נזר הקודש - מעילה מז

דאילו רצה לא הי' מקבל עליו נזירות דר"מ סבר דמטעם זה נקרא בא בנדר ובנדבה, וקרב בבמה, ורבנן פליגי עלי' וסברי דכיון דלאחר שקבל עליו נזירות הוי חובה עליו להכי נקרא דבר שבחובה יעוי"ש. - וא"כ משנה זו ע"כ אליבא דר"מ אזלא. - ואפשר שמטעם זה פירש הרמב"ם באופן אחר וגם התוס' פירשו דלא כפירש"י

ב והנה הרמב"ם בפיה"מ כתב דלכך אסור להניק מבהמת קדשים מטעם עבודה יעוי"ש. ולכאורה הלא מה איכפת לן בזה שהעגל יונק אם הבעלים אינם עובדים עבודה. וכמו שאיתא בירושלמי ע"ז פר"א ה"ו דפריך שם ובהמה דקה אין בה חיוב חטאת ואינו חולב ואינו גוזז ומשני תמן היא מתחייבת ברם הכא הוא מתחייב. - אבל לא קשה דשאני חיוב שבת דהתורה לא הקפידה על המלאכה שנעשית אלא קפידת התורה שלא יעשה הוא מלאכה, אבל בהא דעבודה בקדשים הכוונה שלא תיעשה עבודה בהקרבן. - ולהכי גם בזה שינק העגל לא יצא ' מכלל עבודה

ג כתב הרמב"ם בפר"ג דמעילה הי"ב וז"ל, קדשי המזבח חלבן וביציהן אסור ליהנות מהן והנהנה לא מעל לפיכך ולד הקדשים וכן ולד המעשר לא ינק מאמו אלא מבהמה אחרת חולין, עכ"ל. - והנה משמע מדבריו דאפילו ולד המוקדשין שהוא ג"כ קרבן, מ"מ אסור לינוק מבהמת קדשים, מזה מוכח דנם קדשים מקדשים אסור ליהנות, ובחידושי למנחות הארכנו בזה

ד עוד כתב הרמב"ם שם וז"ל, ויש לאדם להתנדב ולומר חלב בהמה זו החולין יהי' הקדש לוולדות הקדשים שיינקוהו כדי שלא ימותו עכ"ל. - ויש לעיין מדוע בדין הראשון כתב קדשים ומעשר ובדין השני השמיט מעשר, וכתב ולדות קדשים לחודיא. ונראה דכיון דולד מעשר נאכל במומו לבעלים, כמבואר ברמב"ם פר"ד מתמורה ה"ו, לא עבדינן לי' תקנה כי בטח הבעלים בעצמם ישגיחו עליו, אבל ולדות קדשים שהם קרבנות, יש לחוש להם שלא ימותו לפיכך תקנו שיקדישו חלב עבורם

ה והנה הראב"ד בהשגה כתב וז"ל, א"א ואם יאמר יהי' הקדש לולדות מה יועיל, אלא יזמין ולא יקדיש עכ"ל. - ביאור דבריו דהלא תיכף כשאמר יהי' החלב הקדש נעשה קודש, וא"כ אסור לינק מטעם דאסור להקדש ליהנות מהקדש. - ומרן כתב שני תירוצים א', דכוונת הרמב"ם הקדש היינו הזמנה. ב' דכיון שתיכף אמר לולדות שאני יעוי"ש. ושני התירוצים דחוקים דע"כ דוחק לומר דכוונת הרמב"ם הזמנה ולא הקדש כיון שאמר שצריך לומר יהי' קודש, וגם על התירוץ השני אם הכוונה שאין כאן הקדש א"כ כל עיקר הוא לא לצורך

ו ונראה דהרמב"ם כוונתו שיאמר הקדש ממש. - אמנם כיון דקיי"ל דאין הקדש חל על דבר שלא בא לעולם כמו"ש השיט"מ ב"מ ס"ד יעוי"ש. נמצא דלא חל ההקדש, אבל הלא כתב הרמב"ם, והובא גם בחו"מ סי' ר"י דאעפ"י דלא חל ההקדש אבל עכ"פ נדר הוי ומחויב לקיים הדבר מצד נדר, וכוונת הרמב"ם דבאופן זה אנו בטוחים שלא ימות הולד. -איברא דעדיין יש להעיר מדוע יעשה בתחילה הקדש, ועי"ז נעשה נדר, ומדוע לא ינדור בתחילה. - ואפשר לומר דבאופן שבא הנדר מכח הקדש יש לגזבר של הקדש שייכות להגזבר של הקדש, וזה אלים טובא מסתם נדר

ז גמ', קתני ולד המעושרת לא ינק מן המעושרת מנה"מ וכו', וקשה מאי פריך מנה"מ לפירש"י ותוס' דהולד הוא חולין א"כ פשיטא שאסור ליהנות מהקדש לצורך חולין. - ונראה דאפשר לומר דהחלב אינו קדוש בקדושת הקרבן כלל וזהו מפני שהחלב איפקד פקיד בדד כדפירש"י בשבת צ"ה ד"ה מפרק, וא"כ יש לומר דלא נתקדש החלב, ועל זה פריך הש"ס מנה"מ החלב בכלל הקרבן להיות קודש. - ועל זה קאמר הש"ס דאתיא העברה העברה מבכור מה בכור מועלין בו אף חלב המעושרת מועלין בו, ופירש"י דבכור מועלין בו בכל דבר שיש בו. - והנה לפי מה שפירשנו דעיקר הלימוד אנו נדרשין ללמוד דחלב אעפ"י שמיפקד פקיד מ"מ יש בו קדושה, וא"כ אין ראי' מבכור כלל דהרי לא שייך בו מילתא שדומה לחלב. - ונראה דבבכור איתא להצמר שג"כ יש להפרידו מן הקרבן, ומ"מ חזינן דהצמר נתקדש, ועל זה אמרה תורה לא תגוז בכור צאנך דהכוונה שאסור בהנאה ג"כ. - והרי"ז בדמיון לחלב. - ובזה יש ליישב הא דהקשו התוס' הא אין למידין אפשר משאי אפשר. - והיינו דזה הוי אפשר מאפשר, וזהו שאנו למידין חלב מהגיזה כמו שכתבנו. והא דלא אמרינן דליתקדש מכח פשטה הקדושה בכולה ונתפשטה הקדושה גם על החלב כמו דאמרינן פשטה קדושה בכולה על הגיזה כמבואר בחולין קל"ה, דליתא דדוקא אם מצינו דשייכים בהקדושה אז אמרינן פשטה קדושה בכולה אבל אם טרם ידענו דשייכים הם להקדושה לא שייך לומר פשטה קדושה בכולה. - ולהכי בגיזה לאחד שרבתה תורה דחיילה קדושה בגיזה להכי אמרינן בזה פשטה קדושה גם על הגיזה. - והנה כמו כן בחלב לאחר שאנו לומדין בגז"ש מבכור דחיילה קדושה על החלב הנה עתה שייך גם פשטה קדושה בכולה גם על החלב

ח והנה הרמב"ם בפיה"מ כתב וז"ל, לפי שאינו מותר לינק חלבה לפי שנתנו אותו כאילו הוא עבודה וגיזה שאינו מותר בקדשים עכ"ל. וקשה דלפי"ז מאי פריך הש"ס מנה"מ, והלא אם זה לעבודה נחשב א"כ מבואר איסורו בהדיא בתורה מהא דלא תעבוד בכור שורך, ומבואר בספרי שזהו לימוד הקדשים כולם

ט ונראה ג"כ דאם אין לנו לימוד הגז"ש מבכור דאז הוי אמרינן דהחלב לא הוי בכלל הקדושה, וליתא בזה גם הא דלא תעבוד והביאור בזה דהחליבה לא נחשבת לעבודה בהקרבן, כי לא נעשה בהקרבן שום עבודה ורק בהחליבה בעצמותה נעשתה העבודה דהיינו עבודה בהחלב, ואם אין קדושה בהחלב אין כאן איסור עבודה ג"כ, אבל לאחר שאנו לומדין גז"ש העברה העברה מבכור, ומזה אנו יודעין דהחלב נתקדש כמו שנתקדש הצמר בהבכור ממילא אנו