נזר הקודש - מעילה נ

ז ונראה לפי מה שמבואר בברייתא חולין קל"ז ובכורות כ"ה לא תעבוד בבכור שורך ולא תגוז בכור צאנך אין לי אלא שור בעבודה וצאן בגיזה, מנין ליתן את האמור של זה בזה ואת האמור של זה בזה ת"ל לא תעבוד ולא תגוז, ופירש"י בבכורות ויו' מוסיף על ענין ראשון וילמדו שניהם זה מזה יעוי"ש. - נמצא דבשביל הוי"ו הרי"ז כאילו כתוב שני פעמים לא תגוז, דהיינו לא תגוז הבכור צאנך ולא תגוז בכור שורך. - וזהו כוונת התוס' דאם דרשינן תזבח ולא גיזה גם בלעדי הלאו דלא תגוז ממילא יש ללמוד מפסוה"מ דישנו בלא תגוז גם בלאו. - והיינו הכוונה דלמה כתבה תורה הויו' להורות דישנו בלא תגוז גם בבכור שורך דהלא גם בלא"ה כיון דכתיב ולא תגוז בכור צאנך וגם דרשינן מהא דכתב ולא גיזה בפסוה"מ האמור בכל הקרבנות, ואמרינן אהדרי' לאיסורא דלא תגוז גם בבכור שורך. ואין לומר דרק בבכור צאנך אהדרי' לאיסורא ולא בבכור שורך כיון דלא כתיב גבי הלאו דלא תגוז. - דזה ליתא לפי הכלל שכתב הה"מ בפר"ב ממ"א דבמקום דאיכא איסור עשה מזהירין מן הדין ומכש"כ שעונשין מן הדין, וכיון שאיכא איסור עשה בפסוה"מ וע"כ דהאי עשה איכא ג"כ בקדשים בתמימים. - וא"כ יש ללמוד הלאו בבנין אב היינו בכור שורך מבכור צאנך, ובשניהם לוקה, דע"כ כוונת הרה"מ נם ללמוד מבנין אב במקום עשה, וא"כ מדוע כתבה תורה הויו' להורות שישנו הא דלא תגוז גם בבכור שורך הלא יש ללמוד מבנין אב מבכור צאנך, דבשלמא בלא העשה דתזבח ולא גיזה לא קשה מדוע אין למידין מבנין אב דיש לומר דאין לוקה בשביל בנין אב, אבל מקום שיש עשה שפיר יש ללמוד מבנין אב דלוקח ג"כ. - ומזה הוכיחו התוס' דאם לא ידעינן איסור גיזה בלאו מקודם לא הוי דרשינן מתזבח למעט גיזה

ח עוד יש לומר לפי מה שיש לחקור בדבר הבכור לפום מה דקיי"ל דיש מצוה להקדיש את הבכור כמו שפסק הרמב"ם בפר"א מבכורות ה"ד אם יש הוספה של קדושה בהאי הקדש או"ד שרק מצוה איכא, ועי' בספרנו נזר הקודש לזבחים. - ואם אמרינן דיש גם הוספה של קדושה א"כ יש בבכור קדושה מלבד הקדושה של בכור בעצמותו. - ולפי"ז יש להבין בהא דאמרה תורה לא תגוז בכור צאנך אם הוא מצד קדושת בכור לחודיא, או"ד שהוא מצד הקדושה הנוספה. ונפק"מ לדינא בשארי קדשים, דאם הוא מצד קדושתו של בכור, אין ללמוד מזה לשארי קדשים מטעם שיש לומר דדוקא בבכור הקפידה תורה משום דשאני בכור שקדושתו מרחם, אבל אם אמרינן שהוא מפני הקדושה הנוספה, א"כ הלאו זה כולל נם כל הקדשים

ט תניא בספרי בפרשה ראה אות קס"א בבקרך ובצאנך הזכר תקדיש וגו', מכלל שנאמר לא תעבוד בבכור שורך ולא תגוז בכור צאנך, מלמד שהבכור אסור בגיזה ועבודה, אין לי אלא בכור שאר כל הקדשים מנין ודין הוא מה הבכור שאינו נוהג בכל הולדות וכו', לא אם אמרת בבכור שכן קדושתו מרחם וקדושתו חלה עליו בבעל מום קבוע וכו' ת"ל בבקרך ובצאנך הזכר תקדיש לד' לא תעבוד ולא תגוז עכ"ל. - ביאור הדברים דכיון דאמרה תורה סמיכות הלאוין דלא תעבוד ולא תגוז להא דתקדיש, הרי דכוונת התורה דאיסורים האלה נוהגים בבכור לא מצד קדושתו מרחם, אלא מצד הקדושה דהבעלים שהוא קדושת פה. - וכן פירש הגאון מלבי"ם שם. מבואר מזה דע"כ יש הוספת קדושה על הבכור ע"י קדושת הפה, בזה שנאסרו בגיזה ועבודה לידי הקדושה. - ובזה יש לפרש כוונת התוס' דאם אמרינן דגם מתזבח ולא גיזה האמור בפסוה"מ נלמד גם מצד עצמו א"כ מדוע אמרה תורה לא תגוז ללמדנו שהוא מצד הקדושה הנוספת, ומזה נלמד דישנם הלאוין האלו בכל הקדשים הלא בלא"ה כיון שאמרה תזבח ולא גיזה בפסוה"מ בכל הקדשים כולן. - וכיון שיש איסור עשה בפסוה"מ בכל הקדשים, הרי נלמד דאיסור גיזה אינו תלוי דוקא במי שקדושתו מרחם, דאם אמרינן דאיסור גיזה נוהג דוקא בהקדושה שמרחם א"כ מדוע איכא איסור עשה בפסוה"מ גם בשארי קדשים. - וכיון שאנו יודעין דאיסור גיזה אינו תלוי בקדושה דמרחם, א"כ שוב איכא ק"ו מבכור דנוהג איסור גיזה בכל הקדשים, ולא שייך אין מזהירין מן הדין כיון דאיכא איסור עשה, ובלא"ה צריך לומר כן להספרי דרוצה לחייב מלקות על ידי הק"ו. - וזהו כוונת התוס', וקצת דיוק בדברי התוס' מדאיצטרך לכתוב ולא תגוז בכור צאנך ואסור גיזה בקדשים יעוי"ש, ומדוע הזכירו התוס' גיזה בקדשים ולא כתבו גיזה בבכור כדכתיב בקרא וע"כ דכל עיקר דיוקם מהא דקדשים וכמוש"נ

י והנה יש לעיין לפי מה שביארנו דכל עיקר איסור גיזה ועבודה בבכור הוא מצד הקדש קדושת פה דהבעלים. - היאך הדין בשלא הקדישו הבעלים את הבכור יהי' מותר בגיזה ועבודה, וזה תמוה טובא מדלא הזכירו הפוסקים מזה. - ועוד לרבי ישמעאל דלא סבר דמצוה להקדיש לבכור כמו שמבואר בערכין כ"ט אטו לא סבר דישנו בבכור הלאו דלא תגוז. - וע"כ דסבר רבי ישמעאל דהלאו נאמרה בבכור לא מצד הקדושה דהבעלים אלא מצד עצמו וא"כ יש לדון שאר כל הקדשים מנין, דהרי אין ללמוד מבכור דיש להשיב מה לבכור שקדושתו מרחם

יא והנה להרמב"ם בפיה"מ שפירש דהחליבה אסורה בקדשים לפי שנתנו אותו כאילו הוא עבודה וגיזה שאינו מותר בקדשים יעוי"ש. והנה אם החליבה נחשבת לעבודה בקדשים א"כ הגיזה ג"כ נחשבת לעבודה בקדשים. - וקשה לפי"ז למה אסרה תורה גיזה, הלא כיון שנאסרה עבודה א"כ נם גיזה בכלל עבודה. - ויש לומר דאם לא כתבה תורה גיזה לא הוי ידעינן גיזה בצאן דהוי אמרינן דדוקא בבכור שור נאסרה עבודה. - וכמו דתניא בברייתא הובא לעיל. - אמנם עכשיו שרבתה תורה דנוהג גיזה ועבודה בשניהם, שפיר יש לומר דאיסור גיזה הוא משום עבודה. - וגיזה עצמה היא עבודה, ובזה אתי שפיר לרבי ישמעאל דנוהג איסור גיזה בבכור מצד עבודה, ולדידן ג"כ אם הבעלים לא הקדישו את הבכור מ"מ אסור בגיזה מצד עבודה. - ויש להעיר לפי"ז לדידן דקיי"ל דבכור מצוה להקדישו, א"כ