נזר הקודש - מעילה נא

יתחייב תרתי, א' משום גיזה, ב' משום עבודה. וצ"ע. - ואפשר לומר שחידשה תורה דגם גיזה נחשבת לעבודה, וממילא ליתא בזה אלא משום עבודה לחודיא

יב והנה באופן זה יש ליישב גם דברי התוס' והוא דאם אמרינן דגם מצד עצמו נלמד למעט גיזה מתזבח א"כ למה כתבה תורה ולא תגוז בכור צאנך. - הלא כיון דאנו יודעין מתזבח למעט גיזה, א"כ אנו יודעין שהגיזה בכלל עבודה תחשב, וא"כ יש בזה הלאו דלא תעבוד בכור שורך. ואין לומר דאם לא כתבה תורה ולא תגוז בכור צאנך לא הוי ידעינן דנוהג איסור עבודה בבכור צאן, כמו ששנינו בספרי. דזה ליתא, דהלא בשביל זה לא הי' להתורה לכתוב הלאו דלא תגוז אלא הי' להתורה לכתוב לא תעבוד בבכור שורך ובבכור צאנך. - וממילא בכלל זה איתא ג"כ הלאו דלא תעבוד על גיזה. - ואין לומר דלא הוי ידעינן דגיזה נחשבת לעבודה, דזה כבר אנו יודעין מהא דתזבח ולא גיזה, דמזה נלמד דגיזה נחשבת לעבודה וא"כ למה כתבה תורה הלאו דלא תגוז, כיון דבלא"ה לוקה משום לא תעבוד, וע"כ. מוכח דמתזבח אין למעט גיזה רק מטעם שכתבה תורה לא תגוז, וכמוש"נ

יג והנה שם בתוס' הביא שיטת הרבינו פרץ דמתניתין מיירי בוולד מעושרת וולד מוקדשין שילדו משהיו מוקדשין והיינו רבותא דאפ"ה אסור להניק מהם יעוי"ש. - ומזה תצא חדתא דאסור להקדש ליהנות מהקדש. - והנה לכאורה מפורש כן בתוספתא דמעילה פר"א דתניא שם הקדיש את הפרה ואת הכרשינין ועת העמיר אין אומרים תאכל פרה זו את הכרשינין ואת העמיר, אבל אחרים מנדבין לה יעוי"ש. הרי מבואר דאעפ"י שהפרה היא של הקדש, מ"מ אין מאכילין לה כרשיני הקדש, ומטעם זה נראה ראי' מוכחת לשיטת הרבינו פרץ דוולד קודש אסור לינק מפרה של הקדש. - ומזה יש לתמוה על שיטת רש"י ורגמ"ה שפירשו דהולד הוא חולין ומשמע מזה דוולד קודש מותר לינק משל הקדש ותמוה. - והנה אפשר לומר דלא דמי לתוספתא דשם מיירי שהקדיש הכרשינין לבדה"ב, דהכוונה לפדותן והדמים ילכו לבנין ואסור לשנות מדעת המקדיש, ומבואר דהמשנה מקודש לקודש עובר בל"ת כמבואר ברמב"ם פר"ד מתמורה הי"א. - ומטעם זה אסור להאכיל לבהמה הכרשיני הקדש שהוקדש לעשות דמים לבנין, ואין זה ענין לנידון משנתינו שאין כאן שינוי הקדש כלל אם ינק הולד של הקדש מפרה של הקדש ולהכי פירשו דמיירי שהוולד הוא חולין. - אמנם מהמכילתא פ' משפטים מוכח כשיטת הרבינו פרץ דתניא שם שבעת ימים תהי' תחת אמו מה בכור קדש אינו יונק אלא מן החולין (והיינו דע"כ אמו אינה קדושה דבכור ליתא בקדשים) אף כולן לא יינקו אלא מן החולין, מכאן אמרו כל הקדשים לא יינקו את בניהם וכו' יעוי"ש. הרי מבואר דאסור לקדשים לינק מן הקדשים, ומזה יש לתמוה על פירש"י ורגמ"ה דסברי דהוולד קודש מותר לינק מהקדש וצע"ג

א ע"ב, משנה שרשי אילן של הדיוט הבאין בשל הקדש ושל הקדש שבאין בשל הדיוט לא נהנין ולא מועלין. - והנה קשה רישא לסיפא דמרישא משמע דאזלינן בתר אילן, וסיפא משמע דאזלינן בתר קרקע, והיא פירכת הש"ס ב"ב כ"ו ע"ב, וזהו כוונת התוס' שפירשו בב"ב פר' לא יחפור מפרש לה שפיר. והיינו דשם יש שתי אוקימתות, חדא דמיירי בגידולין הבאין לאחר ההקדש וסבר האי תנא דאין מעילה בגידולין, ורבינא משני שם דיש הבדל בין תוך מ"ז אמה לחוץ לט"ז אמה, והיינו דבתוך מ"ז אמה אזלינן בתר אילן, וחוץ לט"ז אמה אזלינן בתר קרקע. - והנפק"מ בין התירוצים, דלתירוץ ראשון מוקי המשנה למ"ד אין מעילה בגידולין, ולרבינא שפיר מצי סבר האי תנא דיש מעילה בגידולין. - וכיון דרבינא שהוא בתרא מוקי למתניתין כמ"ד יש מעילה בגידולין אתי שפיר הא דפסק הרמב"ם דיש מעילה בגידולין אעפ"י שזהו שיטת רבי יוסי שהוא יחיד לגבי רבנן דפליגי עלי', ומרן בפר"ה ממעילה דחק טובא מדוע פסק כרבי יוסי יעוי"ש. - אבל לפי המבואר אתי שפיר דכיון דרבינא שהוא בתרא מפרש למתניתין כרבי יוסי להכי פסק כוותי'. - ומה"ט פוסק ג"כ הא דרבינא לחלק בין תוך מ"ז לחוץ לט"ז כמבואר בפר"ה ממעילה שם ה"ו

ב אמנם רגמ"ה מפרש למתניתין דמיירי בגידולין הבאין לאחר מכאן, ומפרש דהמשנה סוברת אין. מעילה בגידולין יעוי"ש. וזהו דבורר יותר כאוקימתא קמייתא שם בב"ב, וזהו משום דניחא לי' לרגמ"ה לאוקמי' מתניתין כרבנן דהם רבים

ג והנה לפי אוקימתא בתרייתא והרמב"ם תפס כן לדינא, הנה השרשים היוצאים מאילן של הדיוט ובאין בשל שדה הקרש אחרי ט"ז אמה יש מעילה, אעפ"י שהשרשים יוצאין מאילן של הדיוט. - וזהו שפסק הרמב"ם הי' האילן רחוק יותר על שש עשרה אמה הנהנה בהן מעל. - וע"כ שאין הבדל להרמב"ם אם השרשים האלה שהם לאחר ט"ז אמה אם באו לאחר ההקדש של השדה או שהיו בשעת ההקדש, והיינו מפני דהרמב"ם סבר דיש מעילה בשבח ההקדש ג"כ. - אבל אוקימתא דרבינא אין הכרח לומר דסבר יש מעילה בגידולין. - והיינו דיש לומר דהא דשרשי אילן של הדיוט הבאין בשל הקדש דיש מעילה בהני שרשים שהם חוץ לט"ז אמה מהאילן דמיירי שהיו בהשדה בשעת ההקדש דהוקדשו עם השדה ביחד. וא"ר אין הכרח דרבינא סבר יש מעילה בגידולין, ורק יש לדייק מדלא מוקי רבינא כאוקימתא קמייתא, ונאיד מאוקימתא קמייתא משמע דסבר דיש מעילה בגידולין, אבל אין הכרח לפרש המשנה דמיירי בגידולי הקדש. - ואפשר שמסתבר לרבינא לאוקמי' באופן זה, משום דאין לפרש דעיקר חידושא דתנא להודיענו דאין מעילה בגידולין דזה כבר ידענו מרבנן דהמשנה דלעיל. - וגם אין נדרש לומר מטעם דתהי' הלכה כסתם משנה כיון דבלא"ה יחיד ורבים הלכה כרבים

ד והנה הר"י מיגש הובא בשיט"מ ב"ב שם מפרש דהך שרשי אילן דקתני לאו שרשי אילן עצמו אלא שרשי גידולי האילן הוא דכיון דגידולי עצמן