נזר הקודש - מעילה נו

מער"ש בכלי חול. - נמצא דשיטת המאירי לא כלשון ראשון של רש"י ולא כלשון שני, ולא גריס ניסוך המים אלא סתם ניסוך, והכוונה לניסוך היין

ז אמנם לדידן דקיי"ל דניסוך המים מאורתא וכשיטת הירושלמי, קשה טובא מדוע לא היו ממלאין בער"ש בכלי מקודשת ולנסכן להמים בלילה, - כיון שהם קרבן בפני עצמן גם בלעדי הקרבן

ח ונראה להוכיח גם מהתוספתא דמי החג כשר לנסך נם בלילה, דתניא בתוספתא דסוכה פר"ג מי החג אין חייבין עליהן משום פיגול כגירסת הגר"א והיינו דפיגול של הקרבן אינו פועל על המים. - וע"כ זה מפני שבאין גם בפני עצמו כמבואר בזבחים מ"ד, ואם אמרינן דהמים בחג גלל קרבן הם א"כ מדוע אין בהם משום פיגול, דהרי אין המים דומה ליין שבאין נם לאחר זמן גם בלא קרבן דבשביל זה נתמעטו מפיגול, דהרי ניסוך המים אם אין מנסכין בלילה הקודמת הנה כמו כן אין מנסכין אח"כ בלילה של אחריו, וזהו דעת המאירי שם בהדיא, וזהו כוונת הירושלמי שאם עבר היום בטל קרבנו, וע"כ הכוונה נם בלילה שלאחר היום דכיון דזמן החיוב מאורתא דאתמול ממילא עבר הזמן אחרי שקיעת החמה ומשמע שכן דעת הרמב"ם ג"כ, - וא"כ מדוע אין בהם פיגול, - וע"כ מוכח מזה דנסכים דהמים קרבין נם בלילה, היינו בלילה הקודם, וא"כ אין המים גלל ' הקרבן ולהכי מנסכין גם בלילה תיכף כשנתקדש קדושת החג, וכמו שנתבאר

ט ונראה לומר מילתא חדתא דאם אמרינן דבשבת דלא אפשר להביא המים אלא מער"ש מבעוד יום, - וממילא אם היו מביאין במקודשת מוכרחין לנסך בלילה בכדי שלא יופסלו בעמוד השחר, - א"כ נדחה היום מדין ניסוך כיון שתיכף כשנכנס שבת אינן יכולין להביא עוד מים מטעם דמכשירין שאפשר להביא מער"ש אינו דוחה שבת, ואם אין מים בטל הניסוך, ואין עצה אחרת רק לנסך בלילה טרם שיופסלו המים, וא"כ תהיה בשנה זו מצוה דניסוך המים ביום זה עבודת לילה, ולא עבודת יום כיון דלא אפשר ביום. ועבודת לילה לא בעי כהן, - וא"כ תהיה גרם הפסד להמצוה דניסוך המים דלא תהיה נעשית בכהן, וא"כ מה שמרויחין בזה שהיו המים בכלי שרת מקודשת מפסידין עי"ז הא דגריעא קדושת המים שנעשית עבודת לילה וכשרה בזר, - ואעפ"י שעצם הניסוך בכל יום כשרה בלילה ומ"מ בעי כהן, זהו מפני שלא נדחה היום עבודה זו דהרי היו יכולים להביא המים בבוקר, - משא"כ שבת דלא אפשר להביא בשבת ואם היו מביאין מערב שבת במקודשת נדחה היום מעבודת הניסוך המים, והוי עבודת לילה לחודיא ותהיה כשרה בזר ג"כ

י אמנם יש לדחות לפי מה שכתב הריטב"א ביומא כ"ז בהא דקאמר הש"ס וכי יש לך עבודה כשרה בלילה ופסולה בזר, פירש דהכוונה רק לחיוב מיתה, אבל לענין איפסולי ליכא מאן דפליג, ורק על חיוב מיתה הוא דמתמה דמשמע ליה דכיון דכשרה בלילה ליכא למיחשבה עבודה כולי האי לחייב מיתה, יעוי"ש. נמצא לפי"ז דאף אם הוי רק עבודת לילה ג"כ פסולה בזר ובעינן כהן, - וגם בעצם הסברא יש לשדות גרנא דאטו בשביל זה שאסור להביא מים בשבת נדחה היום מניסוך המים, - ולכאורה תליא זה בפלוגתא דבי"ש וב"ה כריתות ח'

יא אבל נראה בסברא נכונה. - והוא דאעפ"י דהניסוך המים הוא קרבן בפני עצמו. - אבל עכ"פ בעינן שיהיה קרבנות החג ראוים שהניסוך תהיה עם הקרבן, והוא מטעם דהוקשו הנסכים יין ומים להדדי כמו שדרשו בשני ניסוכין הכתוב מדבר, ומטעם זה בעינן שיהיה הקרבן ראוי שהניסוך היין והמים תהיה עם הקרבתו ביחד. - ובזה יובדלו ימי החג מיום השבת שבחג, דבשאר ימי החג כיון שיכולים להביא מים בבוקר לכן נקרא הקרבן תמיד ראוי להיות ניסוך המים עם ההקרבה, ומטעם זה יכולים גם לנסך בלילה, אבל בשבת שזה לא אפשר אם לא הוכן מבעוד יום, ממילא יש חסרון גם בהתמיד שהוא קרבן כזה שאינו ראוי להיות ניסוך המים בו. ומזה ראיה לשיטת הראשונים שגם אינו ראוי מצד איסור נקרא אינו ראוי. - להכי מוכרחים להביא מער"ש בכלי שאינה מקודשת. ואעפ"י שאין המים מעכבין את התמיד, אבל עכ"פ ראוי לזה בעינן. - ואין לומר דכיון דיכולין להביא באינה מקודשת, לכן תהיה בזה תורת ראוי, וכמו שכתבנו לעיל, - דזה ליתא דכיון דביום זה ביום השבת אי אפשר להביא נקרא אינו ראוי

יב ובזה נראה ליישב קושיא חמורה שהקשה הגאון בגבו"א לתענית שהוכיח דאין מנסכין ניסוך המים בלילה. (ולפלא שלא הביא הירושלמי דסוכה ודברי הרמב"ם) והוא מהא דאיתא ביומא כ"ד אמר רב ד' עבודות זר חייב עליהן מיתה זריקה והקטרה וניסוך המים וניסוך היין וכו' מתקיף לה ר"ז וכי יש לך עבודה שכשרה בלילה ופסולה בזר. ופריך והרי אברים ופדרים, ומשני סוף עבודה יממא היא. - וא"כ מבואר דעבודת לילה שאינה סוף עבודה דיממא אין זר חייב עלי' מיתה, ואם ניסוך המים כשרה בלילה בליל יו"ט ראשון בע"כ אינה עבודת יום שעבד דהא יום חול הוא וחובה בפנ"ע הוא וא"כ אמאי זר חייב עלי' מיתה עכת"ד. יעוי"ש. - אמנם לפי מה שביארנו דדין ניסוך המים הוי כמו ניסוך היין בזה דבעינן שיהיה הקרבן ראוי לזה שיקריבו נסכים עם ההקרבה. להכי די בזה שתהיה נקראת הניסוך עבודת היום כיון שדררא דקרבן הוא, - ואעפ"י שהניסוך הוי חובה בפנ"ע ג"כ, אבל עכ"פ שייכים הם להקרבן ג"כ הא דניסוך היין, - וזה די שתהיה נקרא עבודת יום לענין שזר יהיה חייב עלי' מיתה, דלא גריעא זה מהא דסוף עבודה דיממא כמו אברים ופדרים שכשרים כל הלילה וזר חייב עליהם מיתה מפני שסוף עבודה דיממא, הנה כמו כן הא דניסוך המים כיון שהתורה הקפידה שיהיה הקרבן ראוי לזה, להכי שפיר נקרא הניסוך המים עבודת היום דיממא, וזר חייב על זה מיתה

יג והנה בהא דהקשה הגבו"א על פירוש ראשון דרש"י תענית שהיו ממלאין המים מאורתא והקשה דהא אי אפשר למלאות מאורתא משום דנפסלו בלינה. - והיו ממלאין בכלי קודש ומדייק מדתנן דבער"ש היו ממלאין באינה מקודשת ש"מ דבכל ימי החג היו ממלאין במקודשת, וא"כ אי אפשר למלא