצד חסרון מקדיש. - אבל לשיטת התוס' דאין יד להקדש ורק מדרבנן אסור, א"כ מדוע לא אסרו ג"כ גבי אשירה. - אבל אתי שפיר לפי מה שפירש"י בע"ז מ"ב ע"ב דבאשירה ליכא למיגזר משום דבדילי מיני'. - וזהו הבדל שבין אשירה להקדש ולהכי לא פריך הסוגיא בזה. - וכן מפרש הרמב"ם בפיה"מ שהקן של אשירה מותר בהנאה והיינו שמפרש כן המשנה, וכן מפרש הברטנורא, ועי' בתוס' יו"ט

שם במשנה, המקדיש את החורש מועלין בכולו. - והנה האי בכולו פירש רגמה"ג דהכוונה בעצים ובענפים ובעלים, ובשיט"מ פירש בעצים ובשפוי ובגביה. - ולדברי רגמה"ג מרמז בכולו על העלים, ולהשיט"מ רמז גם על השפוי והגבייה, י ומשמע דרגמה"ג סובר דליכא מעילה בשפוי ובגבייה. ותמוה דבתוספתא פר"ק איתא הקדיש חורש לקורות מועלין בקורות ומועלין בשפוי ובנימוייה יעוי"ש, וזהו כהשיט"מ. - ואפשר דשאני במקדיש לקורות שהכוונה כל היוצא מן הקורות, וזהו השפוי וכו'. - אבל המשנה מיירי במקדיש יער סתם שבזה הכוונה יער כמו שהוא וזהו העצים והענפים והעלים

והנה הרמב"ם כתב וז"ל, המקדיש את היער מועלין בכולו בין באילנות בין בכל קן שבראש האילנות או שביניהן עכ"ל, והיינו שהרמב"ם מרבה בהא דשנה התנא מועלין בכולו שמרבה נם דברים שאינם מוכרחים להיער ורק במקרה הם באים. אבל שפייה וגבייה אינם בכלל הזה. - וכמו שכתב הרמב"ם שם בה"ט דשפייה וגבייה אינם ראוים יעוי"ש. - ולכאורה קשה מהתוספתא שכתבנו לעיל ואין לומר דשאני במקדיש חורש לקורות, דא"כ מדוע לא הביא הרמב"ם דינא דהתוספתא, וצ"ע

א דף י"ד, איתמר עבודת כוכבים שנשתברה מאליה רבי יוחנן אמר אסורה ור"ל אמר מותרת וכו'. איתבי' ר"ל לר"י הקן שבראש האילן של הקדש וכו' מאי לאו דאיתבר מגופה וקתני יתיז בקנה. - וקשה הא אמרינן דזה הוי כנשתברה מאיליה ומותרת, א"ב גם כל האשירה תהי' מותרת, וא"כ אמאי אמרינן יתיז בקנה ואסור לעלות באילן. - ואפשר לומר דבשביל נטילת מעט מן האילן לא