נזר הקודש - מעילה נב

אין בהם מעילה גם שרשיהם אין בהם מעילה, אבל שורש אילן עצמו כיון שהאילן עצמו יש בו מעילה ולעולם שרשי אילן כאילן דמו יעוי"ש. ומשמע מדבריו דגם השרשים הבאים לאחר מכאן ג"כ דינם כהאילן עצמו ויש בו מעילה לכו"ע, והיינו דסבר דבגידולין עצמן אזלינן תמיד בתר אילן. - וקשה דלפי"ז לרבינא דסבר דלאחר ט"ז אמה אזלינן בתר קרקע תמוה דהלא אף אם הוחלש היניקה מהאילן בהרחק ט"ז אמה אבל כיון דהזינן שהשרשים נמשכים מהאילן ע"כ הרי הוא כאילן עצמו, דע"כ כמו דאמרינן לאוקימתא קמייתא דהשרשים הנמשכים מהאילן הם כמו האילן עצמו אפילו הם רחוקים הרבה מהאילן מדלא מחלק הש"ס בזה, וא"כ באיזו סברא פליג רבינא על זה, ודוחק לומר דבזה גופא פליגי

ה עוד תמהנו מדוע לא נחשב האילן כגורם וא"כ הוי זה וזה גורם אילן דהדיוט וקרקע דהקדש ולמ"ד זוז"ג מותר, וכן דעת הרמב"ם בפר"ז מע"ז, א"כ אמאי יש בזה מעילה. וצע"ג

ו שם במשנה, מעין שהוא יוצא מתוך השדה של הקדש לא נהנין ולא מועלין. - ופירש"י שהמעין מתוך שדה של חולין הוא נובע, וכן פירש רגמ"ה. - ומשמע מדבריהם דאם המעין יוצא משדה הקדש יש בו גם מעילה. - אמנם כמובן שזהו דוקא אם הי' המעין נובע בשעה שהקדיש השדה דאל"כ הרי"ז כמו הקדיש בור ואח"כ נתמלא מים דג"כ אין מועלין בהמים כדתנן לעיל: - ולפי"ז יש לתמוה מדוע דחקו לפרש דמיירי בשדה חולין הלא גם בשדה הקדש באופן שהקדיש השדה ולא הי' המעין נובע בשעה זו, ואח"כ התחיל נובע דג"כ אין מעילה בהמעין, והלשון משמע כן דקתני מתוך שדה של הקדש דמשמע שהנביעה משדה הקדש ממש. - ומדברי הרמב"ם משמע דהמעין יוצא משדה של הקדש ממש דכתב בפר"ה ממעילה ה"ו מעין שהוא יוצא מתוך שדה הקדש. - ומבואר דסבר הרמב"ם דגם ביוצא בשדה הקדש ממש אין מועלין בו. - והנה בפירוש קדמון הנדפס למס' מעילה פירש ג"כ דמיירי ביוצא משדה של חולין, וכתב דביוצא משרה הקדש מועלין בו. - נמצא דרש"י ורגמ"ה ופירוש קדמון כולהו סברי דביוצא משדה הקדש מועלין בו, ומפרשים להמשנה דמיירי ביוצא משדה חולין, והרמב"ם סבר דגם ביוצא משדה הקדש ג"כ אין מועלין בו, ויש להבין טעמייהו במאי ובמה פלוגו

ז ונראה דרש"י ורגמ"ה והפירוש לקדמון סברי דבמקדיש שדה ומעין בתוכו חל ההקדש על המעין ג"כ, והרי"ז כהקדיש בור מלא מים דמועלין גם במה שבתוכה, ואם לא הי' הנביעה בשעה שהקדיש ואח"כ התחיל לנבוע הרי"ז כגידולין ותליא בפלוגתא דתנאי, וחנה אינהו סברי דהאי תנא סבר אין מעילה בגידולין, וזה כבר משמיע לנו התנא ברישא. - וע"כ דבא התנא בסיפא ללמדנו דבר חדש, ולהכי פירשו שהמעין נובע בשדה חולין ונמשך לשדה הקדש, ולזה אין מעילה כיון שאין הנביעה מהקדש, אבל הרמב"ם סבר דגם אם הנביעה מהקדש, גם אם היתה הנביעה בשעת ההקדש, מ"מ אין בהמעין מעילה, מפני דהני מיא אזלי והני אחרינא נינהו. - והרי"ז כהקדיש בור ואח"כ נתמלא מים דאין מעילה במה שבתוכה, וכן הדין בזה המעין. וסבר הרמב"ם דאין בהנביעה דין גידולין מטעם דאין זה גידולי הקדש מפני שהנביעה באה ממקום רחוק מאיזה נהר, כידוע, והרי"ז באה מן החולין

ח והנה יש להביא סמוכין לזה מסוגיא דע"ז מ"ז בעי רבה המשתחוה למעין מימיו מהו לנסכים. מאי קא מיבעי' לי' וכו', לעולם למיא קא סגיד והכי קמיבעי' לי' למיא דקמי' קא סגיד וקמאי קמאי אזדו או"ד לדברונא דמיא קא סגיד יעוי"ש. - ויש לומר דהני ראשונים סברי דהמקדיש שדה ומעין בה ההקדש חל לדברונא דמיא. - וכמו שלענין ע"ז אמרינן לדברונא קא סגיד, כן המקדיש מקדיש להדברונא דמיא וחל ההקדש, אבל הרמב"ם סבר דלא דמי הקדש להתם, דשאני ע"ז דהמשתחוה משתחוה לדברונא ונאסר כמו שהוא תמיד. - אבל מקדיש אין בכחו להקדיש אלא הני מיא דקמיא ותו לא, ואידך הרי הם מים דמעלמא אתו ואין בהם מעילה, ולהכי אעפ"י שפסק הרמב"ם בפר"ד מאי"מ ה"ז דהמשתחוה למעין מימיו פסולין לניסוך מ"מ הכא בהקדש סבר דלא חל הקדש רק על מיא דקמי'

ט עוד נראה להעיר בפרש"י ורגמ"ה מה שדחקו לפרש דהמעין יוצא מתוך שדה חולין, והוא מטעם אחר, והיינו דאף אם אמרינן דמעיקר הדין סברי כהרמב"ם דגם אם הנביעה בשדה הקדש ג"כ אין מועלין בהמים. - אמנם מטעם אחר הוכרחו לפרש דמיירי שהמעין יוצא משדה חולין, והוא לפי מה דאיתא בע"ז שם דפריך ומי מתסרי והא אמר ר' יוחנן משום ר"ש בן יהוצדק מים של רבים אינם נאסרים לא צריכא דקא נבעי מארעא, ופירשו התוס' שם ר"ל ואינם יוצאים חוץ לשדיהם דאילו היו יוצאים חוץ לשדיהם הא תנן ב"ק פ"א מעין שיצא בתחילה בני מעיד מסתפקין ממנו וא"כ הוי מים של רבים ואינם נאסרים עכ"ל, יעוי"ש. מבואר מזה דמעין היוצא לשדות אחרות אין אדם יכול לאסור, וע"כ שכן הדין ג"א דאין אדם יכול להקדיש, ואעפ"י שהוא רק מתקנת יהושע בן נון, אבל ע"כ כן הדבר שאין אדם יכול לאסור, וביותר שכתבו התוס' ב"ב כ"ו ד"ה רבינא אמר שזה חשוב כמו מארצך ויכול לומר אשר נתת לי, יעוי"ש. ודין זה נוהג גם בחו"ל, כמבואר בטור חו"מ סי' רע"ד. - ולפי"ז אין לפרש שהמעין יוצא משדה הקדש, דא"כ איך נפרש הסיפא דתנן יצאו חוץ לשדה נהנין ממנו, ומשמע דדין הקדש נוהג בזה ורק מפני שעכשיו המים חוץ לשדה הקדש, דהלא אם המעין יוצא לשדות אחרים אין בזה כל עיקר ההקדש, להכי פירשו שיוצא משדה חולין לשדה הקדש, ואין קדושה בהמים כלל, אלא אסור ליהנות מהמים מפני שמונחים בשדה הקדש, וסברת הרמב"ם בזה דיצוייר באופן שהבעלי השדות הסכימו לההקדש

י ובזה שכתבנו יש לישב מה שהקשה שם בעו"ש בהא דאיתא ביומא ע"ח, מים מפכים עתידים להיות יוצאין מתחת מפתן הבית, וכיון שמגיע לפתח בית דוד נעשה כנחל שוטף שבו רוחצין וכו', והקשה הא כיון שיוצא מהקדש איכא מעילה יעוי"ש. ובדברינו