נזר הקודש - מעילה מח

למידין שיש בזה עבודה בהחליבה, דהיינו שעושה עבודה בהחלב דהיינו מלאכת מפרק

י והנה הא דכתב הרמב"ם כאילו הוא עבודה וגיזה דהיינו שהזכיר שתים עבודה וגם גיזה הלא די בזה שהוא עבודה ומדוע הזכיר גיזה לענין חליבה. - נראה דבאמת לא היתה החליבה נחשבת לעבודה לענין איסור לא תעבוד מטעם כי אין העבודה נעשית בגוף הקרבן, אבל לאחר שאמרה תורה לא תגוז בכור צאנך, והרמב"ם סבר דהתורה אסרה עצם הגזיזה כמו שפירשנו. לעיל מלבד איסור הנאה. - א"כ חזינן דהתורה אחשבה להגזיזה להיות בנדר מלאכה. - ממילא נלמד להחליבה דאעפ"י שלא נעשית עבודה בעצם הקרבן, אבל לא גריעא מהגזיזה וכמו שאסור גזיזה כן אסור חליבה, אבל כל זה שייך אם יש קדושה בהחלב דאז דין החלב כדין הגיזה. אבל אם אמרינן דליתא קדושה בהחלב מטעם שנחשב כמופרש ומופרד מהבהמה, א"כ לא שייך לאסור החליבה, ולזה פריך הש"ס מנה"מ היינו מנא ידעינן דהחלב נתקדש

יא שם, רש"י ד"ה ואחרים מתנדבים כן, כלומר בסתם ודאי אסור לינק מן המעושרת, אבל אחרים מתנדבים כן שמתנין קודם לכן על מנת כן אני מכניס נקבה זו לדיר להתעשר שאם נקדיש יהא חלבה חולין יעוי"ש. - ולכאורה קשה מדוע לא נימא פשטה קדושה גם על החלב כמו דאמרינן בחולין קל"ה דקדושה מתפשטת על הגיזה

יב ונראה דלא שייך פשטה קדושה בכולה אלא בהדברים המחוברים להגוף. - משא"כ האי חלב שהוא דבר הנפרש ונפרד מהגוף, והרי זה כשארי משקאות העומדות לסחיטה שדינם שהם מיפקד פקידי, כמבואר בשבת קמ"ה ופסחים ל"א. - ואין להם חיבור עצמותי, בזה לא אמרינן פשטה קדושה בכולה. וכמו שכתבנו לעיל. וראי' לזה כאשר יבואר

יג הנה מצינו דפליגי תנאי בתמורה כ"ה בהא דשיירו משוייר, והיינו אם הולד בכלל קדושה דהאם, כמבואר שם, וקשה לכאורה מדוע לא קאמר הש"ס דפלוגתא זו שייכה אם אמרינן פשטה קדושה בכולה, וע"כ דעל דבר הנפרש ונפרד מהבהמה לא אמרינן פשטה קדושה בכולה. ולכן קאמר הש"ס שם דפליגי בפלוגתא אם עובר ירך אמו, אבל אין זה שייכות להא דפשטה קדושה בכולה. - והביאור ירך אמו לא הוי מטעם התפשטות קדושת האם על העובד, אלא הקדושה באה לו מצד עצמו, ובתשובה הארכנו בזה

יד והנה מטעם זה לא שייכה התפשטות הקדושה דהבהמה על החלב ג"כ מפני שכיון שעומד להיות נפרש ונפרד. - ואעפ"י שאם הקדיש סתם הוי גם החלב בכלל הקדושה, אבל זהו מצד המקדיש, מפני כי סתם מקדיש מקדיש גם החלב כמו שפירש"י, אבל כשמתנה שהחלב אינו בכלל הקדש, הרי הוא כמופרש ונבדל מן הבהמה

טו וזה מתאים לפירש"י בזבחים ל"ה בהא דתנן חשב לאכול ביצי תורים חוץ לזמנו לא הוי פיגול ופירש"י משום דלאו מגופי' דזיבחא הוא, והרמב"ם בפרי"ד מפסוה"מ ה"ז כתב דלאו אבילה היא יעוי"ש. ולכאורה מדוע לא פירש"י בטעם הרמב"ם משום דלא הוי אכילה, דע"כ גם רש"י סבר כן דלא הוי אכילה דע"כ אין לומר דפליגי במציאות, וע"כ כוונת רש"י להוסיף דאפילו אם חשב לאכול הביצים עם האשכול דאז נחשב אכילה כמו שכתב הרמב"ם בפר"ג ממ"א ה"ז. - להכי פירש"י דזה לא נחשב מגופי' דזיבחא, וזה מוכח דחשיב גם חלב

טז ויש ראי' לדברי רש"י מהא דאמר רבא ב"ק מ"ז תרנגולת שהזיקה אינו גובה מביצתה מ"ט פירשא בעלמא הוא ופירש"י שם דבר המופרש ממנה. ואעפ"י שיש לומר דהתם הכוונה לאחר שנפרשה הביצה מהתרנגולת, אבל זה ודאי דע"כ גם שנפרשה דינה כמופרש. - ולזה פירש"י בזבחים דהחושב לאכול הביצים אינו נעשה פיגול מטעם דלאו גופי' דזיבחא הוא. - ומסתבר שכן הדין גם בחלב של הבהמה שדינה כמופרש, ופרה שהזיקה אינו גובה גם מחלבה. - ולפלא שלא נזכר זה להלכה בחו"מ סימן שצ"ט. - איברא דשיטת התוס' בד"ה מ"ט פירשא בעלמא היא דזהו דוקא לאחר שנפרשה, וגם הרמ"א בחו"מ מביא שיטה זו בשם יש אומרים, אבל ע"כ שימת רש"י דגם בעודה בבטן דינה כנפרש, וזהו דעת הרמב"ם והטור והמחבר. - וממילא לפי מה שמבואר ע"כ לא שייך פשטה קדושה בכולה על החלב

יז עוד יש לומר לפי מה שכתב המקנה בקדושין ז' דלא אמרינן פשטה קדושה בכולה רק אם בתחילת הקדש יכולה להתפשט, אבל אם אינה יכולה להתפשט בתחילה שוב לא תתפשט יעוי"ש, ומטעם זה אפשר לומר דאם התנה שלא תחול ההקדש על החלב, דאז אף אם אמרינן דתפשוט הקדושה על החלב ע"כ זהו רק על החלב דאיתא בשעת ההקדש, אבל על החלב דאח"כ כיון שלא פשטה הקדושה עליה, שוב לא תחול גם אח"כ

יח אבל כל זה שייך רק אם אמרינן דיצוייר שתהי' הבהמה בקדושה גם בלא החלב, אמנם אם אמרינן דאם תשאר החלב חולין הרי זה כמו מקדיש חצי בהמה, זה תליא אם שייכה קדושה לחציה. - וזהו כמו שכתבו התוס' גיטין מ"ג ע"ב ד"ה גמרו קידושי ראשון שכתבו והא דאמרינן בפר"ק דקדושין בהמה של שני שותפין הקדיש חציה וחזר ולקחה וכו' הא לא הקדישה לא גמרי שאני התם דאפשר שתרעה ויהי' חציה דמיה הקדש וחציה חולין וכו', יעוי"ש. מבואר מזה דבאופן דלא אמרינן תרעה דאז אמרינן גמרו. - והנה לפי"ז במעשר דלא אמרינן תרעה עד שיסתאב וימכר מטעם שנאסרו בו מכירה, אלא נאכל במומו לבעלים, כמבואר ברמב"ם פר"ד מבכורות, להכי אית לן למימר גמרו. - והיינו דגם החלב שבא אח"כ חלה עליו הקדושה, אם לא מטעם פשטה קדושה בכולה, עכ"פ תחול הקדושה על החלב מטעם גמרו. אבל כל זה אם אמרינן דהחלב דינה כגוף הבהמה, דאז שייך לדון בהא דגמרי, אבל ע"כ כמו שכתבנו דהחלב לא נחשב כגוף הבהמה, וא"כ ממילא כמו דלא אמרינן פשטה קדושה בכולה, הנה כן לא אמרינן ג"כ גמרו. ושפיר חל התנאי שמתנה דלא תחול קדושת מעשר על החלב. - ובזה אתי שפיר דלא חל קדושה על החלב אשר בעין בשעת ההקדש. - וכן משמע פשטות הדברים דגם החלב נשאר בחולין, וכמוש"נ.